עין אחת לא נשארה יבשה: משפחות החטופים ריגשו את האמריקנים

הסערה החזקה שהיתה במשך יומיים בשבוע שעבר בפלורידה, היתה אולי סמלית לסערה שמרגישים בימים אלה יהודי ארה"ב.

הטבח של השבעה באוקטובר, ובעקבותיו המלחמה בעזה, הובילו להפגנות נגד ישראל ויהודי אמריקה, כולל בקמפוסים באוניברסיטאות יוקרה, שגרמו להם לחשב מסלול מחדש בנוגע לאנטישמיות הגואה בארצם. לפי הדיווחים, ישנה עלייה של כ-500 אחוזים באירועים אנטישמיים בארה"ב מאז תחילת המלחמה, והיהודים האמריקנים מבינים שהם חייבים להחזיר את השד לבקבוק לפני שיתפשט ויאיים על חייהם.

ולמרות שתוכננה עוד קודם למלחמה, התקיימה בעיתוי די מתאים בשבוע שעבר ועידה של התנועה למלחמה באנטישמיות (CAM - Combat Antisemitism Movement) בעיר פורט לודרדייל שבפלורידה, שבה השתתפו כ-40 ראשי ערים שונות בארה"ב שנרתמו כדי לדאוג שהקהילה היהודית בעירם תחזור להרגיש בטוחה, כמו כל מיעוט במדינה. ולא מדובר רק בראשי ערים יהודים, אלא ראשי ערים נוצרים, צעירים ונמרצים, חלקם אפריקנים-אמריקנים, אחרים מקהילת הלהט"ב, שהיה להם חשוב לעזוב הכל ולהקדיש יומיים מהלו"ז העסוק שלהם לטובת "ועידת ראשי הערים בצפון אמריקה למלחמה באנטישמיות" "(2023 North American Mayors Summit Against Antisemitism).

ראש עיריית פורט לודרדייל דין טרנטליס, שאירח את הכנס, אמר בערב הפתיחה "ליבנו יוצא אל הישראלים, וההשפעה של אירועי השבעה באוקטובר הם לא רק על ישראל, אלא על העולם וארה"ב בתוכו. בימים כאלה, על מנהיגים לעמוד על עקרונות הדמוקרטיה ולהילחם נגד השנאה העמוקה הזו שעולה בשנים האחרונות. עלינו כראשי ערים מוטלת האחריות להגן על הקהילות שלנו". טרנטליס יודע דבר או שניים על מיעוטים - הוא גדל למשפחת מהגרים יוונית בקונטיקט שתמיד היתה בסביבת יהודים והא גם ראש העיר הגיי המוצהר הראשון של פורט לודרדייל. "אני אומר - צריך לצאת מהארון - לא להתבייש בזהות שלכם", הוסיף בהתייחסו לכך שיהודי ארה"ב מצניעים סממנים יהודיים ברחוב ובקמפוסים.

אל הוועידה הוטסו נציגי משפחות החטופים, כדי להיפגש עם כמה מראשי הערים שיפעילו לחץ על מקבלי ההחלטות בארה"ב וחלקם אף דיבר בארוחת הערב הפותחת, כשהם מציגים את תמונותיהם. "אני רוצה שכל אחד מהקהל פה יחשוב על הילדים שלו חטופים כעת, וישלח לשלושה אנשים את הסיפור של המשפחה שלי שסיפרתי לכם עכשיו", ביקשה מעיין סיגל-קורן, שחמישה מבני משפחתה מניר יצחק נחטפו לעזה. כולם התרגשו והנציגים זכו למחיאות כפיים בעמידה וחיבוקים מהקהל. "אין מילים שאפשר לומר כדי להבין מה אתם מרגישים", אמר ראש עיריית קליבלנד ג'סטין ביב (בסך הכל בן 36). "אני מלא השראה ואקח את הסיפור שלכם לקליבלנד, אוהיו, ואדאג להפיץ אותו".

יהודי ארה"ב, המהווים 2% בלבד מאוכלוסיית המדינה, התעוררו בבוקר ה-7 באוקטובר לאנטישמיות רדומה שחשבו שנעלמה איכשהו לפני שנים, אבל המלחמה בעזה גרמה להם להתפכח ולהבין שחייהם ב"לנד אוב דה פרי", לא כאלה חופשיים כפי שאולי סברו.

