החרמון בשנות ה-70. באדיבות ארכיון הגולן,
החרמון בשנות ה-70(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)

סבא בן 50

בדיוק החודש לפני 50 שנים נפתח אתר החרמון. צילומי ארכיון חושפים איך נראה אתר הסקי הלאומי בסבנטיז, המזנון, הרכבל "החדש" שהותקן והישראלים שגילו שלג לראשונה. אפילו שר התיירות הגיע לביקור. כך גלשנו

10/12/2021

ב-27 בדצמבר 1971, בדיוק לפני חמישים שנים, נפתח אתר החרמון לציבור ולישראל נוסף אתר סקי, הראשון והיחידי במדינה. צילומים משנות ה-70 שנמצאו בארכיון רמת הגולן, מראים את הימים הראשונים של האתר, התקנת הרכבל, המזנון, שיעור סקי, חיילי מילואים עם "דובון" וגם שר התיירות דאז, משה קול, שהגיע לפקח על מיזם התיירות החדש.

"לא יכולנו לעסוק בחקלאות עקב האופי ההררי של האתר", אומר לוואלה! תיירות רמי כלפון, ממקימי אתר החרמון ומראשוני מושב נווה אטי"ב, שהאתר בבעלותו, "ולכן התרכזנו בתיירות, וזה אומר להקים אתר סקי". לדבריו, בתקופה ההיא, תחילת שנות ה-70, הוא וחבריו קנו רכבל של רשות התיירות גליל עליון, שהיה לאנשיה רעיון להקים רכבל בגולן, אבל לא ידעו ממש איפה. "לקחנו את הרכבל והזמנו שני טכנאים מאוסטריה שהרכיבו אותו איתנו", הוא נזכר בצעדים הראשונים של האתר.

"אנשים לא הבינו מה זה אתר סקי, לא אנחנו ולא המדינה, אבל רצו אתר סקי אז קיבלנו על עצמנו לנהל את האתר", מוסיף אלי סגרון מי שהיה מנכ"ל האתר בין 1985 ל-1998. "צברנו המון הפסדים ובקושי התפרנסנו מזה. למדנו על בשרינו את כל הלקחים".

עוד בוואלה!

מ-350 ועד אלף שקל: המקומות הכי טובים ללינה ליד החרמון

לכתבה המלאה
החרמון בשנות ה-70(צילום: ורנר בראון)
על השלט: "השכרת מזחלות ומגלשי סקי"(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
משתובבים בשלג באתר שנפתח לציבור(צילום: ורנר בראון)
זאב גרינפלד, ממייסדי אתר החרמון, והתינוק מיקי אטיאש(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
מוכן לגלישה. אלי סגרון, מנכ"ל האתר המיתולוגי(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)

הישוב שהופצץ על ידי מחבלים

כלפון ועוד שני חבריו לסיירת אגוז, שמעון בוקובזה ומוסקו אריה, היו בעצם שלושת מקימי הישוב שנקרא על שם ארבעת חבריהם ליחידה שנפלו: אברהם המאירי, טוביה שרקינגר, יאיר אלגרנטי ובנימין חדד, שיצרו את ראשי התיבות אטי"ב. לכך שלהם קדמה התיישבות ישנה יותר (1969) בשם "רמת שלום" שבתיה הופצצו על ידי מחבלים והיא ננטשה, ומקימי נווה אטי"ב החליטו ליישבה מחדש.

"אחד הדברים הבסיסיים היה לתת תעסוקה לגרעין ולישוב שיקום", נזכר כלפון. "בשלב ראשון גרנו בדירה בראש פינה, אחר כך עברנו לגור בברכת רם ומשם עלינו לחרמון. חלק עבדו שם בעזרתה של הסוכנות היהודית שהביאה כמה צריפים, שיהיה מזנון, צריף להשכרת ציוד - הדברים הכי בסיסיים. בתקופה הזו בקושי סיימו את הכביש שמוביל למעלה".

בפברואר 1972, כשחברי הגרעין כבר מנו כמה עשרות אנשים, הם ערכו עלייה מסודרת לקרקע למושב במקומו כיום. "החיים היו בלתי נסבלים כי לא היה חשמל, מים והכל הובלנו במיכליות", אומר כלפון. "היינו קבלנים של משרד הבטחון ועבדנו במוצבים, בונים בונקרים וזו היתה הפרנסה שלנו בינתיים כדי לאסוף כסף לגרעין, שלימים נותר מחיילים משוחררים".

שיעור סקי בחרמון בשנות ה-70. ויש תלמיד אחד עם גופייה(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
גולש מדגים קפיצה בגלישה, שנות ה-70(צילום: ורנר בראון)
התקנת רכבל בחרמון בקיץ(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)

מי שבא ליומיים - קיבל 4 שיעורי סקי בחינם

איך הישראלים קיבלו את זה שיש להם אתר סקי בארץ?
כלפון: "כמו כל דבר חדש. אנשים עלו עם 'דבונים', נעליים גבוהות, כובעי גרב וניילונים. לא היו מגרשי חנייה ואוטובוסים עמדו לאורך הכביש. זה היה כמו יציאת מצרים, אבל זו היתה התחלה. בשנה השנייה כבר סידרנו מגרשי חנייה ובנינו עוד רכבל, ובמלחמת יום הכיפורים סיימנו להקים את הרכבל השני".

