זה אמיתי לגמרי! אנשי שבט אינדונזי שניתן לקרוא להם "דגי-אדם" מסוגלים לחיות מתחת למים כמעט כמו בני ובנות הים המיתולוגיים. למזלם יש להם רגליים אז הם מסוגלים גם לחיות על האדמה, למרות שחלקם חוטפים "מחלת יבשה" (המקבילה היבשתית ל"מחלת ים") כשהם מסתובבים יותר מדי זמן על אדמה יבשה.
לשבט האוסטרונזי אין זימים שמאפשרים לו לנשום מתחת למים. זה הכל הודות לאבולוציה. אבולוציונית הם פיתחו יכולת יוצאת דופן לעצור את נשימתם מתחת למים לזמן רב, כשבבדיקות נמצא שיש להם טחול מוגדל ב-50 אחוזים, דבר המאפשר להם לאגור חמצן בתוך הגוף.
אנשי הבאג'או הנמצאים בדרום-מזרח אסיה ומכונים "נוודי הים", מסוגלים לצלול לעומק של 70 מטרים ולעצור את נשימתם מתחת למים למשך כ-13 דקות ברציפות. הם נוהגים לנדוד בים הכחול שעל פני חופי דרום הפיליפינים, אינדונזיה ומלזיה.
הכירו את שבט באג'או
במהלך השנים, אנשי השבט עברו שינוי גנטי המאפשר להם לצלול למים עמוקים ולעצור את נשימתם לזמן ארוך במיוחד. הטחול, הממוקם קרוב לקיבה, הוא בגודל אגרוף ופועל כ"מיכל צלילה" ביולוגי שאוגר חמצן נוסף בדם. ד"ר אילרדו מאוניברסיטת קופנהגן אמרה ל-BBC: "הטחול הוא מאגר לתאי דם אדומים מחומצנים, כך שכאשר הוא מתכווץ, הוא נותן לך בוסט של חמצן". הטחול הינו איבר חשוב בצלילה מאחר שהוא משחרר יותר חמצן למחזור הדם כשהגוף נמצא תחת לחץ - או כשאדם עוצר את נשימתו מתחת למים. התכווצות הטחול יכולה להגביר את רמות החמצן בגוף ב-9 אחוזים.
ד"ר אילרדו ועמיתיה גילו שגם לצוללים וגם ללא צוללים מהקהילה יש טחול בגודל דומה. זה יכול להעיד על כך שההרחבה אינה רק תוצאה של צלילה, אלא תוצר אבולוציוני. ייתכן שהבאג'או פיתחו גודל טחול גדול יותר כדי לקיים את הצלילות הארוכות והתכופות שלהם, אותן תרגלו במשך אלפי שנים.
"הם צוללים שוב ושוב במשך 8 שעות ביום, מבלים כ-60% מזמנם מתחת למים", אמרה ד"ר אילרדו. בני השבט משתמשים בשיטת דיג עתיקה של שימוש במקלות מחודדים ללכידת דגים, לובסטרים, מללפוני ים ויצורים ימיים אחרים. הם צוללים בעיקר למטרות דייג ומגיעים לעומק רב בעזרת משקולות ומסכות עץ בלבד. השבט הוא עצמאי ומסתמך על טכניקות הציד הימי שלו כדי להתקיים. כל דבר חיוני שהם לא יכולים למצוא באוקיינוס, הם משיגים על ידי סחר בעודפי דגים עם תושבי האיים.
במקום בתים מסורתיים, אנשי באג'או בחרו לגור בבקתות עץ על כלונסאות וסירות בעבודת יד. ילדי השבט לומדים איך לתפוס דגים ברשת במקום מתמטיקה או היסטוריה בבית הספר.
נוודי הים מסתמכים על האוקיינוס עד כדי כך שבמקום להשתמש בשעונים, הם צופים בתנועת הגאות והשפל כדי לדעת מה השעה. לפי הדיווחים הילדים מבלים כל כך הרבה זמן בים עד שעיניהם הסתגלו לראות בבירור מתחת למים.
עוד שבטים נדירים:
הכירו את השבט בו נשים מציעות סקס למבקרים בהסכמת בעליהן והרחצה אסורה בהחלט
שבט הקניבלים שאוכל שודדים בתור עונש - מלבד את איבר המין שלהם
מה איתם היום?
קהילת נוודי הים היחידה בעולם הולכת ונעלמת אט אט כשרבים מהם נאלצים לוותר על אורח חייהם המסורתי ולהתיישב על החוף לצמיתות. נכון לשנת 2023, רק כ-100 עד 200 אנשי באג'או עדיין מנהלים את אורח החיים הייחודי הקשור לאוקיינוס. עבור נוודי הים, גבולות לא היו קיימים והוגדרו לפי כמה רחוק הסירות שלהם יכולות להגיע - עד שמלזיה, הפיליפינים ואינדונזיה יצרו גבולות ימיים בים סולו ב-1885.
חוק ההגירה המלזי של 1959/1963 הוא שהשאיר את אנשי השבט במצב רעוע יותר. החקיקה לא הצליחה להבחין בין מבקשי מקלט, פליטים, מהגרים בלתי סדירים ואנשים חסרי תיעוד או אזרחות. מאז נאלץ השבט להילחם בתהליכים בירוקרטיים. בהגבלות של הפארק הלאומי על כריתת עצים יחד עם המחסור במימון לתיקונים - כל אלה אילצו את אנשי באג'או לנטוש את סירותיהם.
מאחר שהם עצמאיים ומסתמכים על הים לפרנסתם, הם מוצאים את עצמם חיים בעוני רב כאשר הם חוזרים אל היבשה. ללא הרשאות ממשלתיות, ילדי באג'או לא יכולים ללמוד בבתי ספר ציבוריים. ללא אפשרות להרוויח את משכורתם מדיג וללא שום ניסיון תעסוקתי נוסף, המבוגרים נאבקים בניסיון למצוא תעסוקה מכבדת.
גורל השבט כולו נמצא בסכנה - ואם יכחד תעלם שרשרת חשובה ומרתקת בהתפתחות האבולוציונית של בני האדם.