האזור המדהים שתמיד נשאר ריק ממטיילים; אבל אולי עכשיו זה ישתנה

הוא פורח כמו הגליל, יש בו היסטוריה כמו בירושלים והוא נמצא פחות משעה נסיעה מהמרכז - ועם זאת עדיין לא מוכר דיו. ולא מדובר על השומרון, אלא על חבל לכיש שטומן בחובו אוצרות מדהימים, אבל לא טומן מטיילים. הכירו את ה"מזרח הרגוע" של ישראל

19/03/2021
תל לכיש (צילום: זיו ריינשטיין, עריכה: ירדנה עבודי פוקס)

הוא מפוצץ בכלניות אבל לא משתתף ב"דרום אדום", יש בו אתרים ארכיאולוגיים נדירים כמו בירושלים אבל אפשר לטייל בהם רק בסופי שבוע, אין בו כמעט צימרים כי הוא נמצא פחות משעה מהמרכז והוא כנראה המקום היחיד שיישאר כמעט בלי מטיילים גם בפסח הקרוב, ובטח בשאר ימות השנה.

חבל לכיש שבין הרי יהודה במזרח ואשקלון במערב, הוא "המזרח הרגוע" של ישראל - לא מוכר, לא מטוייל מספיק ובלי מוניטין טובים של "טוסקנה בגליל" או "עמק המעיינות". אם תרצו - זמר שהוא תגלית השנה, וכמעט אף אחד לא יודע איזה כוכב גדל כאן. אז נכון, יש את תל לכיש שבימים אלה מוקם בו מרכז מבקרים חדש ואת ענבי "טלי" של מושב לכיש, אבל כמה תיירות כבר אפשר לעשות סביב תל וענבים? ועוד של מאכל?!

עוד בוואלה!

מכירים את "כפר המעיינות" של ישראל?

לכתבה המלאה
עובר שדרוג בימים אלה, אך האם זה מה שיגרום לכם לבוא? תל לכיש(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

חבל הארץ היחיד שלא רוצה יח"צ

אבל הבעיה של חבל לכיש היא הדיסוננס שבו הוא מצוי, או יותר נכון תושביו - להיפתח לתיירות וכל מה שבא עמה או להישאר צנועים ושקטים. אבל נראה שזהו חבל הארץ היחיד שלא רוצה יח"צ. בעבר, בשנות ה-50, דחף חבר הכנסת ואיש תנועת העבודה לובה אליאב לפיתוח האזור וקליטת עולים. אבל כיום חבל הארץ היפה הזה נרדם, ואולי הורדם בכוונה. "זו דילמה - האם לעשות לאזור יחסי ציבור או להישאר בשקט בישובים בלי בלאגן", אומר ראש המועצה האזורית לכיש דני מורביה, שאחראי על 14 אלף תושבים ו-19 ישובים שחולשים על שטח של 400 אלף דונמים (פי 35 מקריית גת השכנה). חלקם של התושבים מגיע ממפוני גוש קטיף, ולהם אף הוקמו ישובים ייעודיים, כמו נווה דקלים, נטע (מרשם) וכרמי קטיף.

מורביה, חקלאי שמגדל פרחים ויושב על כסאו מ-2004, נתן בעבר הזדמנות לתיירות ולפני שנתיים אף הריץ תוכנית תיירותית של 40 נקודות אוכל ותיירות בשטחי המועצה, "אבל בוועדה המחוזית הפילו לנו אותה", הוא אומר. לדבריו, "ארנונה מנדל"ן או מעסקים מביאה יותר כסף למועצה מאשר תיירות". ובתכלס, הוא צודק. דעתו של מורביה משקפת לא מעט מדעתם של תושבי וחקלאי האזור, שלא מעוניינים שחבר'ה עם טרקטרונים יחבלו להם בשדות החיטה הרחבים בשבתות, וישאירו זבל בין מאות המערות עתיקות-יומין שבשטחם. אבל מה שעוד מורביה יודע, הוא שמיתוג חשוב.

