בשנת 1999, מטוס עבר מסלול מוזר בשמי ארצות הברית - הוא המריא מפלורידה וטיפס כרגיל לגובה המיועד, אבל במקום לטוס לכיוון דאלאס, הוא החל לטוס בקו ישר מעל ארה"ב לכיוון קנדה. לא ניתן היה ליצור קשר עם הצוות ומטוסים צבאיים הוזעקו כדי לללוות ואפילו יירט את טיסת הפנטום, מחשש לגרוע מכל. עם זאת, מה שאיש לא ידע באותו זמן הוא שכל מי שהיה על המטוס היה מחוסר הכרה או מת.
המטוס מסוג Learjet 35, שהיה רשום כטיסה מספר N47BA, היה מטוס פרטי שהוביל כמה אנשים חשובים מאוד. הם המריאו מאורלנדו, פלורידה, ב-25 באוקטובר 1999, בין הנוסעים היו אגדת הגולף פיין סטיוארט, כוכב הפוטבול לשעבר רוברט פריילי, נשיא סוכנות הגולף של סטיוארט ואן ארדן, וברוס בורלנד, אדריכל מגרשי גולף מחברת ג'ק ניקלאוס. על המטוס היו גם שני הטייסים, מייקל קלינג וסטפני בלגרריג, עבורם זה היה טיול שגרתי לדאלאס, טקסס. בסך הכל, שישה אנשים היו על סיפון המטוס הקטן, שהיה ערוך לנסיעה קלילה של שלוש שעות.
הם המריאו כרגיל והחלו לטפס לגובה שאושר מראש של 11,900 מטר (39,000 רגל) מעל פני הים. ב-7,000 מ' (23,000 רגל), קשר רדיו אושר על ידי הטייס, מה שמצביע על כך שהכל היה תקין - זה היה המסר האחרון שהגיע מהמטוס.
שש דקות לאחר מכן, נוסה שוב ליצור קשר עם המטוס, אך לא היה מענה. לאחר שניסיונות רבים ליצירת קשר בדקות הבאות כשלו - נדלקו נורות אדומות, פעמוני אזעקה החלו לצלצל, והגיע הזמן של חיל האוויר להתערב.
מטוס F-16 שהיה באזור טס למקום בכדי ליירט את מטוס ה-Learjet ולבצע בדיקה ויזואלית. קולונל אולסון שהטיס אותו הגיע למסקנה שלמטוס לא היה נזק נראה לעין והוא טס במסלול ישר, אך הוא לא היה יכול לראות מה קורה בתא הטייס ולזהות את הצוות - החלונות היו אטומים, כאילו מכוסים בעיבוי מים או קרח.
שני יירוטים נוספים לבדיקה מאוחר יותר - והחשש גבר. על פי חלק מהדיווחים הפנטגון שקל להפיל אותו למקרה שהמטוס ינחת באזור מיושב, אבל הדיווחים הללו הוכחשו ונטען שזו אף פעם לא הייתה אופציה שנשקלה.
אולם מי שהיה אז ראש ממשלת קנדה, ז'אן קרטיין, הודה מאוחר יותר בספר שכתב שאם Learjet 35 היה נכנס למרחב האווירי של קנדה, היה אישור להפילו מחשש שהוא עלול להתרסק בעיר ויניפג.
עוד תאונות אויריות דרמטיות
הנערה ששרדה התרסקות מטוס ו-11 ימים במעבה הג'ונגל
מטוס התרסק כשנוסעיו הזהירו גולש מכריש עצום - ודולפינים הצילו את חייו
כיוון שהוא נשא דלק רק לארבע וחצי שעות טיסה, כשזה אזל הוא החל לצלול למטה במסלול ספירלי. עדי ראייה ציינו שזה נראה שהוא יצא מכלל שליטה ושעט לעבר הקרקע במהירות על-קולית כמעט. הוא התרסק על קרקע שטוחה בדרום דקוטה, כאשר עוצמת הפגיעה השמידה את המטוס כולו והותירה במקום מכתש גדול.
אז מה קרה לצוות? לאחר תחקיר נקבע כי הייתה ירידת לחץ אוויר דרסטית בכל שטח המטוס. לא ברור למה זה קרה, אבל הצוות לא הצליח להשיג מספיק חמצן ואיבד את ההכרה כתוצאה מהיפוקסיה. האנשים על המטוס חשו מהר מאוד שאין להם אוויר ואיבדו את ההכרה כתוצאה מירידת רמת החמצן, כפי שקרה לטייסים קודם לכן. מכאן הטייס האוטומטי שמר על הגובה של המטוס וטס ישר, עד שהדלק אזל. במשך כמעט ארבע שעות המטוס טס שבלי שאף אחד היה על ההגה.
עד היום לא ברור למה התרחשה ירידת לחץ האוויר, ממצאי הקופסא השחורה הצביעו שאף אחד לא היה ער בדקות האחרונות של הטיסה וייתכן שכל הצוות איבד הכרה מיד אחרי הקשר האחרון שהיה איתו. הממצאים בהריסות הצביעו על כך ששסתום הלחץ של בקבוק החמצן שהיה אמור להכנס לפעולה במקרה של ירידת לחץ האויר היה פתוח וצוות החקייה קבע שבהנחה שבקבוק החמצן הכיל אספקה נאותה של חמצן, חמצן נוסף היה צריך להיות זמין למסכות החמצן של שני הטייסים. לא ידוע מדוע זה לא קרה.
בסיכום התחקיר, מועצת הבטיחות לא הצליחה לקבוע מדוע צוות הטיסה לא היה יכול, או לא קיבל תוספת חמצן בזמן מספיק ו/או בריכוז הולם כדי למנוע היפוקסיה ואובדן יכולת תפקוד.
דו"ח של המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה הראה שעל המטוס נעשו מספר עבודות תחזוקה הקשורות ללחץ בתא הנוסעים בחודשים שקדמו להתרסקות . החוקרים לא הצליחו לקבוע אם העבודות נבעו בגלל בעיה נפוצה - תועדו החלפות ותיקונים, אך לא נמצאו דוחות אי ההתאמה של הטייסים שגרמו לתיקונים או התדירות של דיווחים כאלה.
אנדרטה עומדת כעת באתר ההתרסקות, מוקדשת לקורבנות התאונה הטראגית, אולם לעולם לא נדע מה באמת קרה על סיפון Learjet 35.