שיאו של ביקור במרכז המבקרים וויסקי מקאלן בסקוטלנד שמור רק למוזמנים תחת ההגדרה VIP, כולל סעודת שף בשעות הערב שבסיומה יהנו הנוכחים ממצגת טעימות יוקרתית ביותר במרתף הסודי שהוקם בירכתי המזקקה. בשעות הלילה, בחלל עיגולי עמוק באדמה, תחום בזכוכית שמאחוריה אלפי חביות ליישון, מופיעים בקבוקים בשווי עשרות אלפי דולרים ונפתחים מול קהל מצומצם ביותר אחת לכמה זמן. כאלה שחובב הסקוטש הממוצע לא יחשוב להזמין לעולם, בערב ממוצע על הבר, מפאת השפיות ויוקר המחייה בעיר.
ובכל זאת, מדגם מייצג מתוך אותה טעימה חד פעמית ומגוונת, ממחיש עד כמה רחוק ניתן להגיע באמנות פיתוח הטעם העמוק של הסינגל מאלט, תוך שמירה על עקרונות הייצור והיישון בחבית. וברקע הדברים, כדי ליצור את אחידות הטעם הבסיסית של מקאלן בכל פעם, וכמו כל מזקקת סינגל מאלט, מקאלן מבצעים חיתון בין חביות ("Marrying") - לא רק בטעמים וניחוחות אלא גם בגוון, ומשום כך נעשה בממוצע שימוש בכ-150 חביות בכל חיתון ("Batch") לטובת יצירת אחידות הטעם הבסיסי.
9 שיאי גינס לבקבוקי הוויסקי היקרים בעולם
במרתף הטעימות, בין אם מדובר ב-The Macallan Reflexion מלא בטעמי עץ אלון ושרי דומיננטיים. The Macallan No.6, שמגיע אל השולחן אחרי כ-20 שנה בחבית מלאה בתבלינים מעולם התה והמרירות התפוזית. מאוזן ומיושן. The Macallan M Decanter מכיל חביות בנות 40 שנה, והוא מתוק פירותי, מאוד חורפי באווירה שהוא מייצר. קצה קצהו של תהליך מוקפד, תורה שבעל פה בין מאסטרים של עץ וייצור חביות, ומפעל מייצר שנעזר בטכנולוגיות קצה של בקרה כימית ופיזיקלית, על מיצוי וייצור נוזלי הוויסקי.
קבוצת המוזמנים למזקקת ההיי-אנד האולטימטיבי של וויסקי מקאלן למדה תוך התקדמותה המבושמת בין שלל מזקקות ונופים משכרים במחוז, כי לא את הכל לוקח הוויסקי של מקלאן מכאן. כלומר, במוצרי מקאלן תו האיכות קובע 100% שימוש בחומרים טבעיים בלבד (בצבע - משמע ללא תוספות קרמל), ולמרות שהמים והאדמה יתנו את שלהם בתוך מתחם המזקקה, ישנה סיבה לכך שתהליך ייצור החביות של מקאלן יקר פי 10 מרוב הייצור המקביל במזקקות המתחרות. ותהליך הייצור הייחודי, שמסתיים אך ורק במקום אחד - במזקקה, הם ביחד הסיבה למחיר היחסי הגבוה לכל סדרה ובקבוק. אך מהם גם נולדה מסורת של מכירות אקסקלוסיביות פורצות דרך, כמו זו שנערכה בחודש אוקטובר השנה בבית המכירות סות'ביס בניו יורק ובה נמכר בקבוק תמורת 1.9 מיליון דולר - המחיר היקר ששולם אי פעם במכירה פומבית עבור משקה אלכוהולי, כולל יין. מקאלן הינו גם הוויסקי היחיד בעולם ששבר מתחילת שנות ה-2000, 9 פעמים ברציפות שיאי גינס לבקבוקי הוויסקי היקרים בעולם.
