כשהיוטיובר המצליח בן מוריס החליט לקפוץ לביקור ב"עיר היער" המפורסמת שבמלזיה, הוא לא ציפה להעביר את זמנו בשופינג, הופעות, ברים ומסיבות. הוא ידע שאף אחד לא מחכה לו שם וזו בדיוק האטרקציה שהוא חיפש: להסתובב בעיר יוקרתית שנותרה ריקה מאדם ולהרגיש כאילו האנושות נכחדה לה מאיזשהו אירוע אפוקליפטי - והוא בין היחידים ששרדו.
לפני שנעבור לחוויותיו מעיר הרפאים, עליה סיפרנו לכם כבר בעבר, הנה כמה פרטים שכדאי שתדעו על העיר המשונה הזאת. "עיר היער" (פורסט סיטי) היא אחד מפרויקטי הבנייה הכושלים ביותר והשנויים ביותר במחלוקת בעולם. העיר נבנתה על ידי הסינים בעלות של 100 מיליארד דולר והיא ממוקמת על קרקע כבושה, הרחק מהעיר הגדולה ג'והור באהרו, שבדרום מלזיה (שהיא העיר הכי קרובה אליה). העיר, שגדולה פי 4 ממדינת מונקו, מלאה בנכסים יוקרתיים שנותרו להירקב.
לכשלון המפואר אחראית חברת "קאנטרי גארדן", מפתחת נכסים גדולה בסין שהגדירה את "עיר היער" כ"גן עדן חלומי לכל האנושות". בשנת 2016, כאשר היא נבנתה, שוק הנדל"ן הסיני היה בשיא פריחתו. יזמים לוו סכומי כסף בלתי נתפסים כדי להשקיע בבניית נכסים המיועדים לקונים ממעמד הביניים המתגוררים בחו"ל. ל"קאנטרי גארדן" היו תוכניות כאלו, אם לא גדולות מאלו, עבור עיר היער. המטרה הייתה לבנות מטרופולין ידידותי לסביבה הכולל מגרשי גולף, פארקי מים, משרדים, ברים ומסעדות. העיר הייתה אמורה לשמש בית לכמיליון איש - אם לא יותר. כמעט עשור חלף לו והעיר ניצבת לה עדיין כעיר רפאים נטושה על גדות נהר שורץ קרוקודילים. רק 15 אחוזים מכלל בניית הפרויקט הסתיימה ורק כמה מאות אנשים גרים עדיין בבניינים רבי הקומות.
בעוד שהיזמים הסינים אמרו שהעיר נבנתה עבור אנשים ממעמד הביניים, מחירי יחידות הדיור בעיר היו רחוקים מהישג ידם של מלזים ממוצעים. כתוצאה מכך, חלק עיקרי מהפרויקט השאפתני נותר ריק - כשרק חבורה של תושבים מפוזרים ברחבי עיר ודי תקועים שם עקב חוזים שחתמו עליהם מראש. סימנים לפיתוח המסיבי שתוכנן נמצאים בכל מקום: יש גלריית מכירות, בית ספר בינלאומי, אתרי נופש ובנייני ענק רבי קומות מפוארים בכל מקום - אבל מה שלא ניתן לראות בפרויקט השאפתני מדי הזה זה סימני חיים.
בסרטון היוטיוב של בן מוריס, מסביר התייר מדוע העיר כשלה, כשבין הסיבות המרכזיות שהוא מציין זה המחסור הרציני בהשקעה כספית מצד אנשי נדל"ן עשירים: "יש השערות שהסיבות למצב של העיר הזאת נובעות ממספר גורמים שונים. ראשית, התרחש משבר נדל"ן גדול בסין - שלא רק השפיע על ההתפתחויות במדינה, אלא גם על אלה שמעבר לים", הסביר מוריס, "היו לכך השלכות גדולות על פרויקטים כמו ה'פורסט סיטי', שבהם היזמים נתקלו בבעיות מזומנים גדולות ולא יכלו לסיים את מה שהתחילו. שנית, העיר הזו נבנתה כדי לתת מענה לשוק סיני בו הקונים יהיו בעלי נכס משני בחו"ל. עם זאת, באמצע הבנייה, ראש ממשלת מלזיה לשעבר הטיל הגבלות על אשרות לקונים סינים כדי למנוע את הפיכתה לעיר שנבנתה לזרים. בעוד שהמלזים לא היו קהל היעד, נוצר חוסר איזון עצום של היצע מול ביקוש לנכסים. סיבות אלו, בשילוב העלויות הגבוהות הכרוכות בכך, הן הסיבות לכך שיחידות דירות רבות נותרו ריקות עד היום".
בביקורו בעיר, מוריס היה מופתע עד כמה הנכסים נראו יוקרתיים. בזמן שהסתובב בעיר המתקדמת והכמעט נטושה הזאת, יוצר התוכן הציג את אחת מיחידות הדיור: "יש לכם כניסה פרטית וקומה פרטית. אתם יכול אפילו לראות את הגשר מהמרפסת שלכם". ביחידות הדיור הוא מצא מגרשי טניס, בריכות שחייה, חדרי כושר וכמעט כל מה שאדם עם הרבה כסף צריך.
