מי את סלומה? אחוזת קבר מימי הבית השני (לפני כ-2000 שנה), מהמפוארות ביותר שהתגלו בישראל, נחשפת בימים אלה במערת סלומה (שלום או שלומית) שביער לכיש. זאת, כחלק ממיזם 'דרך מלכי יהודה' בהובלת רשות העתיקות, משרד ירושלים ומורשת, וקרן קימת לישראל.
המערה, שהמשיכה לשמש גם בתקופות הביזנטית והמוסלמית הקדומה, קיבלה את שמה בזכות מסורות עממיות המיחסות למערה, לאורך מאות שנים, את מקום קבורתה של סלומה, מילדת ישוע. בחפירת החצר מתגלה שורת חנויות, אשר להערכת החוקרים, מכרו או השכירו נרות חרס. "בחפירת החנות גילינו מאות שברי נרות חרס וכן נרות תמימים (שלמים), מהמאה ה-8-9 לספירה", אומרים מנהלי החפירה, ניר פארן וצבי פירר ממרחב דרום ברשות העתיקות. "יתכן שהנרות שימשו למאור בתוך המערה, ואולי הם היו חלק מהפולחן הדתי, בדומה לנרות המחולקים בקברי צדיקים או בכנסיות היום".
עדויות חדשות: האם נמצא קבר המכבים האמיתי?
שיפצו את הסלון בבית ומצאו מקווה טהרה בן 2,000 שנה
ותודה לנאס"א: כך פוענחה מגילת התנ"ך העתיקה
קבלן הסתיר ארון קבורה נדיר בן כ-1,800 שנה באשקלון
"השם סלומה - שם נפוץ בימי הבית השני"
מערת הקבורה שביער לכיש נחשפה לראשונה לפני כ-40 שנה בידי שודדי עתיקות שפרצו אותה. בעקבות זאת, נפתחה במקום חפירה ארכיאולוגית, בניהולו של פרופ' עמוס קלונר ז"ל מאגף העתיקות. המערה מחולקת למספר חדרים, שבהם נמצאו כוכי קבורה ושברי גלוסקמאות (תיבות אבן) המעידים על אופייה היהודי. תופעת הקבורה בגלוסקמאות בימי בית שני מוכרת וידועה במחקר הארכיאולוגי, אך ההפתעה הייתה דווקא בהסבת מערת הקבורה לקפלה (חדר תפילה) נוצרית. על פי הצלבים ועשרות הכתובות שנחרטו על הקירות בתקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה, הקפלה הוקדשה לפולחן 'סלומה הקדושה'.
"השם סלומה - ובעברית שלום/שולמית, היה שם נפוץ בימי הבית השני, ומוכר גם במשפחת בית חשמונאי והורדוס", אומרים פארן ופירר. "על פי אחת המסורות הנוצריות, סלומה הייתה מיילדת מבית לחם שהוזמנה לסייע בלידה של ישוע. היא לא האמינה שהיא מתבקשת לילד אישה בתולה, ובעקבות כך יבשה ידה, והיא נרפאה רק לאחר שאחזה בעריסת ישוע".
בתום החפירה לפני עשרות שנים נעזבה המערה, ועתה, במסגרת מיזם 'דרך מלכי יהודה', חושפת רשות העתיקות את חצר המערה, שמתגלה כאחת המפוארות בארץ. את שטחה החריג של החצרה, הנפרשת על פני 350 מ"ר, תוחמים קירות מרשימים עשויים אבני גזית, והיא רוצפה בלוחות אבן וברצפות פסיפס.
מול פתח מערת הקבורה נתגלו כעת בחפירה פתחי הכניסה שהובילו אל מערת הקבורה ואל הקפלה שבתוכה. חלק מהאבנים שעיצבו את החזית עוטרו בדגמים מפוארים מימי הבית השני ובעיטורים צמחיים בדגמי ורדות (רוזטות), גבעי אקנטוס ורימונים, המוזהים כדגמים יהודיים. חצר המערה ומערת הקבורה עצמה, מעידים על משפחה יהודית אמידה מאוד שהקימה את אחוזת הקבר תוך השקעת משאבים רבים בהקמת החצר וחציבת המערה. מעניין, כי לרוב, חצר הכניסה למערה נחצבה אל תוך הסלע, ולא נבנתה כמבנה מפואר עשוי אבנים, כזה שנחשף עתה.
דמות חידתית
פולחן והשימוש בחצר ובמערה נמשכו עד המאה ה-9 לספירה, גם לאחר הכיבוש המוסלמי. מעניין שהשפה בכתובות התחלפה לערבית, אך המאמינים הנוצריים המשיכו להתפלל במקום.
"סלומה נותרה דמות חידתית", אומרים החוקרים. "אחוזת המערה מעידה, ללא ספק, כי היא ומשפחתה היו מהחשובות בשפלת יהודה בימי הבית השני. נראה כי פולחן סלומה, הקדושה לנצרות, שייך לתופעה רחבה יותר במאה ה-5 לספירה, במסגרתה הנצרות גילתה וקידשה אתרים יהודיים, כחלק מהפולחן הנוצרי של עולי הרגל. יתכן שבעת העתיקה, שמה של סלומה הופיע על אחת הגלוסקמאות שנחו בקבר ולא השתמרו עד היום, ומכאן זיהוי מקום קבורתה והתפתחות המסורות להפיכתה לקדושה לנצרות".
לדברי הארכיאולוג סער גנור, מנהל מיזם 'דרך מלכי יהודה' מטעם רשות העתיקות: "בתום עבודות השימור והפיתוח, יפתחו חצר ומערת סלומה לקהל הרחב כחלק מהמיזם הממלכתי דרך מלכי יהודה, המשותף לרשות העתיקות, קרן קיימת לישראל, ובמימון משרד ירושלים ומורשת. דרך זו, החוצה את שפלת יהודה, היא שדרת המורשת התרבותית של העם היהודי, ובה עשרות אתרים מקראיים, וכן מימי הבית השני, המשנה והתלמוד".