פרופ' אלווין רוזנפלד, מנהל המכון לאנטישמיות בת זמננו באוניברסיטת אינדיאנה, דיבר בפאנל הפותח של הכנס וסקר אירועים אנטישמיים שקרו לאחרונה בארה"ב בעקבות השבעה באוקטובר. "האנטישמיות הישנה שבה היהודים שולטים במדיה, בכסף, בפוליטיקה וכדומה ממשיכה להיות שרירה בקרב רבים", הוא אומר. לדבריו, מנהל ה-FBI כריסטופר ריי אמר לאחרונה שלמרות שיהודים מהווים 2% מהאוכלוסייה בארה"ב, הפשיעה כלפיהם היא באחוזים גדולים הרבה יותר - כמעט 60% מכלל פשעי השנאה במדינה. "כשאני הולך לבתי כנסת כשאני באירופה, אני עובר דרך מגנומטר ובדיקות בכניסה, לכן תמיד שמחתי לאחזור לארצי, ארה"ב, שבה בתי כנסת פתוחים לכולם, ללא חשש. אבל כיום, אחרי ה-7 באוקטובר, זה השתנה ובכל מוסד יהודי יש בדיקות ושמירה בכניסה", סיפר.

ד"ר איזבלה טברובסקי, יהודיה שנולדה ברוסיה וחיה שנים בארה"ב, היא חוקרת אנטישמיות שסיפרה ש-1.5 מיליון יהודי רוסיה עזבו את המדינה ברגע שיכלו עקב אנטישמיות. "מה שגורם לאנטישמיות להיות שונה מגזענות אחרת, היא שהאנטישמים רואים את היהודים כתת-אדם ומאידך כבעלי כוחות ולכן הם נלחמים כנגד כוח רשע", היא אומרת. בדבריה היא ציטטה את נתן שרנסקי, שתבע את הנוסחה שמגדירה מהי אנטישמיות כדי להבדילה מביקורת לגיטימית על ישראל. שלושת עקרונות האנטישמיות, או כפי שמכונים באנגלית "שלושת ה-D", עוסקים ב:
דמוניזציה - להציג יהודים כלא אנושיים ומלאי כוחות.
דה לגיטימציה - כשאומרים שלישראל אין זכות להתקיים, או שטבח ה-7 באוקטובר קרה כי חמאס רוצים את השטח שלהם.
סטנדרטים כפולים (Double Standards) - ביקורת כלפי מדיניות ישראל, אך לא כנגד אותה מדיניות של מדינה אחרת.

נתוני מחקר של "פואנטה לטינה" (Fuente Latina - עמותה שיושבת במיאמי ומטרתה לספק נתונים וחדשות על ישראל בספרדית) שהוצגו בוועידה, הראו שרוב האמריקנים עדיין עומדים לצד ישראל, אולם הדור הצעיר לא מבין את המשמעות דיה. "הסקרים מראים כרגע שהתמיכה בישראל בירידה בקרב גילי 30 ומטה, אבל ברגע שהמלחמה תיגמר, כמו גם הפוסטים בטיקטוק, זה יחזור למצב הרגיל", אמרה לאה סויבל, מייסדת העמותה והמנהלת שלה. "ככל שהדור הזה גדל - התמיכה שלהם בישראל עולה".

אחד הנתונים המעניינים שחשפה סויבל, עוסק בתפיסה של אמריקנים לגבי יהודים. היא בדקה בסקר איזה מחמשת המיעוטים הבאים (אסייתים, ערבים, היספנים, שחורים ויהודים) סובל הכי פחות מאפליה. מסתבר שהקבוצה שסובלת הכי פחות מכך אלו הם היהודים. כלומר, 28% מהנשאלים טענו שהיהודים הכי פחות מופלים לרעה, אחריהם האסייתים (17%), היספנים (13%), ערבים (8%), שחורים (7%) ו-27% לא השיבו.