כיום כמעט לכל אזור בארץ יש ברנדינג משלו, עם לוגו צבעוני ומפה אזורית. שפלת יהודה היא "חבל היין של ישראל", עמק בית שאן הפך ל"עמק המעיינות", מדבר יהודה הוא "ארץ ים המלח", הנגב הוא "ארץ המכתשים" ועוד ועוד. כולם עסוקים במרקטינג, אבל בלכיש לא. המועצה לא חברה בשום עמותת תיירות, לא משתתפת בפסטיבלים אזוריים (פסטיבל האוכל של מטה יהודה, "ירוק ולא רחוק" בשפלה) ובעצם אין מי שיישווק את התיירנים ובעלי העסקים הקטנים, ויש לא מעט כאלה.

אחד ממקורות המים היפים של האזור. בריכת צאנן(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

טקסס הישראלית

לתוך הוואקום הזה נכנסו לאחרונה כמה תושבים מהמועצה שהתיירות חשובה להם, לא רק עבור מיתוג הבית שלהם ואמצעי פרנסה, אלא רצון להראות לעמישראל - שוואלה, יש פה חבל ארץ נפלא ולא מספיק מתוייר. אחת מהן היא ניצן מגל, מורת דרך ממושב שקף שמתמחה בחבל לכיש (052-8480881), שהתחילה להניע את גלגלי העסקים הקטנים באזור וביחד עם שותפיה, המתנ"ס המקומי וראש המועצה שנתן את ברכתו, יצרו מוצר תיירותי שאמור להביא ללכיש את התייר הישראלי, זה שרוצה קצת מנוחה מהתייר הישראלי ומהאתרים הטחונים והמוכרים בארץ.

"זה אזור שמחכה להתפרץ ולהתגלות", אומרת מגל. "התושבים קראו לאזור המזרחי שסמוך לגבול 'טקסס הישראלית' והחומה (חומת ההפרדה - ז.ר) עשתה שינוי והאזור כבר לא נחשב למסוכן, ועדיין אתה לא רואה שבאים לפה מטיילים". מגל מסבירה שאין בחבל צימרים, כי גם אין תיירות וגם האזור יחסית קרוב לכל מקום. מורביה מוסיף, שהתושבים מעדיפים להשכיר את יחידות הדיור באופן קבוע למגורים, מאשר להתעסק עם נכס כצימר ולסמוך על אנשים שיבואו, בטח בעידן הקורונה. "למרות זאת, לאחרונה קם פה ה-Airbnb הראשון באזור", אומרת מגל באופטימיות, שמבינה שכדי שאנשים יבואו ללכיש (בטח בשביל לישון) - צריך לייצר להם תוכן. ותוכן קיים, רק צריך לארוז ולשווק אותו.

והניסיון להעיר את חבל הארץ המנומנם הזה, מגיע מלמטה - מהתושבים. כך למשל, יצרה מגל יום סיור שיתקיים ביום הבחירות הקרוב (23.3.21), וקיבל את ברכת המועצה, שיעבור בין כמה מאתרי החבל היפים. לדוגמה, סיורי אופניים (אל תביאו מהבית, אפשר לשכור ב-15 שקלים) על שביל נחל שקמה שעובר באזור, או קרקס רחוב ב"גבעת החתונות" שעל דרך הנוף הזו. בנוסף, יתקיים סיור קולינרי שיכיר לציבור את הבשלניות המגוונות של מושב שקף, שיושב סמוך לגבול המזרחי וצופה על רכס הרי חברון. בסיור (80 שקלים לאדם) תקבלו כוס יין של יקב אדוריים ושלוש מנות שונות של הבשלניות של האזור, שבשוטף עובדות עם קבוצות ותיירים, וגם מבשלות לתושבי הסביבה.

