אי שם במעמקי החוג הארקטי ברוסיה, סמוך לגבול הנורבגי, שוכן לו החור העמוק ביותר שנחפר אי פעם, שנקרא פעם "הכניסה לגיהנום". החור הוא תוצאה של קידוח שיצר חור בעומק של מעל 12 קילומטרים. כדי לשים דברים בפרופורציה - זה הגובה של הרי האוורסט והרי פוג'י ביחד.
לפי ה-BBC, המקומיים אומרים שהחור, הממוקם ליד חצי האי קולה בצפון מערב רוסיה, הוא כל כך עמוק שהם יכולים לשמוע דרכו את צרחות הנשמות שמעונות בגיהנום. החור הזה כל כך עמוק ובד ובד גם צר מאוד - כשרוחבו לא יותר גדול מצלחת ממוצעת. לקח כמעט 20 שנה לקדוח כל כך עמוק, אבל החור נמצא רק בשליש מהדרך דרך קרום כדור הארץ עם טמפרטורות שכבר מגיעות ל-180 מעלות צלזיוס (356 פרנהייט). זהו החור העמוק ביותר מעשה ידי אדם על פני כדור הארץ והוא נעשה בפרויקט שנמשך מ-24 במאי 1970, עד 1989. במקום יש מספר קידוחים שמסתעפים מפיר מרכזי אחד, כשהעמוק מביניהם הגיע לעומק של 12,262 מטר בשנת 1989 והוא נכון להיום עדיין הנקודה המלאכותית העמוקה ביותר עליי אדמות.
הקידוח הופסק בשל החום הרב ששרר בעומק 12.5 ק"מ מתחת לפני כדור הארץ - מה שגרם לציוד הקדיחה לשבוק. למרות הישג העומק המרשים, הקידוח לא צלח אלא רבע מעומק קרום כדור הארץ, שעוביו הממוצע 30 קילומטרים. ב-1994 נפסק הקידוח באופן רשמי וכיום ממשלת רוסיה ממתינה להתקדמות מדעית שתאפשר את המשכתו.
אולי הארמס, מדען צעיר שעבד על קידוח בור דומה בגרמניה, אמר על החור הרוסי: "כשהרוסים החלו לקדוח הם טענו שהם מצאו מים בשפע, אבל רוב המדענים לא האמינו לזה. בעבר הייתה הבנה רווחת בקרב המדענים המערביים שהקרום היה כה צפוף 5 ק"מ למטה עד שמים לא יכלו לחדור דרכו".
קצת כמו המרוץ לחלל, היה מרוץ לחקור את 'הגבול העמוק' הלא ידוע. ארה"ב התחילה את זה ב-1950 עם התוכנית הרצינית הראשונה לקדוח לתוך מעטפת כדורק הארץ, כשהסובייטים החלו את מאמציהם ב-1970 וגרמניה בעקבותיה ב-1990.
עוד חורים עמוקים במיוחד
הדרך לגיהנום? סין חופרת בור בעומק 10 אלף מטרים לפנים כדור הארץ
צוללנים הצליחו להגיע לתחתית הבולען הכחול הענק ונדהמו ממה שמצאו שם
ואז הוא נאטם
גילו של הממצא האחרון של הקידוח בקולה היה 2.7 מיליארד שנים והצוות גילה שהסלעים בקרום כדור הארץ היו הרבה יותר לחים ממה שהם ציפו. לפני שהקידוח מצא אותם, מדענים העריכו שהמים לא יחלחלו לסלע כל כך עמוק. הם גם ציפו למצוא שכבת בזלת מתחת לגרניט של היבשת, שכן זה מה שנמצא בקרום האוקיינוס. במקום זאת, הם גילו שמתחת לגרניט הגלמית נמצא גרניט מטמורפי (שנקרא גם גנייס). מכיוון שהקרום היבשתי היה גרניט לאורך כל הדרך, זו הייתה עדות לטקטוניקת הלוחות, תיאוריה שרק לאחרונה החלה להתקבל כעובדה כשהחלו לחפור את הקידוח.
אז למה הפסיקו לקדוח?
ובכן, למרות העומק העצום של החור, הם הצליחו להגיע רק לשליש מהדרך בקרום כדור הארץ. ככל שמתקרבים לעומק המעטפת העליונה של קרום כדור הארץ, הדברים מתחממים. בתחתית החור הטמפרטורות הגיעו ל-180 מעלות - פי שתיים מהחום שציפו למצוא - והרבה יותר מדי חם מכדי להמשיך
כיוון שציוד הקדיחה שבק. על פי הדיווחים לא היה כסף לממן פרויקטים שכאלה לאחר קריסת ברית המועצות ולכן כל המתקן נסגר.