אם חשבתם לקפוץ לביקור בשבט ההימבה, אל תופתעו אם הגברים יקבלו אתכם בזרועות פתוחות ויציעו לכם לשכב עם נשותיהם בזמן שהם ישנים מחוץ לבית. לאלו שעשויים לשקול זאת בחיוב, שימו לב ששבט ההימבה המשונה - שאוכלוסייתו עומדת כיום על 50 אלף איש - גם הוציא מחוץ לחוק את הרחצה במים.
ילידי שבט ההימבה חיים בנמיביה ומעבירים את היום באיסוף משאבים כמו מזון ומים, בניית בתים וטיפול ביבול. השבט מורכב בעיקר מחקלאים ושרד כל השנים באמצעות יחסים ידידותיים עם מבקרים והסתמכות עצמית על כל דבר - מאוכל ועד דת ותרבות. חברי ההימבה סוגדים לאל מוקורו (Mukuru), אך גם לאבותיהם הקדמונים. מוקורו יכול רק לברך, בעוד שהאבות הקדמונים יכולים גם לברך וגם לקלל. על פי פולחן מוקורו, המתים מעבירים מסרים בין האל לחיים.
רוב ההיבטים התרבותיים של השבט שרדו, כולל ההחלטה המוזרה על איסור הרחצה. את המקלחת המפנקת מחליפה "אמבטיית עשן". אנשי השבט יוצרים ענן עשן ומורחים סדרה של שרפים ארומטיים וחמאה על הגוף. תערובת האמבט המוזרה נחשבת ככזו שהודפת חרקים.
הן הגברים והן הנשים של שבט ההימבה מורחים על גופם חומר הנקרא בשפתם - Otjize. זוהי תערובת של שומן עיזים, אפר ואדמת טיט (לנשים הרות מוסיפים גם שרף משיח הנקרא "Omuzumba") שנועדה להגן על גופן מפני האקלים המדברי הלוהט. ה-Otjize צובע את העור בגוון אדמדם עמוק, אשר בעיני שבט ההימבה מסמל הן את צבעה האדום העשיר של האדמה והן את הדם שמסמל את החיים. ההימבה משתמשים בחומר זה גם למריחת השיער, שאותו הם מגדלים ארוכות ובצורות מורכבות. השבט ידוע כיום בתור "שבט אדומות העור". כינוי שניתן לו על שום צבע עורן האדום של נשות השבט.
נשים ספוגות חמאה עם שיער משוח באדמה ושומן אינו ההיבט המוזר היחיד של השבט, שפועל במווכן להסרת הקנאה ממנהיגיו הגברים. לנשים ניתנת השפעה מועטה על המתרחש בפעילויות היום יומיות, כאשר בעליהן מנדבים אותן למבקרים - לטובת סקס. Africa Scope מדווחת: "כשמבקר מגיע, הגבר מהשבט מראה את הסכמתו ואת שמחתו לראות את האורח בכך שהוא מעניק לו טיפול המכונה 'Okujepisa Omukazendu', בו האישה ניתנת לאורח שלו כדי שתבלה איתו את הלילה, בזמן שהבעל ישן בחדר אחר. במקרה שאין מקום פנוי, הבעל יישן מחוץ לבית".
עוד שבטים בעולם
שבט הקניבלים שאוכל שודדים בתור עונש - מלבד את איבר המין שלהם
חוקר האמזונס ניסה להתיידד עם שבט מבודד וגורלו היה אכזרי במיוחד
מספר נשים נישאות לעתים קרובות לגבר אחד בשבט, כאשר הקבוצה הפוליגמית מעוניינת לחלוק את הנשים עם אלה שנקלעים לשבט. הם אוהבים מבקרים ותמיד יציעו להם להישאר. גם בקרב נשות ההימבה קיימת פתיחות מינית ובהחלט מקובל לבלות מינית לא רק עם הבעל.
בראייה מערבית, מעמד בנות השבט נחשב לנמוך מאוד: האישה היא רכוש הגבר ואינה יכולה לקבל ירושה. עם זאת, בניגוד לתרבויות שבטיות אחרות באפריקה לנשות ההימבה יש זכויות מסוימות והן אינן חסרות מעמד לחלוטין. עקרונית, האישה היא זו שעוברת לגור עם משפחתו של הבעל. אבל כשמגיע זמנה ללדת את לידתה הראשונה - היא הולכת לבית הוריה ויולדת שם. גם בהמשך, אחרי כל לידה, היולדת נמצאת ב"חופשה" בבקתה מיוחדת משל עצמה, שם תישאר שבוע. עד גיל שלוש בערך, הילד צמוד לאמו ואז הוא מצטרף לשאר ילדי הקבוצה שגדלים במשותף ומטופלים על ידי כלל השבט.
כתוצאה מהתנאים הקשים של חייהם, תוחלת החיים של בני השבט קצרה במיוחד וכיום הם מהווים בעיקר אטרקציה תיירותית, מה שמפרנס אותם ד יהיטב. בגדול חייהם של בני השבט נעימים - הנשים כמעט ולא עובדות, נהנות מגופן המטופח ומשקיעות זמן רב בטיפוחו. הגברים נוהגים לנגן בכלי נגינה המכונה "קשת פה" ושותים משקה אלכוהולי שהם מכינים מעצי הדקל שמסביב.