בגלל שחלק מהאזור הוא שטח אש, יש פנינות שפתוחות רק בסופ"ש. חורבת בית לויה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
120 אלף דונם יערות בלכיש. שמורת טבע גבעות גד(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

הפריקסה והפנקוטה

אחת מהמבשלות הוותיקות באזור היא אריאלה אלוש, שבמשך שנים ארוכות נהגה למכור ג'חנון ופריקסה בדוכן משלה, אבל בשנים האחרונות מארחת בביתה (ביחד עם אופיר בתה) קבוצות לארוחות טוניסאיות (130-90 שקלים לאדם). בסיור ביום הבחירות היא תכין את הפריקסה המוכר שלה, שבו סלט תפוחי אדמה, סלט ירקות, אריסה, ביצה קשה או טונה וחמוצים בצד. זה היה טעים מדי ושווה כל קלוריה של הסנדוויץ' הזה. טל' 050-2301080.

מנה נוספת שתשתתף בסיור היא של יעלה פחימה, שביום-יום מבשלת כל מה שאפשר לחשוב עליו לפי הזמנה מראש בשני המטבחים הכשרים שלה, אבל בעיקר קוסקוס ובשר או עוף תפוחי אדמה. במסגרת הסיור, תוכלו לטעום את הקסדייה שלה שממולאת במגוון גבינות, לצד סלט קטן שהיא חותכת במיוחד. תחשבו על שילוב של פיצה טרייה וטעימה עם סמבוסק וקראנצ'י. טל' 052-3813019.

ולקינוח כדאי להכיר את ענבל ניניו, אומנם חדשה באזור, אבל מפליאה בבישוליה החלביים עם הקייטרינג שלה (קישים, פסטות, סלטים, מרקים), ובמיוחד עם הקינוחים. וזה אומר שבסיור תזכו להתענג על המלבי הנהדר שלה וגם על פנקוטה שיש בה שמנת עם מנת אספרסו טובה. טל' 052-7334325.

לדברי השלוש (שלא עובדות בשבת), כיוון שאין עמותת תיירות אזורית או שיווק ממוסד, הן דואגות לשווק את עצמן ולהשתתף בפסטיבלי אוכל שמתקיימים באזורים שגובלים עם לכיש. "רוב האנשים מגיעים מפה לאוזן ואז הם חוזרים בדרך כזו או אחרת, ולכן הסיור הוא חשיפה טובה", הן אומרות.

אז מה היה לנו? שתי מנות אוכל, קינוח כפול וכוס יין טובה ב-80 שקלים. "אכול" משתלם. להרשמה.

מעשה ידיהן להתפאר. מימין: ענבל, אריאלה ויעלה עם האוכל שיגישו ביום הבחירות(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

"הריאה הירוקה האחרונה דרומית לגוש דן"

מגל לוקחת אותי אל שביל נחל שקמה - אותו נחל שחוצץ בין דרום השפלה לצפון הנגב. לאורכו נסללה דרך עפר שטובה לכל רכב, ושדות החיטה שכבר מצהיבים ניבטים מכל עבר. שי דובני, חקלאי ממושב תלמים שמגדל עופות לפיטום ("ענף הפטם", כך הוא אומר), ומשמש גם כנציג המועצה במנהלת שקמה ומכיר את האזור על בוריו. "זו הריאה הירוקה האחרונה שדרומית לגוש דן", הוא אומר כשאנו לוגמים קפה שחור ומסתכלים על הגבעות הירוקות שבתחומן של ארבע מועצות אזורית: לכיש, חוף אשקלון, שער הנגב ובני שמעון. לדבריו, לפני כ-20 שנים הוחלט בממשלה על הגדרת השטח כאזור מוטה שימור ואושר תמ"ם (תכנית מתאר מחוזית) לשימור האזור הירוק, כך שלא מתוכננים לקום עוד ישובים. "זה יישאר לדורות הבאים", הוא אומר בסיפוק.

ואם הכל יישמר, כלומר האיזון בין הטבע לביו החקלאות והתעשייה באזור, התקווה היא שהאו"ם יכריז על האזור כשמורה ביוספרית - שמורה שבה האדם חי ומנהל פיתוח בר קיימא תוך שמירה על הטבע ועל כללים אקולוגיים מחייבים. בישראל יש כיום רק שתי שמורות כאלו - בכרמל וברמות מנשה. מזה שלוש שנים מקדמים באזור את המהלך החשוב, שבמידה ויצליח, בהחלט ישים את חבל לכיש על המפה התיירותית.

