אולי לא מדובר בשובו לחיים של הסנה הבוער, אך מדובר בתגלית מרעישה כמעט כמו זה: חוקרת ישראלית הצליחה לגדל עץ מימי התנ"ך שצמח מזרע בן 1,000 שנה שנמצא במערה במדבר יהודה.
הקרדיט הוא לא רק שלה, שכן היו מעורבים בפרויקט המטורף הזה חוקרים מאירופה, אוסטרליה וארה"ב. הזרע העתיק התגלה במערה צפונית לירושלים במהלך שנות ה-80 ע"י פרופסור יוסף פטריך שחפר ומצא אותו בוואדי אל מקוק, אפיק מים חורפי במדבר יהודה הצפוני, שבקניונים שלו ישנן למעלה מ-374 מערות ידועות. על פי תיארוך פחמן רדיואקטיבי, התגלה שהזרע היה בן למעלה מ-1,000 שנים כאשר הוא נמצא והדנ"א שלו קושר אותו לסוג של עץ שאף על פי שאבד היום, הוזכר בתנ"ך לא פעם והוא בעל משמעות חשובה בו.
אז הכירו את "שיבא", המין הלא ידוע של העץ שזוהה כשייך לסוג הקומיפורה (Commiphora), שהוא בן למשפחת הלבונה והמור (בושמיים - Burseraceae). יש כיום כ-200 מיני צמחים חיים במשפחה זו, אך הוא, בניגוד אליהם, נכחד עם השנים. עצים אלה נוטים להיות נפוצים באפריקה, מדגסקר וחצי האי ערב וזכו להערכה בשל שרפי המסטיק הארומטיים העשירים או השימושים האתנו-בוטניים שלהם.
החוקרת הראשית, ד"ר שרה סלון, מנהלת מרכז המחקר לרפואה טבעית לואי בוריק בארגון הרפואי הדסה בירושלים, איתרה את הזרע במכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים והעבירה אותו לד"ר איילין סולווי, מנהלת המרכז לחקלאות בת קיימא במכון הערבה בקיבוץ קטורה שבדרום הארץ, שהנביטה אותו. הזרע, שאורכו 2 סנטימטרים, ניטע בשנת 2010. חמישה שבועות לאחר מכן הגיח השתיל וברגע שלצמח הייתה קליפה - הוא הניב שרף. במהלך 14 השנים האחרונות, שיבא גדל לעץ שגובהו כמעט 3 מטרים, מה שאיפשר למדענים לתאר את מאפייניו לראשונה ולהגיע למסקנות אודותיו.
"לשימורו וכדאיותו של הזרע העתיק שנבט עשוי להיות קשר לסביבה הייחודית בים המלח, המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, עם דפוס קרינת השמש הייחודי שלו והאקלים המדברי היבש מאוד", אמרה סלון, שגם הובילה את המשימה להחייאת צמח ה"מתושלח", כמו גם צמחים עתיקים יותר מזה בעבר. סלון הסבירה כיצד סולווי השרתה במקור את הזרע העתיק במים למשך 24 שעות, בתוספת של כימיקלים ודשנים שונים כדי לעודד צמיחה. לאחר מכן הוא נשתל במתקן החממה של מכון הערבה.
הזרע שיצר את שיבא תוארך בין השנים 993 ל-1202 לספירה. למרות שהוא קרוב מבחינה מורפולוגית לעצים אחרים מסוג קומיפורה, קשר שאושר עם ריצוף דנ"ע וניתוח פילוגנטי, נראה ששיבא נבדל מכל שאר המינים שנדגמו. סביר להניח ששיבא היא ניצולה מאוכלוסיית עצים שנכחדה כעת מאזור דרום הלבנט המקיף את ישראל וירדן של ימינו. סלון שיערה ששיבא עשוי להיות דוגמה ל"בלסם יהודה" ההיסטורי, עץ שזכה להערכה על ניחוחו בעת העתיקה. עץ זה תואר בהרחבה על ידי סופרים יוונים, רומאים-ביזנטים ופוסט-קלאסיים מהמאה הרביעית לפני הספירה ועד המאה השמינית לספירה. עם זאת, לשיבא חסרות כל תרכובות ארומטיות, כך שזה נראה לא סביר.
