מדענים חושפים כעת מידע חדש על אירוע תת ימי שחיסל כמעט את כל החיים על פני כדור הארץ לפני 252 מיליון שנה. לדבריהם, מדובר בסדרת אירועי "אל ניניו" קיצוניים - תופעה אקלימית חריגה שמשבשת את מזג האוויר בכל העולם.
הרי געש שפלטו פחמן דו חמצני בעבר המאוד רחוק חיממו את האקלים עד כדי כך שאירועי "אל ניניו" קיצוניים הפכו לנורמה - ודחפו את רוב החיים על פני כדור הארץ מעבר לגבולות הקיום שלהם. כן, זה היה עוצמתי יותר מהאסטרואיד שהוביל להכחדת הדינוזאורים.
המחקר החדש מצביע על כך שעומס יתר של פחמן דו חמצני באטמוספירה הוביל לשינוי האקלימי המדובר, אשר בתורו חיסל 90% מהמינים שחיו על פני כדור הארץ לפני 252 מיליון שנה, בסוף תקופת הפרם - תור בעידן הפלאוזואיקון, אשר התקיים מלפני 298 מיליוני שנים עד לפני 251 מיליוני שנים. החוקרים מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה ואוניברסיטת סין למדעי הגיאוגרפיה (והאן), שפרסמו את המחקר שלהם בכתב העת Science, טוענים כי אירועי "מגה אל ניניו" האלה הם האשמים המרכזיים בהכחדה ההמונית.
אל ניניו היא תופעה אקלימית של עלייה בטמפרטורת מי האוקיינוס השקט ממערב לפרו ואקוודור בדרום אמריקה לפרק זמן של כמה חודשים, כשלתופעה יש השפעה על האקלים באזורים נרחבים בעולם - בחלקם אף מרוחקים עד מאוד מהיבשת הדרום אמריקנית. מכריזים על "אל ניניו" כאשר טמפרטורות הים במזרח האוקיינוס השקט הטרופי עולות ב-0.5 מעלות צלזיוס מעל הממוצע ארוך הטווח.
כל המידע על ההכחדה ההמונית הנרחבת ביותר שהתרחשה על פני כדור הארץ:
על אף שפעילות געשית בהחלט שיחקה תפקיד ב"מוות הגדול", המומחים אומרים שאין להתעלם מההשפעה של ה"אל ניניו". "המוות הגדול", או בשמו הרשמי "הכחדת פרם-טריאס", היה אירוע ההכחדה הנרחב ביותר שהתרחש אי פעם על פני כדור הארץ. מאחר שחלק גדול כל כך מהמגוון הביולוגי אבד באירוע הזה ולחיים על פני כדור הארץ לקח עד כ-10 מיליוני שנים להשתקם ממנו.
פרופסור יאדונג סאן מאוניברסיטת סין למדעי הגיאוגרפיה טוען כי איזוטופי חמצן במאובנים מצביעים על כך שהם יכלו להיות מעורבים במידה רבה באובדן ההמוני הזה של חיים. הוא אמר: "רוב היצורים החיים לא הצליחו להסתגל לתנאים אלה, אך למרבה המזל שרדו כמה דברים - שבלעדיהם לא היינו כאן היום. זה היה כמעט, אבל לא ממש, סוף החיים על פני כדור הארץ".
עוד בנושא:
מה הסיכוי ש"קרחון יום הדין" ההרסני יתמוטט? יש חדשות טובות וחדשות רעות
"פצצת כספית ענקית" בשכבת הקרקע הקפואה באזור הארקטי מאיימת על העולם
הקשר של "אל ניניו" לאירוע ההכחדה ההמוני:
לממצאים האלו יש השלכות על מדע האקלים המודרני: החוקרים אינם יודעים כיצד ההתחממות הנוכחית תשפיע על מחזורי אל ניניו, אך מאמינים כי אפילו חלק מהשיבוש שהוביל להכחדה ההמונית הגרועה ביותר בעולם יקשה מאוד על החיים של כולנו. מחבר שותף של המחקר הזה, ד"ר אלכסנדר פארנסוורת', מאוניברסיטת בריסטול, הוסיף: "התחממות האקלים לבדה לא יכולה לגרום להכחדות הרסניות שכאלה מכיוון שכפי שאנו רואים היום, כשהאזורים הטרופיים נעשים חמים מדי - מינים נודדים לאזורים קרירים יותר וגבוהים יותר. המחקר שלנו גילה כי גזי חממה מוגברים לא רק מחממים את רוב כדור הארץ, הם גם מגבירים את השונות של מזג האוויר והאקלים, מה שהופך אותו ל'פראי' עוד יותר ומקשה על היצורים החיים לשרוד".
על אף שיש הנחות שונות לגבי הסיבה ל"מוות הגדול", קשה לקבוע במדויק מה הוביל לאירוע ההכחדה ההמוני. כל כך הרבה זמן חלף מאז ויש מחסור במאובנים למחקר וראיות שאפשר להסתמך עליהן.
מה שכן ידוע זה שהחיים פרחו בתקופת הפרם. יבשת העל פנגיאה הייתה מוקפת ביער עבות שבו נעו זוחלים מוזרים עצומים לצד דו-חיים וחרקים. באוקיינוסים, שוניות מתנשאות סיפקו בתים לנאוטילוסים עם קונכיות ספירלה, דגי גרם וכרישים. אז פרצה קבוצה של שסעים געשיים ענקיים במה שהיא כיום סיביר. השסעים הללו, הידועים בשם "המלכודות הסיביריות", פלטו כמויות אדירות של פחמן דו חמצני לאוויר. גרוע מכך, הם התפרצו באזור עשיר בתפרי פחם, שהתאדה גם הוא לאטמוספירה. הנשורת הגיאולוגית מהתפרצות זו נמצאה בשכבות סלע עד לדרום אפריקה.
האם אנחנו צריכים לפחד?
המחקר מעלה שאלות חשובות לגבי אחד הנושאים החשובים בשיח המדעי בעשורים האחרונים - ההתמודדות של האנושות עם משבר האקלים. אומנם כמות הפחמן הדו-חמצני שנפלטת עקב פעילות בני האדם ושריפת דלקי מחצבים מאז תחילת המהפכה התעשייתית לא מתקרבת כלל, בינתיים, לזו שנפלטה לאורך "המוות הגדול", אבל הפער עשוי להיסגר, שכן קצב הפליטה השנתי של פחמן דו-חמצני גבוה כיום פי 14 מהקצב המקביל במהלך הכחדת פרם-טריאס.
על פי מכון דוידסון לחינוך מדעי אנו מתחילים גם להבחין ברחבי העולם בתופעות דומות אלה שאפיינו את תקופת המוות הגדול, כגון בריחת חמצן מהמים, עלייה הדרגתית בחומציות המים והמסת שריונות של בעלי חיים, וכמובן עלייה בטמפרטורה על פני כדור הארץ. כך שאף על פי שבטווח הקרוב אין לנו סיבה לחשוש משינויים דרמטיים כמו אלה שהתרחשו לפני 252 מיליון שנה, חשוב לזכור שמדובר באירוע מתפתח, ושאנו רואים כבר עכשיו הכחדה של מיני חי וצומח. התהליכים האלה יכולים לשנות את העולם המוכר לנו באופן ניכר ומשמעותי, ולא לטובה.