וויסקי הוא אחד מענפי הייצוא המובילים בסקוטלנד, ותרבות ודרך חיים לאלפים במחוז ספיסייד לבדו. ומי שלא דבק בדבר עצמו, לבטח מוצא פרנסה איתנה במיליוני התיירים החורשים במבשלות השונות בחודשים רבים בשנה - או ברווחים הגזורים ממכירות בוטיק חיצונית, דוגמת 1.9 מיליון דולר כאמור.
הכל מתחיל בעץ
אז אותן חביות, שעלות ייצורן כה גבוהה, בנויות מעץ כי הכל בא ממנו ונשפך לתוכו. הוא מקור צורת החבית, הטעם והצבע של הוויסקי. והוא מגיע מעבר לים. במזקקת מקלאן כיום לנות להן בנחת, תחת שמירה וליווי מדעי מוקפד ביותר, 350,000 חביות שמיישנות וויסקי בכל רגע נתון. פחות מ-1% מהן חביות אקס-בורבן (כאלה שאיכלסו ויסקי אמריקני העשוי מתירס), ורוב החביות הינן אירופיות. קודקודי המפעל סבורים כי כ-80% מההשפעה על כל אחד ממוצרי המזקקה הינו עץ, המפתח הוא סוג עץ האלון - אירופי או אמריקני.
מקאלן הוא המזקקה הסקוטית היחידה שיש לה מאסטר מעץ משלה. ומאחורי התואר הזה עמד במשך שנים אחד האנשים החשובים ביותר מאחורי הצלחת המזקקה. מאסטר סטיוארט מק'פרסון, והוא זה ששמר וגידל את מאות אלפי חביות האלון. רובן עוצבו בשיתוף פעולה ספרדי ותובלו בשרי אולורוסו (שרי כהה, עשיר ומיושן), התורם עומק טעמים מכושף משלו למוצר הסופי. מק'פרסון, שפרש מתפקידו לפני מספר שנים, נותר פעיל כיועץ בכיר במזקקה, והוא מספר כי האלון האמריקני דחוס יותר והשימוש שנעשה בו שולי בהחלט. כי המאסטר של העץ יעדיף אלון אירופי, שהוא פחות דחוס, אך מכיל פי 5 יותר טאנינים (מחוללי טעם המוכר מיינות אדומים יבשים) - בהשוואה לאמריקני.
מסע חייו של עץ החבית על פי מק'פרסון, מרגע לידתו באדמה, הזדקנותו, ועד הפיכתו לחבית, הוא סובב עולם. האלון האמריקני ייגדע באזור גיל ה-70 והאירופי, בין 100 ל-120 שנה. ובכל מקרה, שניהם יישלחו לייבוש טבעי במשך שנה וחצי לפחות, ואחר כך לניסור, ומשם יישלחו לעיר חרז, בקהילה האוטונומית של אנדלוסיה שבדרום ספרד - העיר שבה ייבנו חביות הוויסקי של מקאלן, ואחר כך ליקב בודגה, שבו יתמלאו בשרי אולורוסו, יתרוקנו ויישלחו לרצות את מאסרן הקסום במזקקת מקאלן עשרות שנים ביער, עוד חמש בדרכים ואחר כך כל חבית וייעודה הפרטי - שנים בודדות או עשרות שנים של מחבוא בצל. והשגחה אלוהית.
האחוזה - סמל המותג המוטבע על כל הבקבוקים
תאגיד המשקאות אדרינגטון (שתחתיו נמצאים מותגים נוספים כמו: Glenrothes, Highlands Park, The Famous Grouse, Naked Grouse, brugal rum), בעלי מקלאן, השקיע סכום עתק של 500 מיליון ליש"ט במותג מקאלן, 140 מיליון מתוכם בבניית מרכז מבקרים ראשון מסוגו בעולם הוויסקי, שנפתח לקהל ביוני 2014. סכום השקעה שמשקף את "גובה המניות" של מקאלן בשוק העולמי - כאשר מדובר בסינגל מאלט השלישי בגודלו בעולם מבחינה כמותית, והראשון בגודלו בעולם בשווי כספי.