הנתון המפתיע הזה כנראה קשור לסטיגמה, שהיהודים נתפסים כקבוצה דתית לבנה ועשירה בארה"ב, ומכאן שהם פחות מופלים. בשאלה אחרת בדקה סויבל האם אמריקנים מכירים את המושג "אנטישמיות"? ובכן מי שמכיר הם 73% מהלבנים, 71% מהאסייתים, 56% מההסיפנים ו-54% מהשחורים. כלומר, התפיסה הכללית מנתונים שהצוגו מראים שהאנטישמיות אינה על סדר היום של האמריקני הממוצע, ושהיהודים נתפסים כלבנים פריבילגים.

יתכן והפער הגדול הזה נובע גם בשימוש לא נכון בטרמינולוגיה (מילה שהפכה לאחרונה שמישה מאוד בישראל) של הגדרת השנאה כלפי יהודים. לפי סויבל, נכון יותר להשתמש במונח "שנאה אנטי-יהודית" מאשר ב"אנטישמיות" כשרוצים להסביר מה אנטישמיות לקהל הרחב. כמו כן, במקום "שנאה יהודית", יש להשתמש ב"שנאה כנגד הקהילה היהודית", וגם במקום "אפליה" יש לומר "שנאה". בקיצור, בארה"ב הולך יותר הקטע של "שנאות" - תזכרו את זה כשאתם מעלים למשהו לרשתות החברתיות באנגלית.

את המונחים הללו, שהציגה סויבל, מקווים בתנועה למלחמה באנטישמיות שיאמצו ראשי הערים כשהם ישובו לקהילותיהם. חלק מהם כבר החלו בחקיקת חוקים בעקבות השבעה באוקטובר, שאסרו על תמיכה בחמאס, אחרים נדרשו להגביר שמירה על הקהילה היהודית בעקבות ריסוס של צלבי קרס בבתים או על עסקים של יהודים אמריקנים, כך שהדיבורים מלווים גם במעשים.

"האמת היא שאין עם שנרדף יותר מהיהודים", אמר ראש עיריית מיאמי פרנסיס סוארז. "מהשואה ועד הקמפוסים בארה"ב - עלינו להילחם נגד אנטישמיות בכל צורותיה. חובתנו המוסרית היא להגן על היהודים מאלו שעוינים אותם בשכונות שלנו. אנחנו, במיאמי, נספר את האמת הזו ללא פחד ועם גיבוי במעשים. נשקיע 20 מיליון דולר במלחמה נגד אנטישמיות, כי כשאתה מדבר אמת צריך לפעול לצד זה. וזה לא קשור רק לישראל - לא נשכח כדי לא לחזור על טעויות העבר".

אגב בנושא "שים את הכסף שלך איפה שהפה שלך" (באנגלית זה נשמע יותר טוב), מדינת פלורידה עצמה, החליטה להקצות 40 מיליון דולרים לאבטחת מוסדות יהודים ושאר נושאים שקשורים למלחמה באנטישמיות.

אבל המלחמה באנטישמיות קיימת ביתר שאת גם בחוף המערבי. "בעיר שמקבלת אליה 40 מיליון תיירים בשנה, אנו דואגים לכולם והשקענו במצלמות מעקב לטובת ביטחון התיירים שלנו", אמרה ויקטוריה סימן, חברת מועצת העיר לאס וגאס שבמדינת נבדה. לדבריה, התקריות האנטישמיות האחרונות, כמו גרפיטי של נאצה בשכונות היהודיות, קיבלו מענה מהיר בדמות איסוף ראיות ושליחת מסר תקיף ש"שנאה אינה מקומה בעיר שלנו", אמרה.

בארה"ב ישנן 146 פדרציות יהודיות - מספר מטורף של ארגונים יהודים שונים, חלקן עם תכליות מגוונות שמייצגות עשרות עיירות וערים בכל רחבי המדינה. אבל בתוך כל התמיכה האמריקנית, הואר זרקור בוועידה דווקא על סיפורה המיוחד של העיירה הקטנה רימיני, שנמצאת בכלל באירופה ולא חי בה אפילו יהודי אחד - ועדיין מקיימת פרויקט למלחמה באנטישמיות ולימוד זיכרון השואה.

