שבטים שחיים באמזונס משתמשים בשיקוי ההזיה איוואסקה בטקסים שלהם במשך מאות שנים. כעת מספר החוקר מייק קורי את סיפור ההתנסות העוצמתית שלו עם הסם החזק. חובב המסעות טען שהוא "ראה ישות אלוהית" ו"הפך לכלום" כשהוא ניצב מול נוכחות זרה עצומה ובוהקת שאותה התקשה לתאר.
בשיחה שערך בפודקאסט שלו, Fearless and Far, הוא תיאר איך הוא נאסף עם קבוצת אנשים בבקתה קטנה עבור החוויה הכמו-מיסטית הזאת. הוא הסביר בסרטון שכותרתו "למות ולראות את אלוהים באיוואסקה": "ישבנו בערך 10 או 15 מאיתנו במעגל והשאמאן שפך את הנוזל הירוק-כתום הזה לתוך כוסות קטנות. בזמן שהוא עשה את זה ידו הושטה אל הנר היחיד שישב בחדר והצל שהופיע היה כמו טרנטולה ענקית שחוצה את גג הדשא". לאחר שכולם לקחו לגימה מהנוזל, הנר כבה והותיר אותם בחושך מוחלט. "היה לזה טעם דומה לגזם שמתחת למכסחת דשא - תערובת של דלק וצמחים ופשוט... רעל", אמר.
זה נפוץ שאנשים שלקחו איוואסקה הקיאו זמן קצר לאחר מכן והוא שמע מספר אנשים מקיאים לתוך הקערות שניתנו להם בתחילת הטקס. הלגימה הראשונה השפיעה מעט. "היינו אני ועוד בחור אחד שלמעשה לא הרגשנו הרבה אז לקחנו שוט נוסף והדברים התחילו להתניע אצלי", אמר.
כעבור זמן קצר מייק התחיל לראות צורות גיאומטריות בדפוסים חוזרים - כמו הגילופים על מקדשים עתיקים בדרום אמריקה. הוא הוסיף: "זה גורם לך לשאול את השאלה 'האם מה שאתה רואה כשאתה על סם הזיות תמיד נמצא שם וזה מה שמאפשר לך לראות את זה? או שהמוח שלך מצייר את מה שהוא חושב שהוא צריך לראות בעולם שסביבך?'".
בשלב זה, כל העולם היה מכוסה בדפוסים מסתובבים, אבל הוא החליט לצאת קצת מהצריף כדי להשתין. הוא נזכר: "אני קם, הכל מערבולת של דפוסים אבל אני חושב שאני יכול להתמודד עם זה. אני לוקח את השוט השלישי שלי... מועד החוצה מהדלת, הולך אולי 3 מטרים בחוץ, פותח את רוכסן המכנסיים ומנסה לעשות פיפי אבל הבעיה היא שהייתי כל כך בהיי ששום דבר לא יצא החוצה אז אני עומד שם אני לא יודע כמה זמן...".
לסיפורים ביזאריים ומעניינים מהעולם - בואו לערוץ הווטסאפ שלנו >>>
עוד בנושא:
שבט נידח באמזונס נכחד - אבל חזר לחיים בזכות אישה אחת
אנשים מגיעים לעיר הזו כדי למות - וחברי הכת הזו אוכלים אותם וושותים מהגולגולות שלהם
לאחר כמה דקות מייק הקיא, ובנקודה זו הוא הבין שאין לו מושג היכן הוא נמצא. הוא סיפר: "אני מסתכל מסביב, מנסה לפענח את העלים והסלעים מהדפוסים המתערבבים בעיניי. אני רואה את ערימת העלים הזו שמתפתלת כמו חבורה של נחשים ואני חושב: 'טוב, זה כנראה לא נחשים'. זה נראה כמו עלים לשנייה ואז זה משתנה".
בשלב הזה מייק היה כל כך מסטול שהוא לא יכול היה להחליט אם העיניים שלו פקוחות או עצומות, אז הוא החליט להתכרבל על קרקעית היער מתחת לשמיכה שנשא.
"ואז הדברים נעשו מפחידים" אמר, "דידתי באוקיינוס ובקושי יכולתי לצוף. נאחזתי ברכבת דוהרת באצבע הקטנה שלי, לא הבנתי איפה אני יותר - אבוד בעולם הזה של דפוסים צבעוניים במערבולת. ואז פתאום, ברעש, העולם נפתח. הוא נקרע ואור לבן ענק כמו אלומת טרקטור פשוט פגע בי ישר בנשמתי. ואז קיבלתי את ההרגשה הזאת של לעמוד מול משהו כל כך חזק ולהרגיש כל כך לא משמעותי - להרגיש שצופים בי - אבל בצורה שמעולם לא צפו בי קודם לכן".
למייק הייתה תחושה של אימה מוחלטת, כאילו הוא נבדק על ידי ישות חיצונית. הוא הוסיף: "הרגשתי כל כך קטן בהשוואה למה שראיתי, כמעט כאילו הייתם מראים לתולעת אדמה שרטוטים של חללית. תולעת האדמה אפילו לא יכולה להתחיל להבין את הנייר שעליו מודפסים השרטוטים, שלא לדבר על להגיע לחלל. פשוט יצאתי מחוץ לאזור הנוחות שלי ומחוץ להבנה שלי. היה את כל הדבר הבהיר הזה שאין לי אפילו את החושים הנכונים כדי להיות מסוגל לראות את מה שראיתי".
צפו בו מספר על החוויה:
הוא חש צורך להציע משהו לדבר המוזר הזה, אבל היה לא ידע מה: "מה אני נותן לו? כסף? כלים? החולצה שלי? המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת היא החיים שלנו, והבנתי באותו רגע שאני אסתדר עם זה - לא בצורה אובדנית - פשוט 'אתה הכל ואני כלום והמתנה הכי גדולה שאני יכול להציע לך זה החיים שלי'".
מייק הבין כיצד התרבויות העתיקות של המאיה והאצטקים התמקדו כל כך בהקרבה אנושית. "טיילתי במקסיקו וביקרתי באתרי קורבנות רבים של המאיה. המדריך והחבר שלי ארתורו ואני ראינו גולגולות קריסטל שנכרתו והונחו במערות למינרליזציה מוחלטת עם להבי אובסידיאן, להבי זכוכית וולקנית. הם היו נותנים דם... יש אנשים שהקריבו את עצמם ברצון ואתה מבין באותו הרגע שהם אכן היו על הזיות".
הטריפ של מייק הסתיים שם, אך לעולם לא יתפוגג לחלוטין. הוא אמר שהחוויה המיוחדת שינתה את החיים שלו: "אני לא יכול להכחיש שכל ההשקפה שלי על המקום שלי בחיים השתנתה לחלוטין. זה שינה את חיי", הוא סיכם.