הו, סקוטלנד, כמה שחלמתי עלייך, האזור הנחשק המחבק את כל צפון בריטניה, שבו נכתבו אינספור אגדות ונחקקו אירועים היסטוריים ורומנטיים. מדינה בפני עצמה המעוטרת בנופים עוצרי נשימה, בגבעות מוריקות בקיץ ומושלגות בחורף, עם אוכל חם ועשיר בדגנים מזינים, תושבים ג'ינג'ים כרסתניים המתהלכים עם חצאיות קילט, הלבביות המקומית המלווה בהומור וצחוק מתגלגל, וכמובן הוויסקי שכה מסמל את האזור - עם הריח האדיר של החביות הלחות, הכבול והעשן, כמה שזה טוב.
והנה, נפלה בחיקי הזדמנות ראשונה אי-פעם לבקר באחד מאתרי התיירות הנחשבים בעולם, להגשים חלום ישן ולהכיר את סקוטלנד. אז התאספנו קבוצה קטנה של חברים - כמו בטיול שנתי, אלי אילדיס הרקדן עם כוכבים, זיו קורן, שמנציח רגעים קסומים בטבעיות ושתמונותיו אף מעטרות את מסעדת "יפו תל-אביב" ועוד מספר חברים חדשים. יצאנו לכמה ימים קסומים בהם עלינו על ג'יפים לסיור בגבעות המוריקות הצופות על ההיילנד, שטנו בקאנו (היה קרררר) ובעיקר - שתינו הרבה וויסקי משובח. מה יכול להיות יותר טוב מזה?!
שגריר הוויסקי
אז זהו, שבהתחלה היה לנו מקל בגלגלי המטוס, כי בחודש אוקטובר ובטח בתקופה שבין שני גלי קורונה (ועוד לפני האומיקרון), אין טיסות ישירות מתל אביב לסקוטלנד. לרוב, צריך לעצור בנמל התעופה הית'רו בלונדון ומיד לקפץ למטוס קטן יותר, שיעביר אותך לאדינבורו. אבל מי ידע, שהמעבר הזריז הזה ייקח כמה שעות בגלל פספוס של שעה של טיסת קונקשיין. כך נשארו "להתפעם" שעות ארוכות באחת ממסעדות המזון המהיר בטרמינל. עם זאת, ברגע שנחתנו באדינבורו - בירת סקוטלנד, הכל השתנה לטובה.
במלון נפגשנו עם המארח שלנו מת'יו קורדינר, שגריר המותג הבינלאומי של מזקקת Dewar's Aberfeldy. מת'יו, עם מבטא סקוטי מתגלגל, נולד כוכב!. הוא אמנם גדל בקצה הצפוני של סקוטלנד, אך מעצם תפקידו כשגריר מותגי שגריר מותגי הוויסקי - דיוארז ואברפלדי, יצא לו לבקר כמעט בכל העולם במטרה לספר על נפלאות מותגי הוויסקי - והוא אכן עושה זאת בהצלחה רבה. אין אדם מתאים ממנו לעשות לנו סיור בעיר העתיקה ובסמטאות הרומנטיות של אדינבורו, ולשמוע את כל הסודות על המלכים, השליטים ואפילו על ויליאם וולאס (אותו תפקיד שגילם מל גיבסון בסרט "לב אמיץ").
בערב, ביקרנו במסעדת האווי'ס (Howies), וטעמנו את המטבח המקומי העונתי. המטבח המסורתי הסקוטי מבוסס על התוצרת המקומית העשירה, שכוללת בשר ציד, מוצרי חלב, דגה, פירות וירקות חורפיים. התבשילים מאופיינים בפשטות ובשימוש מועט בתבלינים - זהו אוכל מדושן, ממלא, עשיר ובשלוש מילים: כבד אך טעים, כזה שמרפד לך את הבטן בחמימות ורכות כמצע נהדר לכמויות הוויסקי שתלוונה את המשך הארוחה. הספקנו לטעום כל כך הרבה סוגים של מאכלים, שהיריעה לא מספיקה לתאר את גודל הסעודה, אם זה קאלן סקינק, בוד ברי, מרק קוק-א-ליקי, הוץ' פוץ', פארטאן ברי ונזיד סקוטי; היו גם פינאן האדי, דגים מליחים, רולמופס, טאטיז ודג מלוח; וזה לצד, מאכלי הבשר כמו פודינג שחור, פודינג אדום, ופה בעצם כבר נכנעו ורק רצינו ללכת לישון.
