הסלובקית שהתאהבה בישראלים בחו"ל, והגיעה לפה ללמוד עברית

"כאשר ישראלים מגיעים אל אתר הרפטינג שלנו בסלובקיה, הם פותחים את חלון הרכב השכור שלהם ושומעים אותי אומרת 'שלום, מה נשמע? מה קורה?' הם לא רק מופתעים. הם מתמוגגים מאושר. הם גם מרגישים בבית", מספרת מריה מרפקובה (28), שהקימה בשנת 2017 חברה המתמחה בשיט רפטינג בנהר דונייץ (Dunajec). הנהר מתפתל בתחומי הפארק הלאומי פייניני (Pieniny) שבצפון סלובקיה, סמוך לגבול הפולני, ומציע נופים הרריים מרהיבים.

שמה הרשמי של החברה הוא Rafting Dunajec, אבל בזכות הצעירה הנמרצת המנהלת אותו, הוא זכה לכינוי "רפטינג מריה". בחברה מציעים שיט רפטינג משעה וחצי ועד חצי יום, שבו שטים כ-25 קילומטרים. בנוסף, ניתן לשכור סירות בגדלים שונים ואופניים לטיולים באזור.

אך חברה זו שונה בנוף המקומי של עסקי התיירות בשל החיבה יוצאת הדופן לקהל הישראלי שפוקד את השמורה. כמה יוצאת דופן? ובכן, כאשר בעלת העסק מחליטה ללמוד עברית ואפילו לבלות מספר חודשים בישראל - כנראה שמדובר בקשר די מחייב.

אז איך התחיל הרומן שלך עם הישראלים?
"בעסק שלי, אני פוגשת אנשים ממקומות רבים בעולם. אבל הישראלים היו מיוחדים. הם ידידותיים כבר מהרגע הראשון. אנשים חמים שמחייכים מהלב. לפעמים הם מגיעים ומיד מחבקים אותך. הם מייצרים סביבם אווירה טובה. זה לא משהו שקורה עם תיירים ממקומות אחרים".

הישראלים הם קהל תובעני?
"אני אתן לך דוגמה. גם כשקשה לי בעבודה או כשיש הרבה לחץ, הישראלים יודעים לעודד אותך. הם לא רק מגיעים, משלמים ויוצאים לשיט. הם תמיד יגידו מילה טובה. לפעמים גם יכבדו אותי בבמבה" (צוחקת). "למעשה, בזמן המגפה - למרות שהיו לנו לקוחות רבים מסלובקיה ומדינות שכנות, התגעגעתי מאוד לישראלים. האחים שלי, רסטיסלאב ופיטר שעובדים איתי, תמיד צחקו אמרו שאני מתגעגעת לבלגן של הישראלים".

כמה ישראלים עברו בעסק שלכם מאז 2017?
"בסביבות 10,000. ומדובר רק בעונות הקיץ. לכן אפילו הקמנו אתר בעברית, עבור ישראלים".

איך זה לנהל עסק תיירותי כאישה בסלובקיה?
"זה יוצא דופן עבור אישה בסלובקיה. אני בעצם היחידה שעוסקת בעסק תיירותי כזה בכל המדינה, אבל הדברים הולכים ומתקדמים במדינה שלי. אנשים רואים אותי ולא מבינים שאני המנהלת, זה קורה גם עם ישראלים וגם עם תיירים ומקומיים - כולם מופתעים מזה שאני אישה וגם מהגיל הצעיר שלי. מה גם שזה עסק של ספורט אתגרי למשפחות, אבל עדיין נתפס כספורט אתגרי. אבל תמיד הייתי אישה עצמאית ואני גאה בעצמי. למדתי מאמא שלי להיות אישה עצמאית וחזקה".

האתר של מריה נפתח במילים "שלום שלום לכל המטיילים הישראליים הנהדרים". לאחר תיאור השירותים הניתנים בידי החברה, נכתב "אל תהססו! אנחנו יודעים שאתם הרפתקניים ואנשים סבבה! להתראות! ויאללה בלאגן! באהבה, מריה".

אני מבין שיש לך חיבה לא רק לישראלים אלא גם לשפה העברית?
"מאוד! אני מאוד אוהבת שפות. אני דוברת אנגלית, צרפתית, פולנית וצ'כית. בהתחלה, כל מה ששמעתי היה 'יאללה' ו'סבבה'. התחלתי להסתקרן. גם צורת האותיות שלכם מדהימה ומאתגרת בעיניי. אז כדי לדבר עם הישראלים בשפתם, החלטתי ללמוד באולפן בברטיסלבה. המורה היה ישראלי מנצרת. איש מאוד קשוח וקפדן. היו כאלו שנשרו אבל אני התמדתי. בשנה שעברה, נבחרתי על ידי שגרירות ישראל בסלובקיה לקבלת מלגה בישראל. אז כיום אני כאן, גרה בפלורנטין ולומדת עברית. הגעתי באוגוסט 2021, ואהיה בישראל עד יוני השנה".

משמורת טבע שקטה לאחת הערים הכי שוקקות. את מתחברת לתל אביב?
"מאוד. קניתי אופניים ובכל יום אני מטיילת בעיר. כיום אני אפילו לא צריכה תוכנת ניווט. לדעתי אני אפילו כבר יכולה להדריך פה תיירים" (צוחקת).

ואת מתרגלת את העברית שלך עם אנשים ברחוב?
"בכל הזדמנות. אבל העניין הוא שכשאני מזמינה למשל קפה בעברית, עונים לי באנגלית. אנשים לא מבינים שכל מה שאני רוצה זה לתרגל את העברית שלי, לא את האנגלית. ברור לי שזה נעשה במטרה לעזור, אבל אני צריכה לתרגל עברית!"

יצא לך לטייל בארץ, מחוץ לתל אביב?
"אין לי מכונית, אז אני מסתמכת על תחבורה ציבורית. כשאני רוצה לברוח מתל אביב - אני נוסעת לירושלים, ועושה זאת לפחות אחת לשבוע. כשאני יורדת מהרכבת בתחנה בירושלים, אני מרגישה משהו מיוחד באוויר. כנוצרייה, אני מבקרת הרבה במקומות הקדושים לנצרות, אבל מקפידה גם לבקר בכותל המערבי. כשאני נוגעת באבני הכותל, חולפת בי תחושה מדהימה שאי אפשר להסביר אותה. נסעתי עם חברים גם למדבר יהודה, לים המלח, לחיפה ומקומות נוספים".

רגע, ורפטינג הנהר הירדן כבר עשית?
"ברור. רציתי להשוות את הרפטינג שלכם לשלנו. הופתעתי מכך שנהר הירדן כל כך צר. אצלנו הנהרות רחבים מאוד. ופה גם אנשים שטים בלי מדריך, וחבל. כי הדרכה מוסיפה הרבה לחוויה".

ואיך את מעבירה את הימים פה כשאת לא מטיילת או לומדת עברית?
"הדבר שאני הכי אוהבת בתל אביב זה הים כמובן. לנו בסלובקיה אין ים. אז בכל הזדמנות שיש לי, אני לוקחת מגבת, עולה על האופניים ונוסעת לים. אני יושבת בחוף וכותבת במחברת את החוויות שלי מהארץ. אולי יום אחד ייצא מזה ספר".

לאתר "רפטינג מריה"