עין הנצי"ב עבר מתיחת פנים. כך הוא נראה עכשיו, והוא מדהים

עמק המעיינות, הידוע גם כעמק בית שאן ששינה את שמו בקטע שיווקי, מכיל בחובו כ-40 מעיינות ונביעות באחד האזורים הכי חמים בישראל בקיץ. רבים מכירים את האמרה של האמורא ריש לקיש על האזור: ''אם גן עדן בארץ ישראל הוא, בית שאן פִּתְחוֹ'', אבל אני תמיד אומר שבגלל החום מדובר בפתחו של גיהנום.

בין מקורות המים הכי מוכרים באזור הוא כמובן נחל האסי שעובר בניר דוד, שעלה לכותרות לא מעט עקב המאבק להשבתו לציבור, שגם הצליח (אם כי לא לדעתם כולם). אבל מקור מים נוסף פופולרי, שנחשב לאחד המעיינות שהכי מרעננים את המקומיים ואת אלו שבאים מבחוץ הוא כמובן עין הנצי"ב, המוכר גם כעין יהודה (ובערבית עין אום אל עמוד), שנמצא ממש מאחורי שער הכניסה לקיבוץ עין הנצי"ב, שנקרא על שם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין).

עוד בנושא:
הפתעה רטובה: לא תאמינו אבל המקום הזה נמצא בארץ
נפתח השביל הרטוב: טיול המים הכי כיף למשפחה
המעיין בטורקיז ש"מחליף" את נחל האסי, ופתוח לכולם

עין הנצי"ב הוא מעיין שידוע במי הטורקיז שלו ובבריכות הגדולות והעמוקות, שעם השנים אחד מסמלי ההיכר שלו היה מעין מתקן "טרזן" של חבל הקשור למוט שממנו היו קופצים למים, כמו גם מקפצה מעץ. המעיין הפך כה פופולרי, שהוא משך אליו עשרות ומאות מטיילים ביום שהיו מבלים בו שעות, עורכים פיקניק ובעצם מעבירים יום שלם באחד המעיינות הכי נהדרים בצפון, שסביבו סבך קנים, עצי תמר וצפצפה - מה שהקנה לו מראה של ג'ונגל פראי ובתוכו בריכת מעיין גדולה ותכולה.

הרוחצים בו נהגו תמיד להחנות את הרכב מול שער הקיבוץ, שכן שומר קשוח היה מקבל את פניהם של הנכנסים ומפנה אותם יש שמאלה אל המעיין, שמא יטרידו את חברי הקיבוץ הדתי. בעיקר נתקלו הרוחצים בשער סגור בשבתות וחגים, שהרי זהו קיבוץ שומר שבת שתושביו לא ראו בעין יפה, ובצדק, את הרעש, המוזיקה הרועשת ושאר טרדות, כמו לכלוך וזבל שהושאר במקום.

אז איך משאירים את משאב הטבע לטובת הציבור ועל הדרך מאפשרים לחברי הקיבוץ להמשיך בחייהם השלווים? בהחלט דילמה מוכרת באזור, ומקרה הבוחן מזכיר את ניר דוד, למרות שכאן הסיפור שונה והמעיין אינו עובר ממש בין בתי התושבים, בדומה לנחל האסי. בשנים האחרונות הועלו מספר פתרונות להסדרת עין הנצי"ב, שיאפשרו גם גישה לרוחצים ומנגד את המשך חיי השגרה של הקיבוצניקים.

מי שלקחה את המעיין תחת חסותה היא הנהלת הקרן לשמירה על שטחים פתוחים ברמ"י, שביחד עם רשות הטבע והגנים, החלה משנת 2015 בהכנת תוכניות להכרזת המקום כגן לאומי, ואכן הוא הוכרז ככזה בשנת 2021. לפי הרשות, העבודות בשטח החלו על פי תכנית המתחשבת באופי האזור והמקום. "בשלב הראשון שהסתיים בוצעו עבודות מהירות להסרת מפגעים בטיחותיים - גיזום של ענפים יבשים והסרת המקפצה שהייתה במקום. כמו כן, הוקמה גדר סביב שטח המעיין מטעמי בטיחות", נכתב באתר הרט"ג.

מי שמימנה את הפרויקט היא רשות מקרקעי ישראל, שהקצתה כ-3.5 מיליון שקלים לטובת טיפוח סביבת המעיין המצוי בתוך הגן הלאומי. בשיקוליה להקצאת הכספים, בחנה הנהלת הקרן את תרומתו ונגישותו של הפרויקט לתועלת הציבור והקהילה, שימור ושיקום מערכת אקולוגית ומגוון ביולוגי, תרומת הפרויקט לשמירה, טיפוח ושיקום של שטחים פתוחים ונופי מורשת ותרבות, נגישות והנגשה לציבור, שיקום שטחים ומוקדים פגועים, ישימות הפרויקט ושיתוף פעולה מערכתי.

עבודות הפיתוח שנעשו בשנים האחרונות מאפשרות גישה נוחה ובטוחה לבריכת המעיין (עד כה היו צריכים הרוחצים לעבור כביש מסוכן בין חניית הרכבים לשער הקיבוץ), ומאפשרת כניסה למים באופן בטיחותי. כמו כן, נעשו העבודות להרחבת הנחל בחלקו המזרחי, כאשר בחלק ממנו יהיה מקום שכשוך לילדים קטנים ופעוטות, ובחלקו השני אזור אל-געת לשימור ואישוש צמחיה מקומית. בנוסף, הוקמו פינות לפיקניקים ובילוי בטבע, תוך שמירת הטבע והמגוון הביולוגי הקיים במעיין, על ידי טיפול בצמחיה פולשת מצד אחד ושתילה של צמחייה מקומית מהצד השני. נחמד לגלות, שתוך כדי ביצוע בסבך שהיה קיים בשטח אותר גם מפלון מים שנשמר.

בשלבים הראשונים של הפיתוח, שטח הגן הלאומי גודר והוסדרה חנייה לבאי המקום (בחינם). לאחר מכן טופל ושוקם אזור בריכת המעיין, תוך שימוש בצמחייה טבעית ומקומית וחורשה לפיקניקים, לצד מבואת הכניסה והחנייה. בנוסף, הותקנו סוכת מציל וקולרים לשתייה.

הכניסה לאתר תהיה בתשלום - לא ברור כמה עדיין, אבל כנראה במחיר של כניסה לגן לאומי (30-20 שקלים). בנוסף, למגינת ליבם של המטיילים החילונים, הגן הלאומי יהיה סגור בשבתות וחגים, כך לפי הסכם שמתגבש בין הקיבוץ לרשות הטבע והגנים.

מכל מקום, חשוב לציין שהמקום סגור וטרם נפתח לציבור, וגם לא ידוע מתי יפתח. הוא היה אמור להיפתח בסוכות האחרון ונדחה. אבל יש לשער שבפסח הקרוב, חג האביב החם, שכן פסח יוצא השנה בסוף אפריל, נוכל כבר לטבול שוב בעין הנצי"ב.