הכירו את האי הנטוש האשימה שאותו אתם לא באמת רוצים להכיר. אלפים גוועו בו למוות, מבני בטון אפלוליים נותרו נטושים, אוויר מחניק שורר במקום והוא כונה ע"י שורדיו כ"אי הגיהנום". עדיין היו רבים אמיצים שניסו את מזלם והגיעו לביקור באי - על אף האיסור בחוק.
האי הנטוש שוכן במרחק של כ-15 קילומטרים מהעיר נגסאקי, בדרום יפן. הוא התחיל להיות מיושב בשנת 1887 כשבשיאו, בשנת 1959, נדחסו 5,200 אנשים לחלל של 480 על 160 מטרים בלבד. אלפי אסירים קוריאנים וסינים נאלצו לעבוד במכרות פחם תת-קרקעיות באי משנת 1930 ועד לאחר מלחמת העולם השנייה - וחלקם לא עזבו. על פי ההערכות, יותר מ-1,300 מהעובדים מתו מרעב, תשישות ותת תזונה. אוויר ים כבד מעורב באדים שנפלטו מהמכרות גרם למחלת נשימה חמורה בקרב התשובים שהפכה ל"רוצח" נפוץ באזור. אלה ששרדו שיתפו מאוחר יותר שחוויית החיים שלהם בהאשימה הייתה כל כך נוראית שהם כינו אותו "אי הכלא" או "אי הגיהנום".
בעקבות המלחמה, יפנים רבים עברו לאי כדי לעבוד שם. המשכורות של המתגוררים באי היו גבוהות משמעותית משל אלה שעבדו ביבשת, ולכן רבים התפתו לעבור אליו על אף הסיכונים הבריאותיים וחדרים בגודל של מטר וחצי רבועים. בשיאו צפיפות האוכלוסין באי הייתה מהגבוהות בעולם אבל לאחר שאספקת הפחם הלכה ופחתה והמעבר לנפט במקום פחם, האי נסגר ב-20 באפריל 1974, אחרון תושביו עזב והוא נותר נטוש במשך 40 שנים.
האי מפורסם לא רק במכרות הפחם שלו, שחלקם מצויים מתחת למים, אלא גם בצורתו הייחודית שגורמת לו להידמות לספינת קרב - והוא המפורסם ביותר מבין 505 האיים הלא מיושבים של מחוז נגסאקי. האי מהווה סמל לתיעוש המהיר של יפן שהחל באמצע המאה ה-19, וכן גם תזכורת להיסטוריה שלו כאתר של עבודות כפייה לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה.
תמונות מצמררות חדשות ממנו מציגות אי שומם, זרוע בהריסות, שנותר להירקב. ניתן לראות מבנים מתפוררים עם חלונות זכוכית מנופצים ועשבים שוטים פולשים למבנים - כשהטבע מחזיר לעצמו את השליטה על האי.
עוד בנושא:
האי המסתורי ליד ניו יורק ננטש לפני 50 שנה ומאז אף אחד אינו רשאי לבקר בו
חי 30 ימים על האי הקטן המבודד בעולם לשבירת שיא העולם - אך נאלץ להזעיק חילוץ
האי יושב לראשונה בשנת 1887 (תקופת התיעוש המהיר של יפן) ונרכש על ידי מיצובישי בשנת 1890. בנייני הבטון הנישאים על הקרקע נבנו לראשונה בשנת 1916 על ידי אסירים קוריאנים וסינים. קונצרן הייצור הענק אכלס את האי, חיזק את חומותיו ובנה בו גושי דירות, בית ספר, מרחצאות משותפים, בריכה, גנים, מועדון ואפילו טרקלין פצ'ינקו - משחק פינבול יפני פופולרי שתושבי האי נהנו ממנו. האי היה בבעלות מיצובישי עד שנת 2002, אז הועבר ביוזמת החברה לניהול העיר טאקשימה. נכון לעכשיו, עיר נגסאקי, שקלטה את טאקשימה בעיר בשנת 2005, מפעילה סמכות שיפוט באי.
בראשית שנות ה-2000, החל האי לעורר עניין תיירותי, וזאת בשל העובדה שהמבנים בו "קפאו בזמן". כמה תיירים אמיצים, שעברו המפתה של האי סקרן אותם, אפילו שהו על האי לתקופה קצרה. מאחר שחלק מהמבנים נמצאו על סף קריסה, תיירים הונחו שלא להגיע למקום. ב-2009 הממשלה בחרה לפתוח את האתר לציבור ולשחזר קירות שהיו על סף קריסה.
האי שימש כתפאורה לסרט האייקוני של ג'יימס בונד מ-2012, סקייפול. ביולי 2015, האשימה אושרה להכללה ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, למרות התנגדות של ממשלת דרום קוריאה שטענה כי עובדי כפייה קוריאנים וסינים הוכרחו לעבוד באי לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. גם ממשלת צפון קוריאה מתחה ביקורת על ההצעה. לבסוף נמצאה פשרה - יפן הכירה בניצולי עבודת הכפייה שאכלסו את האי הודותה ש"מספר רב של קוריאנים ובני עמים אחרים הובאו לשם בניגוד לרצונם ונאלצו לעבוד בתנאים קשים בשנות ה-40". יפן הבטיח להציג את השימוש בעבודות כפייה בהסבר למבקרים במתקנים באתרים רלוונטיים, ושתי המדינות הסימו לשתף פעולה לאישור המועמדים להיות אתרי מורשת אחת של השנייה.
מאז 2009 האי פתוח לביקורי תיירים וחמש חברות מפעילות סיורי תיירות באי.