רימיני שבמחוז אמיליה-רומאניה שבצפון-מזרח ארץ המגף, היא אכן מקרה מיוחד, ונשאלת השאלה: למה עיירה קטנה באיטליה שאין בה אף יהודי עושה בכל שנה מסע לפולין לציון השואה? אין לעיירה שום היסטוריה של שליחת יהודים למחנות, או ניצולי שואה שחיים בה, אבל ב-1964 יצרה רימיני את פרויקט "לחנך את הזיכרון", באמצעותו יוצאים סטודנטים למסע לימוד על השואה באושוויץ, שבשנה הקרובה יציין 60 שנה לתחילתו. "כך, שנה אחרי שנה, ראשי העיר של רימיני המשיכו בפרויקט והרגישו מחויבים אליו", סיפרה בכנס לאורה פונטנה, ראש תוכנית "חינוך הזיכרון" ברימיני. "אנחנו לוקחים מאות תלמידי תיכון למחנות הנאצים ויצרנו פרויקטים של לימוד השואה, לא רק בשיעורים פרונטליים אלא גם מעשיים. אנחנו מלמדים מהי אנטישמיות דרך המילים וטרמינולוגיה, איך מילות שנאה מתחילות את האנטישמיות".

עד כה יותר מ-10,000 סטודנטים היו מעורבים בפרויקט "חינוך הזיכרון". "ברימיני יש 23 שפות מדוברות ומיעוטים רבים, והחלטתי שכל גיל, מיעוט וכיתה ישתתפו בפרויקטים, למשל בפרויקט 'שמע' של פרימו לוי שכתב על חוויותיו באושוויץ. וכך כל מיעוט ושפה אומר את המילה 'שמע' בשפתו".

באחת ההפסקות בוועידה, שבהחלט לא עוסקת בנושאים קלים, יצאו המשתתפים להתאוור קצת עם מבחר יינות ישראליים שדאגה לשווק שירה גרנות בעלת המותג "פיית היין". "בחרתי לאירוע יינות שמשקפים זהות, כי היין משתנה כמו הזהות היהודית", סיפרה על היינות שהוטסו מארץ הקודש מיקבים כמו פלטר בגולן, כישור בגליל, סומק מהכרמל ועגור בחבל יהודה שרשמית הוכר כחבל יין עולמי.

זו היתה אתנחתא טובה לתפוס את סשה רויטמן דרטואה, מנכ"ל ומייסד התנועה למלחמה באנטישמיות, שגדל בבלגיה כנכד לניצולי שואה וספג אנטישמיות בבית הספר - מה שדי תרם להקמת העמותה שלו. "חיי השתנו בשבעה באוקטובר", הוא אומר, "והתביישתי כשסבא שלי ששרד השואה, חווה שוב את אירועי השואה החדשה". לאחר שירותו הצבאי נרשם סשה ב-2008 ללימודים במכללת רייכמן, שם במהלך מבצע "עופרת יצוקה" הציע להקים מערך הסברה עבור ישראל, וכך הוא הקים חברה דיגיטלית שעזרה לדובר צה"ל ואף חזר לצבא לשירות נוסף כראש מדור ניו מדיה לקהל הבינלאומי. "שם 'פתחנו' את הצבא לעולם", הוא אומר.

אגב צבא, מה דעתך על הפעילות דובר צה"ל הגרי?
"אני אוהב את מה שהוא עושה, הם מבינים את הצורך של מידע ופתיחות הצבא, ולמרות האתגר - הצבא מתמודד טוב יותר בלשכנע את העולם. החברה האזרחית החליפה את הממסד שכשל בהסברה, שאף אחד לא היה מוכן ולא ידע מה לעשות. צה"ל נתן יותר מדי מקום לכתבים ולתקשורת הזרה, והוא צריך לנהל את המערכה התקשורתית כמו כל מערכה צבאית. החמאס 'עשה לנו עבודה קלה' כי הוא רצח הרבה ישראלים בצורה אלימה מדי, ושינוי התפיסה עוזר בהסברה כדי להראות מה המטרות שלך עד הסוף. בתור חייל במבצעים קודמים, לא הבנתי מה מטרת המבצע, אבל כאן הן ברורות: לשחרר את החטופים ולמחוק חמאס".

