בחודש שעבר, מחקר שפורסם ב-Archaeological Prospection זכה לתשומת לב תקשורתית רבה (כולל מ-IFLScience) בגלל טענתו יוצאת הדופן שהר גונונג פדאנג באינדונזיה הוא למעשה הפירמידה העתיקה בעולם שנבנתה על ידי בני אדם קדומים, אולם תגובות של ארכיאולוגים וחוקרים שפורסמו מאז עוררו ספקות לגבי מסקנותיו הנועזות.
לפי המחקר, ה"גונונג פדאנג" - המתורגם ל"הר ההארה"או "הר האור" - לא נוצר באופן טבעי אלא "פוסל בקפידה" לצורתו הנוכחית לפני כ-14 עד 25 אלף שנים. אם זה נכון, הוא עתיק בהרבה מהפירמידות העתיקות בעולם, כשהצוות כתב שהוא "מרמז ששיטות בנייה מתקדמות כבר היו קיימות כאשר החקלאות, אולי, עדיין לא הומצאה".
בין שאר הטענות הנועזות שלהם היו כי ישנם "חללים או חדרים נסתרים" באתר, וכי נראה שהאתר עצמו נקבר מספר פעמים "אולי כדי להסתיר את זהותו האמיתית למטרות שימור".
גונונג פדאנג הוא אתר פרהיסטורי שנמצא באי ג'אווה שבאינדונזיה, 120 ק"מ מג'קרטה הבירה. הוא משתרע על שטח של כ-3 קמ"ר ומתנשא לגובה של 300 מטרים מעל פני השטח. הוא נחשב למקום קדוש המשמש למדיטציה, אם כי הוא לא נחקר כראוי עד כה. בראש הפירמידה חמש טרסות, נתמכות בקירות אבן, וניתן להגיע אליהן על יד טיפוס ב-400 מדרגות אבן משער הכניסה. פרט לטרסה העליונה, שאר הטרסות קבורות מתחת לפני האדמה והצמחייה - ובשטח פזורים לוחות אבן מלבניים מסיביים המכונים "מנהיר".
"התל הוא בכלל תצורה טבעית"
טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן, וארכיאולוגים אחרים רחוקים מלהיות משוכנעים שהצוות סיפק זאת, במיוחד לאור האופן שבו זה ישכתב את ההיסטוריה של ההתפתחות האנושית. לוטפי יונדרי, ארכיאולוג ב-BRIN בבנדונג, אינדונזיה, אמר ל-Nature שעבודתו הראתה שאנשים באזור חיו במערות לפני בין 12,000 ל-6,000 שנה, ולא נמצאו שום עדויות לכך שישנן "יכולות בנייה מדהימות" שנעשו כביכול על ידי אנשי האזור אלפי שנים לפניהם, שאיתן בנו את "הפירמידה".
פלינט דיבל, ארכיאולוג מאוניברסיטת קרדיף, בריטניה, אמר ל-Nature שמחקר השתמש ב"נתונים לגיטימיים" אך הסיק מסקנות לא מוצדקות. לדוגמה, הצוות השתמש בתיארוך פחמן, וטען כי "תיארוך של קרקעות אורגניות מהמבנים חשף שלבי בנייה מרובים המתוארכים אלפי שנים לפני הספירה, כאשר השלב הראשוני מתוארך לעידן הפליאוליתי".
לדברי הצוות, דגימות קרקע מסביב לחלקי התל שהם מחשיבים כחלק העתיק ביותר של "הבנייה" מתוארכים ל-27,000 שנה אחורה. למרות שזה עשוי להיות נכון, ארכיאולוגים נוספים מציינים בפני Nature שדגימות הקרקע הללו לא הראו סימנים - כגון שברי עצמות או פחם - המעידים על פעילות אנושית באזור. בעצם, בלי עוד סימנים משכנעים יותר לפעילות אנושית סביבו, כל מה שהוא משמש עדות לו הוא לאיזו אדמה ממש ישנה.
עוד בנושא:
מומיית בבון מצרית עתיקה חושפת את מיקומה של עיר אבודה ומיתולוגית
נחשף סיפור המקור הבלתי צפוי של הספינקס הגדול של מצרים
עם שאלות אחרות סביב ממצאי הצוות, כמו אבן בצורת פגיון שהוצגה על ידי הצוות בממצא מעשה ידי אדם, ללא סימנים אמיתיים של עבודה שתתמוך במסקנה כזו, כתב העת שפרסם אותה חוקר כעת את המאמר.
התושבים המקומיים מספרים שהמבנה בכלל הוקם לפני 600 שנה על ידי המלך סיליוואני המיתולוגי (שקיומו מעולם לא הוכח) שניסה לבנות ארמון בלילה אחד.
רוב הממסד האקדמי לא מקבל את הדעה שהאתר הוא כה עתיק בטענה שלקדמונים לא היה את הידע ההנדסי והכלים המתאימים לבנות מבנים כה מורכבים ואורח החיים של ציידים ולקטים לא פיתח עדין מסורת של פולחן ואתרי קבורה. הסבר סביר יותר, עד שיוצגו ראיות חזקות יותר, הוא שהתל הוא בכלל תצורה טבעית ועל זה רוב החוקרים מסכימים.
האתר נחשב לאתר מורשת תרבות, משמש כאטרקציה תיירותית ומקור הכנסה לתושבי המקום. בגלל ריבוי המבקרים הרשויות חוששות לפגיעה באתר ומנסים להגביל את מספרם. כמו כן, יש בכוונתם להקים מוזיאון במקום שיאזן בין הגנה על אתר, יקדם מחקר ארכאולוגי וישמור על היתרונות הכלכליים עבור המקומיים.