"בהתבסס על הממצאים לעיל, הפרכנו את ההשערה הראשונית שלנו ש'שיבא' הוא הבלסם ההיסטורי של יהודה שתורבת באזור זה במהלך העת העתיקה ונחשב להשערה שנייה שמסבירה את זהותו של שתיל הקומפירה הקדום המונבט", כתבו המחברים במחקרם. במקום זאת, הם מאמינים שהעץ עשוי להיות דוגמה לצמח שממנו הופק הצֳרִי המקראי - שרף שהיה קשור לריפוי ואוזכר בבראשית, ירמיהו ויחזקאל. "הצֳרִי המקראי, ככל הנראה תוצר של מין מקומי, היה קשור לאזור ההיסטורי 'הגלעד', חבל ארץ בעבר הירדן, אזור הררי מיוער עם עמק פורה נמוך יותר (גור) מעובד באינטנסיביות לאורך ההיסטוריה", הוסיפו הצוות.
עוד ב"אסור לפספס":
המפה העתיקה ביותר של העולם פוענחה ואפשר ללמוד ממנה המון על בריאת העולם
התגלה ציור המערות העתיק ביותר בעולם - והוא לא נוצר ע"י בני אדם
זהותו של הצרי היא ויכוח ארוך ימים - אז איך הוא קשור לאפרסמון?
הצֳרִי מתואר במקרא כצמח רפואי שגדל בארץ ויוצא ממנה למדינות השכנות. בסיפורי יוסף, מופיעה שיירת גמלים של סוחרים המובילים סחורות מהארץ למצרים - וביניהם צֳרִי מהגלעד. יעקב שלח בידי בניו מנחה למצרַים של מוצרִים שהארץ ידועה בהם - וביניהם הצֳרִי. הנביא יחזקאל מזכיר סוחרים מהארץ שסחרו עם העיר צור במוצרִים שהארץ ידועה בהם, בין השאר בצורי, ויתכן גם שיש קשר בין שמו של הצמח לשם העיר צור - שהייתה המקור לשׁיווקו מערבה דרך הים לארצות הים התיכון. הנביא ירמיהו מזכיר 3 פעמים את הצֳרִי כצמח המפורסם בסגולותיו הרפואיות. כך, הוא מקונן על הסבל של העם שאפילו הצרי אינו יכול לרפאו ( ספר ירמיהו, פרק ח', פסוק כ"ב - "הַצֳּרִי אֵין בְּגִלְעָד, אִם-רֹפֵא אֵין שָׁם". במקום אחר ירמיהו מנבא למצרים תבוסה שבה גם אם תנסה למצוא צרִי לרפואה - היא לא תתרפא. דברים דומים הוא אומר גם על בבל.
צמח הצֳרִי לא זוהה מעולם בוודאות ועלו עבורו כמה זיהויים אפשריים ע"י הפרשנים לאורך הדורות. אחת ההנחות הייתה שמדובר בשרף של עץ האפרסמון הקדום - שאין לו שום קשר או קירבה לפרי האפרסמון של ימינו. הבושם המשובח שהופק בימי קדם מעץ האפרסמון (באיזור ים-המלח ובמיוחד בעין-גדי) היה המוצר המפורסם ביותר של ארץ ישראל. פגיעה מכוונת בקליפה היתה גורמת לגזע להפריש את השרף ממנו היו מכינים את הבושם. עם חורבן הארץ, נעלם גם ענף יצור הבושם, וגם העץ עצמו כבר לא גדל בארץ ואף נשכח זיהויו הוודאי. האפרסמון, על פי מקורות יהודיים קדומים, הוא צמח מסוג קומיפורה ומאמינים שמדובר בשיח Commiphora gileadensis. הוא ידוע גם בשמות נוספים: בלסם, בלסאן, בשאם (מלשון "בושם") ו"האפרסמון המקראי".
אולם שלא כמו האפרסמון המקראי, 'שיבא' שלנו לא היה ריחני במיוחד. "שלחתי דגימות (עלים, שרף קליפה ועוד) לד"ר גאווין פלמאטי מאוניברסיטת מערב אוסטרליה, שהוא מומחה לזיהוי תרכובות ריחניות המשתחררות משריפה", אמרה ד"ר סלון, "לא השתחררו תרכובות ארומטיות ריחניות, אבל הם כן מצאו שפע של חומרים מרפאים מאוד". החוקרים קבעו שיש צורך במחקר נוסף כדי לזהות תרכובות אחרות ברקמת העץ.