אותו מיזם שהקים סשה ברייכמן, היווה למעשה את ההתחלה של CAM, שהיא תשתית של ארגון שבונה קואליציות בכל הרמות של מלחמה באנטישמיות. "אנחנו רותמים ראשי ערים, אנשי עסקים, מקבלי החלטות, והכל לא באופן פוליטי, כדי לנסות לקדם תפיסה שלערים בעולם יש תפקיד מרכזי במלחמה הזו", אומר סשה שמוסיף שהם מקיימים פעילות גם בין מיעוטים נוצרים יוונים אורתודוקסיים בארה"ב ובין מיעוטים יהודים. "מיעוטים שחוברים יחד יש להם יותר כוח", הוא מסביר. "אנו רואים שהחיבוריות הזו שאנו עושים, למשל פה בוועידה, גולשת לעוד תחומים, כלכליים, למשל. מלא ערים משקיעות בישראל ואנו מעודדים יחסי גומלין עסקיים, למשל ראש עיריית מיאמי שקנה 20 מיליון דולר במניות בונד".

כפי שהוצג בוועידה, הבעיה שלנו היא הדור הצעיר שניזון מהטיקטוק ולמעשה בור בכל מה שנוגע לסכסוך. איך נלחמים בזה?
"אי אפשר להילחם בכולם, אבל כיום הפרצוף האמיתי של רבים נחשף. עם זאת, הבעיה האמיתית היא באמת בטיקטוק כי זה כלי התעמולה הכי חזק בהיסטוריה שבו הגוש איראני-סיני-רוסי חודר לגוש אחר. ולכן מטרת הכנס הזה היא לבנות את המנהיגים של הדור הבא. למשל, ראשי עיריית קליבלנד ווירג'יניה שהם צעירים, מנהלים עיר וקובעים מדיניות, ובעוד כמה שנים יהפכו להיות מושלים או חברי קונגרס. ראשי הערים האלה משפיעים על אנשי תקשורת, משטרה, חינוך ולכן חשוב לרתום אותם לטווח הקצר והארוך. תראה איך הם איך הם מתעסקים בהפגנות, מחוקקים חוקים נגד החמאס ושומרים על הקהילה היהודית בעיר שלהם. לחנך את הדור הצעיר זו משימה לאומית של ארה"ב שמתמודדת כיום עם חינוך פרוגרסיבי קיצוני".

מה היית רוצה שראשי הערים ייקחו איתם מהוועידה?
"כל ראש עיר מטפל בעיר שלו ולא רואה את התמונה הגדולה בעיר אחרת, והרגע הזה שהם יכולים ללמוד אחד מהשני, ליצור מנהיגות נוספת ולהעביר את הלפיד למנהיגים אחריהם - הוא חשוב מאוד. הם מאוד עסוקים ואין להם זמן להתעסק באנטישמיות, ולכן זה חשוב לתת להם כלים לעסוק בזה ולהפוך את המלחמה באנטישמיות לתנועה עולמית".

סשה לא נח לרגע במלחמתו באנטישמיות וגם לא נשאר בגבולות בארה"ב. בסוף החודש הוא כבר יערוך כנס דומה בדורטמונד שבגרמניה, שם יתכנסו 65 ראשי ערים מכל אירופה כשהתמה המרכזית תעסוק הפעם בספורט ותרבות ככלי למלחמה באנטישמיות. בשנה הבאה הוא כבר רוצה להתחבר לוועידת ה-G20 שתיערך בריו דה ז'נרו, ולקיים בה כנס של ראשי ערים נגד אנטישמיות בסיומה. "יהיה גם כנס במאלמו בשבדיה בשנה הבאה שיעסוק באנטישמיות במדינות נורדיות וסקנדינביה", הוא מוסיף.

חתיכת מקום לקיים בו כנס - מאלמו ידועה כעיר מוסלמית מאוד.
"כן, אירופה מובילה במלחמה באנטישמיות, וארה"ב מגלה עכשיו מה שאירופה גילתה לפני 30 שנה. לפני האירוע בפיטסבורג (טבח של 11 יהודים בבית כנסת בעיר ב-2018 - ז.ר), הם לא הכירו זאת. אבל באירופה זה קיים מאז המלחמות של ישראל ב-67 ו-73 שבהן חזרנו לאנטישמיות רגילה". עכשיו זה הגיע גם לאמריקה".