עדיף שתרוצו: אין מקום לציד ספורטיבי בישראל!

יש אנשים שאוהבים לשחות, יש כאלו שרצים ויש אחרים שדווקא מעדיפים לבלות בחדר כושר או על מכשיר הספינינג הביתי. כמעט לכל אחד מאיתנו, יש ספורט שהוא מתחבר אליו. ידעתם, שבמדינת ישראל בשנת 2021, יש אנשים שהספורט שלהם הוא לצוד חיות בר?

את הציד בישראל ניתן לחלק לשלושה: ציד "ממשקי", שמנוהל בצורה רציפה על ידי רשות הטבע והגנים בשיתוף משרד החקלאות ורשויות מקומיות, ומטרותיו העיקריות הן דילול אוכלוסיות של חיות בר "מתפרצות" כגון חזירי בר, שפני סלע, תנים, שועלים ועוד. ציד בלתי חוקי שהיקפיו המשוערים מגיעים לכ-15,000 מקרים בשנה, וקורבנותיו כוללים מספר גדול של מיני ציפורים, לדוגמא חוגלות לצרכי מאכל, חוחיות וציפורי שיר נוספות להחזקה בכלובים כציפורי מחמד וכן לא מעט יונקים, ובכללם כמה מאות צבאים בכל שנה, שניצודים בעיקר לצרכי מאכל. וציד "ספורטיבי" בחסות החוק, המוגדר (שלא בצדק כמובן) כספורטיבי למטרות פנאי והנאה.

כיום, ישנם בישראל כ-2,000 ציידים המחזיקים ברישיון ציד, שלמשך חמישה חודשים בשנה (עונת הציד מתחילה בראשון בספטמבר ומסתיימת ב-31 בינואר בכל שנה) מותר להם לצוד יוני בר, אגמיות ומספר מינים של ברווזי בר. חלקם מינים בסיכון. בכל שנה במהלך עונת הציד הרשמית, ניצודים בישראל עשרות אלפי ציפורי בר!

בניגוד לפעילות ספורט שבה מתקיימת תחרות בין שני צדדים שמסכימים ומעוניינים בהשתתפות בפעילות, בציד אין הסכמה - יש ניצול על ידי מין דומיננטי, באמצעות שימוש באמצעי סיוע כמו רובים וכלי רכב, כמו גם אמצעים טכנולוגיים ללכידת בעלי חיים, של מין אחר שנמצא בנחיתות משמעותית. ה'ספורט' הזה מסתיים לרוב בהרג של בעל חיים שחלקם מצויים בסיכון גבוהה מסיבות רבות אחרות.

הציד אינו ספורט, כי אם פעולה אלימה עם השפעות שליליות קשות על אוכלוסיות בעלי החיים, בעולם ובישראל. פעמים רבות, ציד מותיר גורים וגוזלים יתומים, לרעוב למוות. בהרבה מאוד מן המקרים, הציד אינו מאופיין בהרג מהיר ואפקטיבי, אלא פגיעה קשה שמותירה את החיה פצועה וסובלת סבל רב וממושך, עד למותה הבלתי נמנע. קולות הירי, גם אם אינן פוגעות בבעלי החיים, בשילוב ניסיונות דריסה ופעולות ציד נוספות - גורמות להן ללחץ אדיר, שמפריע למהלך החיים שלהם.

אפשר גם להזכיר את זיהום מקורות המים והקרקע בעופרת המצויה בכדוריות הציד. בהצטברות ברקמות, העופרת עשויה לגרום למחלות קשות ואף למוות אצל בני אדם. בשיחות עם ציידים, הם מצהירים כי הם אוהבים את הטבע בדיוק כמוני, ושמירת הטבע חשובה להם ממש כמו לי. אני מתקשה להבין זאת.

בתחילת החודש החליטה השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג לפעול והאריכה בשלוש שנים את הוראת השעה, שאוסרת את הציד של השליו הנודד והתור המצוי. זו החלטה מצויינת לטבע בישראל והיא חשובה כיוון שהתור המצוי נמצא בסכנת הכחדה עולמית השלישית בחומרתה וגם בישראל, הוא נכלל ברשימת המינים בסיכון.

המידע שבידינו מצביע על ירידה חדה בגדלי האוכלוסיות, גם זו הדוגרת בישראל וגם זו הנודדת דרך ישראל. גם השליו הנודד מוגדר בישראל בסכנת הכחדה חמורה, ולפי מחקר שנערך עבור רשות הטבע והגנים, גודל האוכלוסייה הדוגרת בישראל זעום. המלצת המחקר אומצה בהוראת שעה על ידי השרה לשעבר גילה גמליאל לאיסור ציד שליו נודד בישראל, ובמיוחד איסור של השימוש במלכודות שמע - שיטת ציד אכזרית המשתמשת באמצעי אלקטרוני פשוט המחקה קולות של עופות באופן מושלם, כך שבעל החיים אינו יכול להבדיל בין קולות בני מינו ובין הקולות הבוקעים מן המכשיר. המלכודת מקרבת את השליו התמים אל סופו המר, רובה הציד. ספורט, לא?

ציד הוא אחד הגורמים המרכזיים לפגיעה במגוון הביולוגי בעולם ולהכחדת מיני בעלי חיים. לציד השפעות אקולוגיות מרחיקות לכת על מערכות אקולוגיות, גם על ידי הכחדה ישירה של בעלי חיים וניצול יתר, וגם באמצעות השפעות עקיפות. מבחינת הכחדה ישירה - הדוגמה המוכרת ביותר לכך היא ההכחדה העולמית של היונה הנודדת בשנת 1914 כתוצאה מציד וגם כיום, מיני חיות בר רבות נמצאות על סף הכחדה בשל ציד, כמו התור מצוי, מיני הקרנף השונים והפיל האפריקני (ועוד לא דיברתי על וירוס הקורונה, שמקורו, כמו מגפות ומחלות זואונוטיות נוספות, הוא ככל הנראה בציד, סחר ומאכל של חיות בר).

לכן, חבריי ואני תומכים בהארכת הוראת השעה כמהלך זמני, וקוראים למשרד להגנת הסביבה לקדם תיקון לחוק להגנת חיית הבר, שיתאים לעידן משבר המגוון הביולוגי העולמי ולמציאות שמירת הטבע בישראל ובעולם.

ד"ר יואב פרלמן, המנהל המדעי של מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע