מערה תת-קרקעית מדהימה, שזכתה לכינוי "הקפלה הסיסטינית של הקריסטלים", התגלתה שמסתירה סוד קטלני.מערת הקריסטלים (בספרדית: Cueva de los Cristales) היא מערה המחוברת למכרה נאיקה 300 מטר מתחת לפני האדמה בנאיקה, במדינת צ'יוואווה שבמקסיקו. היא מלאה בכמה מהגבישים הטבעיים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ - חלקם גדולים כמו עצים. גבישי הסלניט הענקיים שנמצאים בה הם מהגבישים הטבעיים הגדולים ביותר שנמצאו אי פעם והגביש הגדול ביותר הוא באורך 11 מטר, בקוטר 4 מטרים ומשקלו 55 טון.
המערה התגלתה במקרה בשנת 2000.כשכורים שחפרו מנהרה במכרה של עופרת, אבץ וכסף בעיירה נייקה, 105 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר צ'יוואווה, נחשפו לחלל ענק מלא בגבישים מתנשאים, בצבע לבן חלבי. גבישי הקריסטל המדהימים אלה, עשויים מסלניט (סוג של גבס, מינרל המורכב מסידן וגופרית הנוצר ממלחים המומסים במי תהום, כפי שמדווח livescience)
המינרל הזה רך כל כך, שאפשר ממש לגרד אותו עם ציפורן, והוא משמש לעתים קרובות על ידי חובבי קריסטלים לצורכי מדיטציה (יש האומרים שיש לו תכונות של "ניקוי" ו"טעינה"). "זוהי הקפלה הסיסטינית שעשויה מגבישים," אמר חואן מנואל גרסיה-רואיז, גיאולוג מהמועצה הספרדית למחקר לאומי (CSIC), אשר חקר את המערה, לנשיונל ג'יאוגרפיק בשנת 2007.
מאז תחילת פעולות הכרייה בנאיקה בשנת 1974, התגלו מספר רב של מערות מלאות גבישים. אלו כוללות את "מערת החרבות", אשר מלאה מהרצפה עד התקרה בגבישים דמויי פגיון. אבל מערת הקריסטלים, שצורתת צורת פרסת סוס, היא הגדולה ביותר: רוחבה 110 מטרים ונפחה המקסימלי גדול פי שניים מבריכת שחייה אולימפית (6,000 מטרים מעוקבים).
עוד מערות נדירות
הצצה למערה הגדולה ביותר בעולם בה יש יער גשם, נהר עצום ומינים חדשים של בעלי חיים
תעלומה: מתחת לעיר מסתתרת מערה מסתורית עם חריטות וסמלים אניגמטיים
המערה, העשויה מאבן גיר, יושבת מעל תא מאגמה תת קרקעי שקבור בעומק שלושה עד חמישה קילומטרים מתחת לפני האדמה בעיירה נאיקה, וממוקמת גם על קו הֶעְתֵּק (קרוי גם שבר) - מונח בגאולוגיה מבנית, המתאר סדק שנוצר בסלעים של קרום כדור הארץ..
קריסטלי הענק שלה נוצרו לפני 26 מיליון שנה, כאשר מאגמה עלתה מהמאגר הזה ודחפה מינרלים מומסים כלפי מעלה דרך סדקים בסלע, כך מסבירים באתר "science.howstuffworks" המים הרותחים פתחו חללים באבן הגיר ויצרו משקעים שהתגבשו לאורך אלפי שנים. בהמשך, הטמפרטורות התייצבו סביב 58 מעלות צלזיוס עם 90 עד 99 אחוזי לחות, ויצרו את התנאים המושלמים להתהוות של גבישי הגבס ענקיים ממינרל בשם אנהידריט, המורכב מסידן וסולפט (תחמוצת הגופרית).
אז מה כל כך מסוכן שם?
בעוד שהתנאים במערה אידיאליים עבור גבישים, הם קטלניים עבור בני אדם. הלחות במערה עולה כאמור על 90 אחוזים - רמה שבה הזעה לא מסייעת לקירור הגוף. המקום כל כך לח עד שמבקר שמתעכב בה זמן רב מדי מסתכן בכך שנוזלים יתעבו בתוך הריאות שלו וזה יכול להיות קטלני. מסיבה זו, אנשים זקוקים לציוד מגן מתאים כדי לשהות במערה יותר מ-10 דקות ולא יותר מחצי שעה. יתרה מכך, העיבוי על שטיח המערה הופך את המשטחים שלה לחלקלקים באופן מיוחד, כלומר שהליכה בין הגבישים היא מסע מסוכן מאוד.
הגישה למערה אפשרית כיום מכיוון שחברת הכרייה שואבת ממנה את המים ומונעת מהם למלא את המערה. לו השאיבה הייתה נעצרת, המערה הייתה מתמלאת מחדש. הגבישים נהרסים במגע ממושך עם אוויר, לכן פרויקט נאיקה מנסים לתעד ויזואלית את הגבישים לפני שיהרסו. ישנה הערכה שקיימים אולמות דומים נוספים (ואכן אולם נוסף התגלה בחפירות בשנת 2009 - "ארמון הקרח" בעומק של 150 מטר איננו מוצף מים, והגבישים בן קטנים בהרבה), אך מחקר נוסף יצריך הריסה של גבישים. ההערכה היא שהמערה לבסוף תסתם מחדש ושפני המים בה יעלו מחדש.
עם זאת, למרות שאולי אנחנו לא אמיצים מספיק כדי לחקור את המערה בעצמנו, אנחנו שמחים שיש כאלה שכן. במבט על תמונות מהאתר, לא פלא שהוא נחשבת כיצירת אמנות כמעט אלוהית.