עוד בנושא:
עיר ענקית שעלותה 100 מיליארד דולר נותרה ריקה כמעט לחלוטין: "רק קרוקודילים שורצים כאן"
עיר החיקוי של פריז הפכה לעיר רפאים כשאף אחד לא עבר לשם - בגלל סיבה אחת
כך נראה ביקורו של בן מוריס בעיר הרפאים:
פורסט סיטי בהחלט משדרת אווירה מוזרה. היא מרגישה כמו אתר נופש נטוש, כשלצד החוף עומד מגרש משחקים עלוב לילדים, מכונית וינטג' מחלידה וגרם מדרגות מבטון לבן שמוביל לשום מקום - דרך מושלמת לתאר את העיר הזאת. ליד הים יש שלטים המזהירים מפני הקרוקודילים, שהם דווקא נוכחים בהמוניהם באזור.
בקניון המקומי הרבה מהחנויות והמסעדות סגורות וחלק מהיחידות הן רק אתרי בנייה ריקים. ברגע סוריאליסטי מצמרר, הבחין מוריס ברכבת ילדים ריקה שעושה סיבובים אינסופיים ברחבי הקניון. בסמוך, באולם התצוגה של "קאנטרי גארדן", יש מיני "פורסט סיטי" עם דגמים המציגה כיצד הייתה אמורה להראות העיר בסיום בנייתה. שם, בדוכן המכירות, יושבים זוג עובדים משועממים למראה כשמעליהם שלט בו כתוב: "פורסט סיטי. היכן שהאושר לעולם לא נגמר".
עוד אנשים שביקרו בעיר:
נזמי חנפיה, מהנדס IT שעבר לגור בפורסט סיטי, אמר ל-BBC כי הוא עזב את האזור לאחר שישה חודשים בלבד. "הצלחתי לברוח מהמקום הזה", סיפר נזמי באושר לאחר ששכר דירה עם חדר שינה אחד, "לא היה אכפת לי מהפיקדון שלי, לא היה אכפת לי מהכסף. פשוט הייתי חייב לצאת משם. אני מקבל עור ברווז רק מלחשוב על המקום הזה. בודד שם. זה רק אתה והמחשבות שלך". הוא הוסיף: "למען האמת, זה מצמרר. היו לי ציפיות גבוהות מהמקום הזה, אבל זו הייתה חוויה כל כך גרועה. אין מה לעשות כאן".
כשהלילה יורד, פורסט סיטי נעשית חשוכה לגמרי. בלוקי הדירות העצומים המתנשאים מעל המתחם מכילים כל אחד מאות דירות, אך רק בלא יותר מחצי תריסר מהם ניתן לראות אורות דולקים. קשה להאמין שמישהו באמת גר כאן. "המקום הזה מפחיד", אמרה ל-BBC ג'ואן קאור, אחת מתושבי פורסט סיטי, שהיא ובעלה מתגוררים בקומה ה-28 של אחד המגדלים - והם הדיירים היחידים בכל הקומה, "אפילו במהלך היום, כשאת יוצאת מדלת הכניסה שלך, המסדרון חשוך". כמו מר נזמי חנפיה, גם הם שוכרים וגם הם מתכננים לעזוב ברגע שיוכלו. "אני מרחמת על אנשים שבאמת השקיעו וקנו פה נכס", היא אומרת, "אם היית מחפשת בגוגל את 'עיר היער', זה לא מה שהייתי רואה כאן היום".
מתברר שלא קל ליצור קשר עם אנשים בסין שקנו יחידות דיור בפורסט סיטי. ה-BBC אמנם הצליח להגיע לקומץ בעלים בעקיפין, אך הם לא ששו להגיב, אפילו בעילום שם. עם זאת, הרשת החברתית מציעה מספר ראיות אנקדוטיות. תחת פוסט ששיבח את עיירת הפיתוח, אחד הקונים ממחוז ליאונינג אמר: "זה מאוד מטעה. עיר היער הנוכחית היא עיר רפאים. אין אנשים בכלל. היא רחוקה מהעיר המרכזית, יש בה מתקני מגורים לא שלמים וקשה לנוע שם בלי רכב". בתגובות אחרות אנשים דרשו את כספם בחזרה: "מחיר היחידה שלי ירד כל כך, אני חסר מילים".
לאחרונה נאמר כי התוכניות להפוך את "פורסט סיטי" לאזור כלכלי מצליח בין מלזיה לסינגפור השכנה הינן "בטוחות ויציבות", אך ללא גישה למזומנים - קשה לראות כיצד ניתן יהיה לסיים פרויקט כזה ואיך יצליחו לשכנע אנשים לגור שם בזמן הקרוב. במסגרת משבר הנדל"ן של סין, פורסט סיטי היא מקרה קלאסי של שאפתנות מול מציאות. מספר גורמים מקומיים אולי תרמו למצב הנוכחי, אבל זו הוכחה לכך שבניית עשרות אלפי דירות באמצע שום מקום לא מספיקה כדי לשכנע אנשים לגור שם. בסופו של דבר, גורלה של פורסט סיטי - ומאות פרויקטים ברחבי סין - תלוי בתמיכה הכספית של ממשלת סין.
בחודש שעבר פורסמו דיווחים כי "קאנטרי גארדן" הוכנסה לרשימה ראשונית של יזמים שיקבלו תמיכה כספית מממשלת סין - אם כי היקף התמיכה עדיין לא ברור. גם אם זה יקרה, לא סביר שאנשים כמו נזמי יחזרו לגור בעיר הזאת: "בהחלט אבחר בזהירות רבה יותר בפעם הבאה", הוא אומר, "אבל אני שמח שעזבתי את המקום הזה. אני מרגיש שקיבלתי את החיים שלי בחזרה".