"מי החיים"
למחרת בבוקר, מיד לאחר בדיקות PCR שהתחייבו על-פי התקנות הבריטיות, עשינו את דרכנו למזקקת Aberfeldy המפורסמת הממוקמת בצפון הרי ההיילנדס הסקוטיים. אילדיס, קורן ואני, אמנם חובבי וויסקי ותיקים, אך מעולם לא נכנסו לעובי התהליך שבו מפיקים ומכינים את המשקה המכונה בגאלית: "מי החיים".
מזקקת אברפלדי שחגגה זה עתה 175 שנה להיווסדה, עצומה ובהחלט שווה את העצירה והביקור לאלו שמסיירים בהיי לנד הסקוטי. הביקור התחיל בסמוך לנהר ה'פטילי ברן', שעל ערוצו נבנתה המזקקה. כך למדנו להכיר את המים הצלולים שנשאבים ממנו (על-פי האמונה בנהר מצוי זהב שהופך את המים הללו ללא פחות מפלאיים), שבזכותן זכה אברפלדי בכינוי The golden dram על שם מי הזהב. על גדת הנהר גם שתינו את המשקה הלאומי "הוט טודי", שלפי המסורת הסקוטית משמש כתרופה אולטימטיבית לצינון קשוח. מקורותיו של ההוט טודי מגיעים עד למאה ה-18 ויש אומרים שהוא התחיל את דרכו כמשכך כאבים מהיר. ההוט טודי מבוסס על ויסקי מעורבב עם דבש, מיץ לימון, על בסיס מים רותחים, פלוס תערובת תבלינים של קינמון, צפורן, כוכב אניס וג'ינגר.
מים צלולים אלו הם רק מרכיב חשוב אחד בהפקת וויסקי איכותי, ואילו הבסיס החשוב ביותר לאותו משקה - הוא הדגן, ובמקרה זה השעורה. במהלך הסיור במזקקה, מת'יו הציג לנו, בגאווה מעוררת התפעלות, את האסמים שבהם מתרחשת ההלתתה של השעורה (תהליך בו החלבון מתפרק ומאפשר להגיע לעמילן). משם סיירנו בין האולמות השונים, מביטים על הכבשנים המייבשים את הדגן. אחת המכונות המרשימות שראיתי בחיי היא מכונת טחינת הלתת האדומה, שנבנתה בשנות השבעים של תחילת המאה הקודמת ואשר בסקוטלנד כולה יש אדם אחד בלבד שיודע כיצד לתקן אותה - שמו של המונופול הזה הוא: רוני לי. רוני מופקד על תחזוקת מכונות הטחינה במזקקה והוא כאמור היחיד שמכיר כל בורג, חלק ואפילו את השמן שהמכונה מעדיפה (ולא, בניגוד לשמועה, לא משמנים אותה עם וויסקי).
אישה מזקקת את המשקה הגברי ביותר
הזיקוק של הוויסקי מתבצע בדודי נחושת ענקיים שניצבים בחדר היפה ביותר במזקקה: שני קומקומי ענק עצומים שנהנים מחום שבוקע בתחתית ודוחף את המים והאלכוהול כלפי מעלה דרך הצינור, ומצד אחר יוצאים האדים הקרים שהופכים לוויסקי המזוקק שכולנו כה אוהבים. בהמשך, הוויסקי עובר לאחד מאולמות החביות האינסופיים של המזקקה, לצורך הבשלת ובגרות הנוזל.