כלפון מסביר שבהתחלה הם לא הרוויחו כלום, "אלא הפסדנו ורצינו לנטוש את האתר", הוא אומר. בין האטרקציות שהיו בזמנו היה רק הרכבל וגולשים שבאו מאירופה הקימו מועדון גולשים. במקביל, נפתח בית ספר לסקי והשכרת ציוד של נעמי וולף, יהודייה אמריקנית, שהשכירה ציוד של פעם כמו מגלשי עץ בגובה 2.5 מטרים ונעליים צבאיות. "אחרי כמה שנים היא פרשה וקנינו את החלק שלה וגם ציוד חדש", הוא מוסיף. "היו מעט מאוד גולשים במדינה, אולי מאה ומשהו", מוסיף סגרון, "אבל בעיקר אנשים שהגיעו מאירופה".

"היינו בחובות עד שב-1985 האתר נסגר לחלוטין עקב חובות גדולים", מוסיף סגרון. עד אז היה ליווי של הסוכנות היהודית ומשרד התיירות, שעשו שגיאות גדולות של מתחילים, כולל מינוי של מנכ"ל מבחוץ. המהפך הגיע בשנת 1985, עת סגרון מונה למנכ"ל והפך את המקום מאתר למבקרים לאתר לגולשים. "הבאנו מדריכים מחו"ל", הוא אומר, "מי שהיה בא ליומיים היה מקבל ארבעה שיעורי סקי בחינם. זו היתה המטרה - לצבור יותר גולשים במדינה ולאט לאט זה הצליח".

הפעלת הרכבל בחרמון(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
כיום יש גם גונדולות סגורות. הרכבל באתר(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
החרמון ב-1973 ודגל ישראל מונף(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)

מבקרים באים פעם בחמש שנים לחרמון

"האתר נבנה למבקרים ופחות לגולשים", מסביר סגרון. "רצינו שיעלו ברכבל, יאכלו במסעדות, ישחקו בשלג". עם השנים הגלישה התפתחה, אנשים טסו יותר לחו"ל וגלשו יותר, ואז שבו לגלוש בישראל. לאט-לאט גם החרמון, ה"סבא" עם הזקן הלבן בדמות שלג, הצליח לכלכל את עצמו ויצא מהחובות. "אמרנו, אירופה תלמד את האנשים לגלוש ואז הם יבואו לגלוש יום-יומיים בצפון", הוא נזכר, וכך היה.

כיום התנועה לאתר החרמון היא של גולשים רבים, שבאים 5-4 פעמים בשנה, ואילו מבקרים באים פעם בחמש שנים בממוצע, מסביר אלי, ולכן כל ההשקעות הן סביב הגולשים. אתר הסקי ערוך בימים אלה לקליטה של כ-450 אלף מבקרים, מתוכם כ-50 אלף גולשים בשנה. יש בו שמונה רכבלים, כולל רכבל קרוניות חדש, ציוד ברמה גבוהה וגם חנות סקי שנפתחה בנווה אטי"ב. עתה עובדים באתר על הקמת מלון ייחודי שיבנה כחלק ממבנה ההר וישתלב עם הטבע הייחודי לאזור.

אתר הסקי גדל מאז אותם ימים ומשתרע כיום על פני שטח של כ-2,434 דונם בגובה 1,600 עד 2,040 מטרים מעל פני הים. בשנים האחרונות הפך האתר שנמצא ב"עיניים של המדינה" לאתר תיירות, נופש ובילוי הפעיל בחורף ובקיץ, ממש כפי שקיוו ראשוני המושב, שגדל אף הוא ויש בו כ-60 משפחות.

סנדוויץ, עוגיות, קפה ותה. המזנון בחרמון ורמי כלפון עם המגפון(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
התקנת גדר בחרמון(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
מילואימניק עם "דובון" פותח שערים באתר(צילום: ורנר בראון)
מתחילים לגלוש מגיל צעיר(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
ביקור שר התיירות משה קול (עם חליפה שחורה במרכז) באתר, 1973(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
קול (שני משמאל) על הספסל של הגונדולה בדרכו מהאתר למטה(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
קול כיהן בתפקיד שר התיירות 11 שנים (1977-1966)(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
מדרונות החרמון מלאים שלג(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
פריצת הדרך לחרמון לקראת הקמת האחזות נוספת(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
סיור בנווה אטי"ב בערב יום כיפור, 4.10.1973(צילום: יגאל אשוח)
נווה אטי"ב, אוקטובר 1973(צילום: יגאל אשוח)
אימון קצין חי"ר, מטווח לקציני הגמ"ר במזרעת קונטרה, 10.6.1975(צילום: יגאל אשוח)
החרמון אחרי מלחמת יום כיפור, 22.10.1973(צילום: יגאל אשוח)
חיילים בחרמון בשנות ה-70(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
החרמון בשנות ה-80(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
החרמון בשנות ה-70. באדיבות ארכיון הגולן,
החרמון בשנות ה-70(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
החרמון בשנות ה-70(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)
מבואת החרמון(צילום: באדיבות ארכיון הגולן)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully