כידוע, בשבועות האחרונים ישראל מלאה בהפגנות שמציפות את הרחובות, הכיכרות - והכבישים. בין אם אתם מפגינים ובין אם לא, סביר להניח שגם אתם מצאתם את עצמכם בפקק ארוך במיוחד, שסופו אפילו לא נראה באופק, ותהיתם - למה אני לא על אופניים עכשיו?
האופניים הם פיתוח פשוט יחסית, ששינה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו זזים במרחב, עיצב מחדש חלקים מהערים שלנו, איפשר לאנשים ממעמדות מגוונים להתנייד באופן מהיר יחסית, ובעיקר - הוא אחד מכלי התחבורה הסביבתיים ביותר שיש לנו.
עם זאת, כמו רבים מהמוצרים בעולם - בשנים האחרונות גם האופניים פנו לכיוון בעייתי: התעשייה הזאת, שבהקמתה בישרה על עתיד ירוק יותר, הפכה למזהמת הרבה יותר משהייתה. אז לא, אל תבטלו את קניית זוג האופניים הבא שלכם - אבל כן, כדאי שתקראו כמה דברים לפני שאתם בוחרים איזה אחד לרכוש.
פלדה - אאוט, אלומיניום - אין
לפני הכל, חשוב להבהיר: אופניים הם עדיין כלי תחבורה ירוק ביותר. בעוד שטביעת הרגל הפחמנית לייצור מכוניות מונעות בנזין או דיזל היא 35-6 טון פחמן דו-חמצני (תלוי בסוג ובגודל המכונית) - טביעת הרגל הפחמנית של אופני פלדה היא 35 קילוגרם - כלומר, ייצור מכונית קטנה אחת שוות ערך לייצור 171 אופני פלדה. וזה עוד לפני שמתחילים לדבר על הזיהום המצטבר האדיר שיוצרים רכבים שצורכים דלקי מאובנים.
אך על אף שהם עדיין נמנים בין המנצחים בתחרות הקיימות - בשנים האחרונות האופניים הפכו לסביבתיים פחות, וזאת בשל כמה תהליכים שמתרחשים בתעשייה, כשהעיקריים שבהם הם שינוי חומרי הייצור וירידה באיכות חלקי החילוף.
לפני שנות ה-80 של המאה ה-20, כמעט כל זוגות האופניים בעולם היו עשויים מפלדה - חומר עמיד, נוח לתיקון ופשוט למיחזור. אך בעשורים האחרונים מתרחש תהליך של מעבר לייצור אופניים קלים יותר מאלומיניום, פלדת אל-חלד, טיטניום וסיבי פחמן - חומרים שייצורם דורש השקעה אנרגטית רבה יותר. עד כמה השינוי הזה משמעותי? טביעת הרגל הפחמנית של אופני פלדה היא 35 קילוגרם, בעוד טביעת הרגל הפחמנית של אופני אלומיניום היא 200 קילוגרם; הפרש גדול למדי.
אם כך, מדוע השינוי הזה התרחש? אחת הסיבות העיקריות לכך היא ששחקניות גדולות שנכנסו לשוק העדיפו לייצר אופניים קלים יותר, ולכן פנו לחומרים כמו אלומיניום ודומיו, שהם גם מזהמים יותר. סיבה עיקרית נוספת, היא שכיום צרכנים רבים מעדיפים לקנות אופניים זולים יותר - שמחזיקים פחות זמן ושתיקונם (אם הוא אפשרי) כרוך בשימוש בחלקי חילוף מאיכות ירודה.
מיליארד (אופניים) סינים לא טועים?