בחדר סמוך, המון חביות, בגדלים שונים ובחלקן התיישן בעבר פורט, יין, רום ואפילו מרסלה. המאסטר-בלנדרית (המזקקת הראשית) כן,כן - מזקקת אישה של המשקה הנחשב לגברי ביותר. אני מת על זה!), סטפני מקלאוד, מחליטה איזה נוזל ילך לאיזו חבית, ולאחר כמה שנים היא מוציאה את הנוזל מן החביות, ממסכת לפי הטעם הייחודי שמאפיין את הוויסקי השונים של מזקקת אברפלדי או את שנתו, בטרם זה עובר לביקבוק. במהלך הסיור, עברנו סדנאות על סודות ערבוב הוויסקי, החבתנות, הזיקוק וכמובן את סודות השתייה הנכונה (שלפי הסקוטים, כנראה שאין דבר כזה כמות נכונה של שתייה), ולמי שלא ידע להגיד 'לחיים' בגאלית עתיקה - כדאי לזכור את המילה: סלנג'ה.
אבל נשאיר לרגע בצד את אדי האלכוהול, כי זה כאין וכאפס לעומת הטבע שניבט אלינו במהלך שיט קאנו מקסים שעשינו על אגם פסקלי בלב ההיילנדס. אמנם היה קר, יותר נכון קפוא, אבל החוויה השקטה והממלאת הזו, תוך ניווט באמצעות משוטים בלב לוך סקוטי מוקף הרים ונוף פראי בראשיתי - היה שווה כל רגע בחיים. אפילו הנסיעה בג'יפ לנדרובר בין ההרים הירוקים כדי לראות היכן התגורר ג'ון דיואר'ס, מי שהקים את מזקקת הוויסקי דיואר'ס הנחשבת, ולהביט בשקיעה - היא חוויה שתישאר עימי ותלווה אותי בכל לגימה של וויסקי איכותי.
ב"טיול השנתי" שלנו התארחנו בבית ההארחה המופלא Dun Aluinn - מעין בית "אח גדול" - מקום מקסים וביתי - תחפשו אותו אם אתם באזור. ערכנו בו ארוחת ערב משפחתית של המאכל המסורתי המכונה האגי'ס (חלקי פנים קצוצים מעורבים עם בצל, קמח שיבולת שועל, שומן-כליות, תבלינים, מלח וציר), ונהננו מהנוף הקסום, עטוף בזרזיף גשם שליווה אותנו בכל יום.
שמחתי ללמוד שהסקוטים הם אנשים שבאמת נהנים ממה שהם עושים, אם זה לקום בבוקר וללכת לעבודה, לקראת כל ערב לשבת בבר המקומי וללגום את הוויסקי שהם כל כך אוהבים וגאים בו, וכמובן - לא להפסיק לצחוק, כי בזה - הם ממש טובים. לקחתי איתי מסקוטלנד את הטעמים הרכים והחמים של הבישול הסקוטי ובניתי תפריט של מנות חורפיות שמקורן בתרבות הגאלית שמלוות החודש ביפו תל אביב תפריט טעימות של וויסקי וקוקטיילים על טהרת הברפלדי ודיוארז. ככה שלצד קוקטיילים יפתל גולדן דראם - אברפלדי 12 סירופ דבש ואזוב ודיוארז סאוור - דיוארז 15, סאוור, חלבון ביצה, שילבנו פילה בקר עם כבד אווז ורוטב פלפלת וויסקי, ולקינוח השרנו סברינה בסירופ ויסקי עם טופי ויסקי דיוארז וגלידת קפה שחור.
דרכנו חזרה לארץ הייתה קצרה ומדויקת הרבה יותר. יחד עם זאת, ברגע שדרכתי שוב על אדמתנו, הדבר שהכי רציתי - זה להניף עוד כוס של וויסקי. בברכת סלנג'ה!