הייתם רוצים לגור במקום שבו אין מכוניות בכלל וגם אין שוטרים? מסתבר שיש מקום כזה אבל תצטרכו ממש להצטופף כדי לחיות בו. סנטה קרוז דל איסלוטה הוא אי מלאכותי השייך לארכיפלג סן ברנרדו שלחופי קולומביה, ונמצא בתחום השיפוט של העיר קרטחנה והוא המקום "הצפוף ביותר בעולם". אין בו מכוניות, אין בו שוטרים אבל כן יש בו אלפי תיירים שמציפים אותו מדי שנה.
בסנטה קרוז יש קהילה קטנה של 1,200 תושבים, ארבעה כבישים ורק 45 משפחות בסך הכל. האי קטן מאוד - שטחו הוא הקטאר אחד (10,000 מ"ר- בערך כמו שטחה של כיכר טרפלגר בלונדון או שני מגרשי כדורגל) וצפיפות האוכלוסין בו עומדת על 10 מ"ר לכל 1.25 תושב, או 125,000 תושבים לקמ"ר. הצפיפות הזו נוצרה בשל אוכלוסיית היתושים הגדולה באיים הסמוכים, שגרמה לתושבים שלהם לעבור לאי.
הצפיפות הזו היא אחת הסיבות שהאי מושך אליו כל כך הרבה תיירים, לפי הניו יורק טיימס. "כולם רוצים לחוות איך החיים עבור 1,200 אנשים שחיים על חלקת אדמה עמוסה פי 4 ממנהטן, ללא מים זורמים, מערכת ביוב, משטרה, בית חולים או איסוף אשפה".
תושבי האי חיים רק ב-97 בתים, כולם מצופים גגות פח, מפוזרים על פני 10 שכונות. עקב המרחק הקצר בין צד אחד של האי לצד השני, התושבים פשוט הולכים ברגל או לוקחים סירה במקום לנהוג במכונית. מה גם שאף מכונית או אפילו אופנוע לא יוכלו לעבור בסמטאות הצרים.
היעדרה של המשטרה והאכיפה במקום עשויה להדאיג את המבקרים, אבל הקהילה כה מאוחדת (ורובם גם קרובי משפחה) עד שאף אחד לא נועל את הדלתות ומעולם לא דווח על פשע במקום הפסטורלי הזה - נתון שממש לא מאפיין את קולומביה, מוכת הפשע.
תושבי סנטה קרוז דל איסלטה העניים דואגים זה לזה וחיים לפי כללים נוקשים ומשונים. מרבית מוסדות הציבור נמצאים ביבשת או על האיים השכנים. בין הסמטאות הצרות יש רק מסעדה, בית ספר, שתי חנויות ומועדון לצעירים. הילדים משחקים מים הים, את המתים שלהם הם קוברים באי סמוך, אין שירותים עם מים זורמים, גנרטור חשמל ושתי תחנות סולאריות מספקות חשמל למקום ולמרות שהתושבים תלויים באספקת מי שתייה שאמורה להגיע פעם בשבוע, הסירה עם המים מקרטחנה לפעמים נעלמת לחודשים, כך מדווח ה"אינדיפנדנט".
עוד מקומות מבודדים בעולם
חנות אחת ו-138 תושבים: ככה נראים החיים באי המבודד בעולם
עיר סלעי הנפט שבנה סטלין נמצאת בסכנת הכחדה של ממש
אין מי שתייה, אין פינוי אשפה, אין רופא ואין חינוך
בהיעדרם של מי שתייה, תושבי האי נאלצו לפנות לגשם כמקור המים העיקרי, ורוב הבתים כוללים מבנה לאיסוף מי גשמים. כמובן שהמים אינם מטופלים ולא עוברים טיהור, מה שגורם לבעיות בריאות כמו זיהומים בבטן ומחלות עור.
מרפאה יחידה אחת מטפלת בכל תושבי האי, והוא מלאה בציוד חלוד בכמות מועטה ויש בה אחות אחת בלבד. רופא אורח מגיע כל שבועיים, אך במקרה חירום או מחלה קשה, כל תושבי האי מתחלקים בעלות של סירה שתיקח את החולה ליבשה - כמובן, בהנחה שיש סירה זמינה והים לא גלי מדי.
תושבי האי נתקלים בקשיים דומים גם עם פינוי אשפה ופסולת, שאמורה להתבצע מדי שבוע אך לעיתים קרובות נזנחת כמעט חודש. כדי למנוע סיכונים בריאותיים נוספים, התושבים נוטלים יוזמה ומשנעים אותה לאי שכן.
גם בתחום החינוך מתמודדים תושבי האי עם קשיים. בית הספר הציבורי הבָּלוּי בן שלוש הקומות מספק חינוך ברמה בסיסית בלבד. כדי להשיג השכלה תיכונית, התלמידים צריכים להגיע לקרטחנה, שם הם תמיד מפגינים פער גדול מול בני גילם. רבים מתושבי האי מעדיפים להישאר בו ולהמשיך בעסק המשפחתי המסורתי של דיג.
משפחות רבות מתפרנסות מדיג - לפעמים אפילו בעזרת צלצל - של לובסטרים, צבי ים, קונכיות ותמנונים. במשך זמן רב, מקורות המזון וההכנסה העיקריים של תושבי האי היו הדגים, הלובסטרים וצבי הים הרבים שנמצאו בים הקריבי, אולם חל שינוי תרבותי בקרב תושבי האי מאז שהם הפכו מודעים למצבם העגום של בעלי החיים המוגנים האלה. למרות שצבי ים היו בעבר מקור המזון העיקרי שלהם, התושבים המקומיים נמנעים כעת מללכוד אותם ואפילו נוקטים בפעולות שמטרתן להגן על צבי ים שנלכדים ברשתות דיג עד שהם נאספים על ידי קבוצת שימור סביבה מקומית.
בנוסף להסרת צבי ים מהתפריט, תושבי האי גם מעלים את המודעות בקרב המקומיים והתיירים לחשיבות הרבה של הצלתם. אדריאן קראבלו דה הויוס מוביל קבוצה אקולוגית של 30 ילדים, שקוראים לעצמם "מצילי השונית". הוא אמר ל-BBC: "כולנו דואגים למשאבים המוגבלים שיש לנו. אנחנו בודקים את סירות הדייגים מדי יום כדי לראות מה הם דגו".
חיים תוססים לצד העוני
עוני וצפיפות אינם הדבר שהקהילה של סנטה קרוז דל איסלוטה רוצה שיזכרו ממנה. התמונות המדהימות שמצלמים תיירים שמגיעים לשם מספקות הצצה לחיים התוססים באי, שם צעירים מהווים 65% מהאוכלוסייה. התמונות מציגות את הצעירים בסירה לבית הספר, או נערים שותים ורוקדים במסיבות שנמשכות לפעמים יומיים או שלושה ימים.
באופן ישיר או עקיף, כולם באי מתפרנסים מתיירות. למרות מיקומו בים הקריבי, סנטה קרוז דל איסלוטה רחוק מלהיות יעד מפנק בעל חופי גן עדן, אך תושבי האי מצאו דרך חכמה למשוך אלפי מבקרים מדי שנה - הם יצרו שתי בריכות דגים שמאפשרות לתיירים לשחות עם חיות בר ימיות מקומיות - מצבים ועד כרישים.