עם הנוף של המלון החדש הזה רק נותר לדמיין שאתם בחו"ל

החופש הגדול הוא תקופה לא פשוטה עבור הורים, אבל הוא מאלץ אותנו (או דוחף אותנו - תבחרו אתם) להגיע למקומות שלא היינו בהם שנים. כמאמר הד"ר - "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". במקרה שלנו זו הייתה טבריה, בסוף השבוע הכי חם שהיה פה (עד כה) הקיץ.

טבריה, שמכונה על ידי רבים בציניות כ"ריביירה הצרפתית", היא ללא ספק אחד מהפסספוסים התיירותיים של ישראל - מדינה קטנה שצריכה לנצל בחוכמה כל נחל/ אגם/ או שפת חוף. אומנם הכניסה לטבריה וההתגלות של הכנרת הכחולה קצת מזכירים את רגע הגילוי של אילת באמצע המדבר, ונוף המלונות וההר לרגע מבלבלים, אבל פה בערך נגמר הדמיון. זה לא סוד שטבריה הוזנחה במשך עשרות שנים. הציביון של העיר משתנה והעיר הולכת ומתחרדת, אבל דווקא בעלי מלונות מצליחים לראות פה את הפוטנציאל התיירותי והעסקי והם מקווים למשוך אחריהם את מקבלי ההחלטות.

כך למשל, בשנים האחרונות הוקמו על שפת הכנרת מלונות יוקרה כמו סטאיי ויו בוטיק ואיתם גם מלון סופיה שנפתח לפני שלושה חודשים בלבד, מבנה לשימור ששוחזר ושופץ בעלות של 150 מיליון שקלים ונמצא, בלי להגזים, ברשימת חמשת המלונות עם הנוף הכי יפה בישראל לטעמי. זה כל עוד אתם מביטים מזרחה לכיוון האגם והרי הגולן. כל הסטת מבט מהאגם תזכיר לכם שאתם עדיין בטבריה, והדרך להפוך אותה לפנינה שהיא אמורה להיות עוד ארוכה מאוד.

הסיפור שמאחורי מלון סופיה הוא אחר וחריג בנוף ומספר סיפור אישי ואזורי. טבריה שנקראית על שם הקיסר טיבריוס היתה עיר עתיקה שסביבה חומה. עד כאן הכל טוב, עכשיו הסיפור מתחיל להסתבך: בשנת 48 כשצה"ל כבש אותה, ניתנה הנחיה להרוס את כל הבתים בעיר, ביניהם 700 בתים עתיקים ששרדו אלפיים שנה ובמשך כחצי שנה הצבא הישראלי הרס את כל הבתים מחשש שהערבים יחזרו חזרה לבתיהם. בן גוריון עצר את ההנחיה ומה שנשאר הם הבתים מחוץ לחומה, ביניהם הבנין המשוחזר של סופיה, ששימש את העות'ומאנים והאנגלים, ושקרוי על שם סבתם של בעלי המלון, האחים איציק, ראול, יואב וסופי - ילדיו של ראובן סרוגו ז"ל.

עד שיגיעו לפה קבוצות הצליינים והתיירים הנוצרים, שעבורם טבריה היא ספוט דתי מרגש, מי שגודש את העיר כרגע הם, כאמור, בעיקר זוגות ומשפחות. חלק מהן פונות אל חופי הרחצה המוכרזים ללינה באוהלים ואילו אחרות מחפשות מלונות ברמה גבוהה עם בריכה, שתעייף את הילדים מחד ולא תאלץ את ההורים להתרוצץ יותר מדי. בריכת האינפיניטי של מלון סופיה ושתי הבריכות מתחתיה שנועד לשיזוף למבוגרים ולשכשוך של הקטנים, הן ככל הנראה הנכס השני הטוב של המלון, שכן מדובר בבריכות יפות ושימושיות שנדמה שמעלות את הסטנדרט האזורי.

בקומת הגג של המלון, שכרגע משמשת את באי המלון בלבד, עתידה לקום מסעדת טפאסים יוונית שאמורה לעמוד בסטנדרטים התל אביביים ולמשוך אליה אנשים מכל הסביבה. הגג היפהפה הזה דורש את זה. הבעיה היחידה, וזו בעיה שנתקלים בה לא מעט מהאורחים - היא המעליות. שתיים ליתר דיוק, עבור מאות אורחים ב-120 חדרים. מה יקרה פה כשעשרות אנשים נוספים יצטרכו להשתמש בה בשעות הערב, כדי להגיע למסעדה בגג, בשעה שרבים יורדים ועולים מארוחת הערב במסעדת המלון? הימור שלי - עומס בלתי אפשרי.

עד שזו תתחיל לעבוד, תמצאו במלון את מסעדת COCA, שמוגדרת באתר המלון כ"מסעדת שף מהשורה הראשונה", ומגישה מנות טעימות כמו רביולי ונתחי בקר בערב, לצד מנות גליליות מקומיות בבוקר והפתעות כמו שקשוקה במחבת אישית או בורקס פטריות עם ביצה בפנים. האוכל במסעדה מאוד מגוון ועשיר, גם בארוחת הבוקר וגם בארוחת הערב, אבל כמו לטבריה, גם לו יש עוד דרך לעשות לפני שיתאים לסטנדרטים הגבוהים של מסעדת שף במרכז.

במלון שנמצא במרחק דקות הליכה ספורות למרכז העיר, לטיילת ולחופי הכנרת יש 120 חדרים מודרניים, מרווחים ונקיים (בכל זאת מלון חדש) שמשתלבים בצורה יפה עם השימור והשחזור הקפדני שעבר המלון, שכולל את אריחי הרצפה המעוטרים, אבני הבזלת השחורות ועמודי האבן המסותתים. מצד שני, השחזור המוקפד ככל הנראה מנע הקמת מרפסות בחדרים וחבל, כשהנוף כל כך יפה, חסרה רק מרפסת לתצפת עליו.

בנוסף תמצאו במלון מרתף יינות עם אוסף מקומי גלילי רחב, מועדון ילדים, טרקלין אח"מים, חדר כושר שצופה לאגם, בית כנסת ומתחם ספא הכולל חמאם טורקי עם היצע טיפולים מגוון. עכשיו רק נותר ולחכות האם הממשלה החדשה תשקיע את הכסף בלהפוך את טבריה לריביירה, כדי שהעיסוי הישראלי יהפוך למסאז' צרפתי.

שני לילות באמצע אוגוסט לזוג, כולל ארוחת בוקר יעלו לכם כ-3,500 שקלים, ואילו חדר משפחה שמתאים לשני הורים ושני ילדים לשני לילות יעלה לכם כ-4,000 שקלים. המחירים דומים גם בחודש ספטמבר במהלך החגים.

הכותבת היתה אורחת של המלון.