וכשאנחנו מדברים על שחקניות גדולות, יש מדינה אחת שניצבת מעל כולם: במהלך שני העשורים האחרונים סין הפכה ליצרנית האופניים הגדולה ביותר בעולם - כשני שליש מכלל האופניים שמיוצרים בעולם, שהם 70 מיליון מתוך 110 מיליון זוגות בשנה, מיוצרים על ידה. היצרנית הסינית הגדולה ביותר, Fuji-Ta, מייצרת בעצמה כחמישית מאופני העולם וכ-55 אלף אופניים ביום. לצורך ההשוואה, אירופה מייצרת כ-10 מיליון זוגות אופניים בשנה, וארצות הברית מייצרת כ-60 אלף זוגות אופניים בשנה בלבד. "לחברות הסיניות אין מתחרים ואחת המטרות שלהן היא שלא תהיה תעשיית אופניים במקומות אחרים בעולם", אומר ד"ר דניאל מישורי, חוקר בחוג ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב ולשעבר יו"ר עמותת "ישראל בשביל אופניים".
לפי מישורי, התהליך שמתרחש בתעשיית האופניים קורה גם בתעשיות אחרות כמו מכוניות, צעצועים, אופנה ועוד. "החל משנות ה-90 תעשיית האופניים האיצה את מודל ההתיישנות המתוכננת (Planned Obsolescence) - מדיניות מכוונת של קציבת אורך חייו של מוצר באופן מלאכותי; אם בעבר היינו מתקנים או מחליפים חלקים לאופניים רגילים כל כמה שנים - היום זה עלול לקרות כבר פעם בשנה", מסביר מישורי. "השינוי הזה נעשה כדי שכולנו נרכוש יותר".
לדברי מישורי, השינוי בתעשייה הוא נרחב מאוד ותוצר של מדיניות מכוונת. "האופניים של היום הם לא האופניים של פעם: התעשייה הזאת הפכה לתאגידית וגלובליסטית", הוא אומר. "כיום היא אף מסתירה במכוון את המדדים ונתוני הזיהום האמיתיים שלה".
מחירו של החשמול
סיבה נוספת לשינוי שמתרחש בתעשייה היא האופניים החשמליים שהתגלגלו לחיינו במהירות שיא, שרק הולכת וגוברת: ב-2019 נמכרו 3.7 מיליון אופניים חשמליים, וב-2021 נמכרו 9.7 מיליון אופניים כאלה ברחבי העולם; עלייה של יותר מ-160 אחוז בשלוש שנים בלבד.
הקאץ' באופניים אלה הוא בעיקר הסוללה - שבמקרים רבים עשויה מחומרים בעיתיים. למשל, מרבית הסוללות לאופניים אלה שמיוצרות בסין הן מסוג עופרת-חומצה (סוללות שמבוססות על יצירת תגובה כימית), שתהליך ייצורן, מיחזורן והטמנתן הוא מסוכן ומזהם. כמו כן, מגע ישיר עם חלקים מהן מהווה סיכון בריאותי בשל גזים רעילים שהסוללות פולטות.
זוג אופניים שיחזיק כל החיים?
עם זאת, בשל העובדה שאופניים הם עדיין כלי תחבורה סביבתי ביותר, לדברי מישורי יש למצוא דרכים להפוך את התעשייה הזאת למקיימת יותר ולהעלות בחזרה את תוחלת החיים של האופניים. "הדרכים הטובות ביותר להיאבק בתהליך הזה הן להכניס רגולציה שתשמור על איכותם של האופניים, ולייצר תחרות בשוק שסין שולטת בו - כך שאופניים רגילים ישרדו 20 שנה לפחות", הוא אומר. "במילים אחרות, צריך להפוך את האופניים לאולר 'לדרמן' - קונים אחד ששורד לכל החיים".
אם כך, לפני שאתם קונים זוג חדש, תבדקו מאיזה חומרים הוא יוצר (אלומניום? פלדה?) ואיפה בעולם הוא נולד, כשהסיסמה לבחירה נכונה היא: כמה שיותר קרוב (אליכם) - כך יותר טוב. בנוסף, מומלץ לברר בחנות האם אפשר לתקן את הזוג שבחרתם בקלות והאם לסוג שאתם קונים יש חלקי חילוף זמינים. מוכנים? צאו לדרך.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה