הלווייתנים הכחולים הם לא רק היצורים הענקיים ביותר על פני כדור הארץ, הם גם מפתיעים במיוחד - מחקר חדש גילה שחלק ניכר מהלווייתנים הכחולים מזדווגים בפועל עם לווייתנים ממינים שקטנים מהם בכ-85 טון.
המחקר, שפורסם בכתב העת "Conservation Genetics", התמקד ב-Balaenoptera musculus musculus, תת-מין הנמצא בסכנת ההכחדה החמורה ביותר של לווייתן הכחול ומצא שהלווייתנים, שגודלם מגיע עד 200 טון, הזדווגו עם לווייתנים מצויים (הלווייתן השני בגודלו, ובעל החיים השני בגודלו החי כיום) וזה קורה בקצב הרבה יותר גבוה ובתדירות הרבה יותר קבועה ממה שחשבו בעבר.
זה התגלה כאשר המדענים פתחו במחקר חדש בניסיון לבנות גנום של לווייתן מאפס על מנת להבין את קצב ההתרבות שלהם וכיצד זה יכול להשפיע על הצמיחה של המין. התהליך כולל יצירה מחדש של כל מערך "הוראות ה-DNA" שנמצאו בתא של לוויתן כחול, שזו משימה מורכבת להפליא.
לפי המחקר, המומחים הופתעו לגלות שכל דגימה שנלקחה מלווייתן כחול הכילה 3.5% מהדי.אן.איי של לווייתן מצוי - נתון גבוה בהרבה ממה שנצפה בעבר. "כמות הערבוב בין המינים שמצאנו הייתה בלתי צפויה וגבוהה בהרבה ממה שדווח בעבר", אמר אחד ממחברי המחקר שהסביר שזו תופעה המכונה חדירת גנים (introgression).
החלק המפתיע הוא שרוב בעלי החיים ההיברידיים (בני כלאיים של שני מינים שונים) נוטים להיות עקרים - כמו במקרה של הפרד (שהוא הכלאה של חמור וסוס) או הלייגר (הכלאה של אריה ונמר).
הורים של בני כלאיים לא פוריים חייבים להיות דומים מספיק כדי להתרבות מלכתחילה, אבל לצאצאיהם אין את החומר הגנטי המתאים לייצור זרע או ביציות ברי קיימא. עם זאת, מחקר משנת 2018 מצא שללווייתנים בקבוצת לווייתני הענק, הכוללת גם את הלוויתן המצוי והלוויתן הכחול, יש כמה מאפיינים גנטיים שמשמעותם שהכלאה היא לא בהכרח מסלול ללא מוצא עבור הדורות הבאים.
ייתכן שהסיבה לכך היא שהמינים הללו לא התפצלו על העץ האבולוציוני עד כדי כך שהגנים שלהם אינם תואמים כמו במקרה של בני הכלאיים העקרים האחרים.
הדוגמה הראשונה של בן כלאיים פורה של לווייתנים נתפסה במימי איסלנד בשנת 1986 - לווייתנית הכלאיים ההרה של לוויתן מצוי וכחול שנשאה עובר שהופרה על ידי לווייתן כחול. אז די ברור איך ה-DNA של הלווייתן המצוי הגיע ללווייתנים הכחולים האלה.
מעניין לציין שנראה שחילופי ה-DNA בין המינים הם חד-צדדיים במקרה זה. בעוד שללווייתנים הכחולים יש לא מעט "לווייתן מצוי" בתוכם, מחקרים קודמים מצאו שלווייתנים מצויים ככל הנראה לא יורשים DNA של לווייתן כחול באותו אופן.
ייתכן שזה אומר שהלווייתנים הכחולים הם המין היחיד שמוכן להתרבות עם בני כלאיים, אולי משום שהם לא יכולים להרשות לעצמם להיות בררנים - למרות ששני המינים הסכנת הכחדה, אוכלוסיית הלווייתן המצוי גדולה בהרבה (כ-100 אלף ברחבי העולם), בעוד שאוכלוסיית הלווייתן הכחול הולכת ונעלמת (נותרו רק כ-10,000-25,000 מהם).
מספרם צנח בצורה משמעותית מאז שהטכנולוגיה אפשרה לבני האדם לצוד את הענקים המהירים הללו ודחקו את המין לסף הכחדה.
עוד על לווייתנים
הומוסקסואליות במים? תיעוד ראשון של לווייתנים זכרים מזדווגים
מסע בעקבות טורפי העל של האוקיינוסים
אז, האם יש נזק בקצת אהבה לוויתנית בין מינים?
במובן מסוים, היכולת להתרבות עם מיני לוויתנים דומים אחרים פירושה שיש יותר מחזרים זמינים, וזה טוב יותר ממצבים שבהם מינים שבסכנת הכחדה פונים להתרבות בתוך המשפחה, כי גילוי העריות הזה עשוי להזיק למין שכבר מתקשה לשרוד.
אבל הִתְמַיְּנוּת מינים, התהליך שבו נוצרים מינים חדשים של יצורים, היא גם חלק די חשוב מהמגוון הגנטי. כאשר הקווים בין שני מינים מטושטשים עד כדי כך שאי אפשר להבחין בהם, זה לא כל כך שונה ממצב שזו אחד משני מינים נכחד לגמרי.
עד כה, אין שום סימן לכך שה-DNA של הלוויתן המצוי שקיים בלווייתנים כחולים גורם להם בעיות כלשהן. עם זאת, החוקרים מודאגים מכך שאם ה-DNA של הלוויתן הכחול יאבד בתוך האוכלוסייה של לווייתני הענק, המין עלול להפוך להיות פחות עמיד להסתגלות לשינויים סביבתיים, במיוחד בעולם של שינויי אקלים הנגרמים על ידי האדם.