"זהותו של הצורי התנ"כי פתוחה מזמן לוויכוח", אמרו החוקרים, "אין תיאורים במקורות התנ"כיים של העץ שיצר את הצורי". הרעיון ששיבא עשוי להיות דוגמה חיה לעץ האבוד אך היקר הזה נתמך על ידי העובדה שהזרע עצמו נמצא במערה בבקעת הירדן. ניתוח פיטוכימי של העלים והשרף של העץ מראה שהוא עשיר בטריטרפנואידים פנטציקליים, תרכובת הקשורה לריפוי פצעים ותכונות אנטי-דלקתיות, אנטי-בקטריאליות ואנטי-סרטניות. הצוות גם מצא רמות גבוהות (30 אחוז) של סקוולן, תרכובת אורגנית המשמשת לטיפוח העור, בעלים של שיבא.
Scientists grow mystery tree from 1,000-year-old seed https://t.co/Kb1JRAA1jo
— David Papp (@DavidPapp) October 5, 2024
איך הזרע הגיע אל תוך המערה?
שאלה נוספת שהצוות היה מעוניין להתייחס אליה קשורה לאופן שבו הזרע הגיע לאתר המערה שבו התגלה. הם משערים שהוא יכול היה להגיע לשם על ידי בעל חיים - או אוחסן שם בכוונה על ידי בן אדם. "הגעתו של שיבא למערה על ידי חיה, אולי ציפור, נתמכת בראיות לכך שמכרסמים קטנים אוגרים זרעי קומיפורה ופירותיה הבשלים נאכלים על ידי ציפורים כולל יונים ותורים, בעלי חיים ששרידיהם נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות במדבר יהודה ועדיין קיימים באזור כיום", מסבירים החוקרים, "המספר הקטן של הזרעים שנמצאו במערה מעיד גם על כך שהוא הובל לתוך המערה על ידי בעלי חיים".
ייתכן אף שהזרע אוחסן על ידי אנשים. בזמן שנמצא במערה, נעלם בלסם יהודה מהאזור. בזמנו היו גם בממלכה תהפוכות פוליטיות וחברתיות ניכרות שהובילו למצוקות כלכליות ולחוסר יציבות: חפירות ארכיאולוגיות אחרות גילו שמערות באזור שימשו להסתרת סחורות מקומיות כדי לשמור עליהן. הצוות אמר: "כזרע ששרד ממין מקומי שאולי קשור למסחר, שיבא אולי נחשב בעל ערך מספיק כדי להיחבא בכוונה במערה. אם הייתה התערבות אנושית, ייתכן שהיא הובאה גם מחוץ לאזור, אולי מתוך כוונה להכניס מחדש מין קומיפורה בעל ערך בבוא הזמן". על שזו אפשרות, נראה שהיא פחות סביר מהובלתו לשם בידי בעל חיים, זאת משום שאין עדות נוספת לממצאים מהותיים במערה שבה נמצא זרע השיבא. סלון הסבירה לג'רוזלם פוסט: "אנחנו לא חושבים שהוא הובא על ידי אדם. המערה הייתה אתר קבורה ולא מקום מיושב".
"אנחנו יותר ויותר משוכנעים שזו הקומיפורה המקורית שצמחה כאן פעם בתקופת הברונזה (בסביבות 1,800 לפני הספירה), צמח מקומי המותאם היטב לאזור ים המלח ומקורו של השרף היקר הזה, הצורי", סיכמה סלון, "אנו מאמינים שהממצאים האחרונים תומכים בהשערה שלנו, ששיבא מוזכר בטקסטים התנ"כיים והיה בעל ערך, קשור לריפוי אך לא תואר כריחני". מחקר נוסף עדיין צריך להיעשות כדי לאשש השערה זו, בין השאר בגלל שהשיבא עדיין לא פרח - תהליך שיגלה עוד פרטים דרך חומר רבייה ניצני שהמדענים יכולים להכפיף לכדי מחקר נוסף. ד"ר סלון, שהקדישה עשרות שנים למצוד אחר צמחים שאבדו זה מכבר עם סגולות רפואיות פוטנציאליות עבור אנשים כיום, אמרה לכתבים שהיא מתלהבת מהאתגר העומד בפניה: "אני נהנית לפתור תעלומות".
המאמר התפרסם ב-Communications Biology.