המרכז תוכנן על ידי משרד הארכיטקטים היוקרתי "רוג'ר סטריק הרבור", שם דבר בנוף האורבני של לונדון המודרנית ולא רק בה. הפעם, מה שעמד בבסיס תפיסת התכנון הוא פגיעה מינימלית בנופי ספייסייד, תוך שימוש מקסימלי בעץ ואבנים מקומיות. גג המרכז הוא אחד ממבני העץ המסובכים בעולם, והוא כולל 1,800 קורות עץ בודדות המחולקות בין 2,500 אלמנטים שונים, ו-380,000 רכיבים שכמעט אף אחד מהם אינו שווה או זהה בגודלו. וכל זאת כדי לייצר מראה נופי הררי, המשתלב בצורה מושלמת עם צלע ההר שעליו הוא הוקם.
האחוזה של מקאלן שוכנת מטרים ספורים מהמזקקה. היא הוקמה בתחילת המאה ה-18 עבור קפטן בצי הוד מלכותה ולאורך מאות השנים צורתה המוכרת נשמרה, והפכה לסמל המותג המוטבע על כל בקבוקי מקאלן. יש בה שני חדרי לינה, וכל השאר- מוקדשים לתצוגה וטעימות של סדרות מקאלן השונות. סקירה יסודית באחד החדרים מגלה לדוגמא, כי בשנות מלחמת העולם השנייה לא הופקו סדרות בקבוקים ומיד בסיומה חזר הייצור, בנוסף, בקבוקים בני מאה שנים ויותר שמונחים ממש מולך, במרחק נגיעה על המדף, עוצרים בתוכם היסטוריה מפוארת של טעמים וניחוחות. אלו הם בקבוקים שאינם למכירה ושווים הפוטנציאלי נאמד במיליוני דולרים.
בין טוסקנה לרמת הגולן
ועד לסדרת הטעימות המגה יוקרתית - כמה מהפנטים היו אותם מרחבים חקלאיים של צפון-מזרח סקוטלנד, במחוז ספיסייד התוחם את גדותיו של נהר ספיי. הנהר שמיליוני גלונים ממנו נמזגים לתוך חביות הוויסקי של מקאלן ומותגים אחרים, קטנים יותר. והשמיים בעלי אותה אפרוריות בריטית שסוככת מעל, מגוננת על גווני ירוק עמוק וחום מושאלים בדמיונות מטוסקנה או רמת הגולן לעיתים. ירוק כל כך עמוק, עד שנגע גם לליבם של אדריכלי מזקקת העל של מקאלן, שהסכימו על פגיעה מינימלית בנוף בבניית מבנה שצורתו הזכירה למבקרים הראשונים את בקתות המומינים, שעוצבו להיות חלק מהיער ולא מבנה ריבועי מתריס ולא זורם בתוכו.
אז כל הירוק העמוק הזה, שממנו נגזרות מדי פעם חלקות בנייה ומבנים של בעלי האדמות, מלווה אותך תמידית משדה התעופה באברדין עד לעצירה אסטרטגית ראשונה אפשרית ב-Craigellachie Hotel - מלון ובתוכו בר שמכיל אוסף מדהים של יותר מ-900 סינגל מאלטים סקוטים, ולצידו מסעדת Copper Dog שמגישה מטבח סקוטי מסורתי, שכל מנה ממנו כמעט מבקשת לחספס עצמה בסקוטש.
שם המלון, ולא במקרה, הוא גם שמו של מותג ווויסקי ידוע למקומיים. המלון, המסעדה והבר - הם צומת דרכים מרכזי או טקס מעבר הכרחי בדרך הוויסקי של מחוז ספיסייד, ובו מאות מזקקות פעילות שחלקן הגדול לא פגש עדיין בחיך הישראלי. ובכל שנה, באפריל 2020 ספציפית לכל המעוניין, מתקיים פסטיבל "הרוח של ספיסייד" (Spirit of speyside) ובו פותחות המזקקות ושלוחותיהן את השערים למבקרים באזור.
הכותב היה אורח של חברת מקלאן בסקוטלנד.