אבל התושבים לא מחכים לאו"ם, ובינתיים מקדמים את התיירות בעצמם. ניב ודולב אברג'יל, זוג חמוד ממושב אחוזם, מייצרים מזה שנה וחצי כנאפה בביתם ("הכנאפה של ניבה"). שניהם עזבו משרות מכובדות כדי להתרכז באוכל, ולפני כחודשיים הבינו את טרנד סלסלות הפיקניק בקורונה, והחלו לייצר מארזים מפנקים, אולי מפנקים מדי, כי 12 סוגי גבינות בסלסלה אחת זה מוגזם לכל הדעות. "עבורי מדובר באומנות וזו יצירה לכל דבר", אומר דולב, שעזב את עבודתו כדי ללמוד אדריכלות. בבית הם מכינים מטבלים כמו ארטישוק, טפנד זיתים, צ'ימיצ'ורי-כוסברה, חמאת כמהין ועוד, אבל רוכשים מהאזור את כל שאר המוצרים. למשל, גבינות תום כבשים ביין, בזלת מחו"ל (רק נקראת ככה אבל היא מקומית), טריקולור פלפלים ושום וכדומה. לכל הטוב הזה הם מוסיפים לחם מחמצת, ירקות קטנים כמו עגבניות שרי, פלפלונים, עירית ובצל ירוק, שני סוגי זיתים, מיץ סחוט של רימונים ולימונדה וכלים חד פעמיים מתכלים. מחיר סלסלה לזוג - 250 שקלים, לארבעה - 400 שקלים, והיא שווה כל שקל. טל' 052-5222978 (לא בשבת).

התחילו עם כנאפה, המשיכו לסלסלות פיקניק. ניב ודולב ב"גבעת החתונות"(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
סל הפיקניק הכי מפנק שיש כנראה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

אשת חיל - מצאנו!

מי שעוד מתעסקת במארזים לדרך, אבל גם מבשלת לאירועים ועורכת סדנאות בישול, היא דקלה אלכסנדר - אשת חיל מי ימצא - שנמצאת בנטע - יישוב קהילתי של כ-120 משפחות שהוקם ב-2012 למפוני כפר דרום מגוש קטיף, ורק כביש וחומה חוצצים בינו ובין הרשות הפלסטינית.

רק בת 39 הילדונת שגדלה בקיבוץ יבנה המסורתי, אבל אוחזת מעבר לכישרון קולינרי גם בתשעה (!) ילדים שנעים מגיל שנה וחצי ועד 18. "אני כאן מהיום הראשון של נטע", היא אומרת כשאנחנו ישובים על ספסל בתצפית הישוב. את רזי הבישול למדה בבית הספר לקולינריה "אסטלה", ואותם תוכלו לגלות במארזיה החלביים הכוללים קישים, סלטים בריאים, פוקאצ'ות, עוגיות ומה לא. מארז זוגי (שתייה בתשלום נוסף) יעלה 185 שקלים, לרביעייה תשלמו כבר 320 ועבור שישיה תשלמו (שימו לב!) 392 שקלים. 052-5146060 (רק הודעות ולא בשבת).

9 ילדים? בקטנה, ועוד יש לה זמן להכין מארזים. דקלה אלכסנדר ויצירתה(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)
הוקם עבור מפוני גוש קטיף. הישוב נטע מהתצפית(צילום: מערכת וואלה!, זיו ריינשטיין)

אז אוכל יש, לוקיישנים מטריפים ובתוליים יש, מרחבי טבע יש גם יש - ורק מטיילים חסרים, בטח באמצע השבוע כשחלק מהאזור הופך לשדה המשחקים של הצבא. אבל כמו שאומר קב"ט המועצה ירון משולם, "המזל שלנו שיש לנו שטחי אש ולא נוגעים בהם - כי אז מגלים דברים".

אז הנה, גילינו לכם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully