כך הפכנו את הים התיכון לים השחור

רק כשהילדים שלכם יהיו אנשים מבוגרים, רק אז נוכל אולי לומר שהתגברנו על אסון הזפת הקשה שהכה בחופי ישראל. לפי הערכה של אקולוגים ימיים בארץ, שעדיין לא יכולים להבין את משמעות הנזק לחופים, לבעלי החיים, לטבע, יקח בין שנים רבות לבין עשרות שנים להכיל את גושי הזפת הצמיגיים שהתגלו מראש הנקרה ועד לאשקלון.

"הדבר שהכי חשוב לומר הוא שבכל יום אנו מגלים עוד ועוד דברים שקשורים לאסון", אומרת בשיחה לוואלה! תיירות האקולוגית הימית של הים התיכון ברשות הטבע והגנים, רותי יהל. "יש מקומות שנראים נקיים והם בעצם מלאים בזפת, למשל בטבלאות הגידוד בראש הנקרה".

טבלאות גידוד הן אותם סלעים ומפרצונים קטנים בים, שנוצרו על ידי תהליך גידוד של הגלים הסמוכים לחופים, כמו ברצועה שבין ראש הנקרה לאכזיב, בחוף דור-הבונים או במפרץ הסינים שליד חוף גדרה. אותם סלעים נמוכים ליד החוף, מהווים סביבה עשירה שבה חיים רכיכות, סרטנים, צומח, שושונות ים, תולעים ודגים, למשל דג בשם דקר הסלעים, מין בסכנת הכחדה עקב ציד רב, שלו חשיבות רבה במערכת האקולוגית הימית של ישראל בהיותו "טורף על", השומר על בריאות המערכת האקולוגית.

ד"ר יובל ארבל רכז ים וקשרי ממשל בעמותת "צלול", אומר שאנחנו רואים רק 50 אחוזים מכמות הזפת שהשתחחרה לחופינו. "הזפת היא לא אחד לאחד נפט, יש חומר שמתנדף, ויש חומר שמתערבל, שוקע, נספג על בעלי חיים או על גופים במים, ויכול לשקוע", הוא מסביר. "בעומק המים הזפת יכולה להתערבל בגלים, וכל היצורים שחיים באזור העליון של המים, שהוא הכי עשיר בדגה, סופגים את זה ברקמות שלהם ואז זה מופיע בשרשרת המזון".

הסערה של השבוע האחרון היוותה גם היא נדבך חשוב בהשפעה של האסון על עולם המים. "החשש הוא, שאחרי שפני המים ירדו, נגלה את כל הזפת שיושבת על טבלאות הגידוד", אומרת יהל, "ופירוש הדבר מוות לכל היצורים ולשרשרת אקולוגית ענפה שמתקיימת על החופים שלנו". עם זאת, יהל מוסיפה שבכמה מקומות הסערה היתה כל כך חזקה, שהיא העיפה את הזפת מעבר לטבלאות, כלומר אל החופים, כך שיש אזורים רחבים שמכוסים בנפט, אך טבלאות הגידוד עצמן נקיות.

עם זאת, הנזק הוא חסר תקדים מבחינת יצורי המים הקטנים, ובעיקר אלו שבסכנת הכחדה, והאקולוגים נאבקים להצילם. כך למשל, חלזונות מסוג צִנּוֹרִיר בּוֹנֶה, שלא ראו אותם במשך שנים. "הם (החלזונות - ז.ר) נעלמו לגמרי, ודווקא השנה התחלנו לראות אותם ובהמוניהם בטבלאות", מסבירה יהל. לדבריה, חשיבותם של החלזונות הללו היא שהם סופגים את הגלים ומגינים על הטבלאות ומי שחי בהן. "במקומות מסוימים הם נפגעו, ובמקומות אחרים אנו חוששים שהם יכוסו בזפת וימותו", היא מוסיפה.

אבל לא רק טבלאות הגידוד בסכנה. גם בקרקעית הים עדיין לא ידוע מה גרמה הזפת לבעלי החיים הימיים, ובעיקר כמה זמן יקח לתקן.

איזה אזור בעצם הכי נפגע?
יהל: "אזור הצפון חטף מאוד חזק, ויותר קשה לנקותו כי הזפת נדבקה לסלעים. כל האזור של אכזיב ועד ראש הנקרה, תל דור, שמורת הבונים, מכמורת חטפה מנות גדושות של זפת, וגם בדרום, באזורים החוליים כמו ניצנים, פלמחים ואשקלון. יש גם אזורים שלא רואים עדיין, אבל הם חטפו חזק.

איך האסון ישפיע על הרבייה של בעלי החיים והמערכת האקולוגית?
ארבל: "באופן מידי זו הרעלה של המים. מערכת המזון ושרשת המזון מורעלת, כולל לטווח ארוך כמו על טבלאות הגידוד שעליהן יש כתם, אז לא ישבו עליהן יצורים חיים, לא יבנו את טבלת הגידוד כמו בעבר וזה מצע חדש ורעיל. מה שמעניין זה, שאחרי הרבה שנים שהזפת מתקשה, מתחילים להתיישב עליה בלוטי ים ושאר יצורים ימיים, אבל זה לוקח שנים רבות וגם זה לא תמיד בטוח שהם ייצרו אמצעים בריאים כי הם יושבים על גוף רעיל".

יהל: "רק באביב נדע את משמעות האסון, וזאת לפי סקרים על הפגיעה בדגים, אך אנחנו מעריכים שזו פגיעה רב מערכתית, פגיעה בשרשרת המזון. אני מודה שמיום ליום אנו מגלים עוד ועוד מקומות שנפגעו. למשל, לא ידוע כמה יונקים ימיים, כמו דולפינים, ניזוקו, אבל נדע תוך שבועות".

אבל אין ספק שיונקים ימיים רבים ניזוקו. גם בלוויתן הענק שנפלט לחוף ניצנים, ובתחילה סברו שהוא מת קודם לאסון, נמצאו אתמול בנתיחת הגוויה חומרים שמקורם בזיהום הנפט.

מה שעוד מרתיח את האקולוגים וגופים הירוקים, כמו החברה להגנת הטבע ועמותת "צלול", זה שהמדינה התרשלה בנושא שמירת הים. לפני כמעט 13 שנים, ביוני 2008, אושרה בממשלה "התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום" (התלמ"ת), שלפיה בתוך שלוש עד חמש שנים, יושקעו 15 מיליון שקלים ליישום התכנית, יוקצו 10 תקני כוח אדם למטרה זו וכי המשרד להגנת הסביבה, יעגן את התלמ"ת בחקיקה. אתם חושבים שמשהו קרה מאז? כלום.

בחברה להגנת הטבע טוענים, שכתוצאה מהיעדר יישום ההחלטה של הממשלה, המשאבים להתמודדות עם אירועי זיהום ים גדול, הם מוגבלים. "הסיבה לכך, היא שמאז 2008 משרד האוצר אינו מקצה את תקני כוח האדם והציוד הרלוונטיים וגם הצעת החוק של המשרד להגנת הסביבה, אינה מקודמת כבר שנים, בעקבות התנגדות האוצר", אומרים בעמותה הירוקה.

דבר נוסף שמקבל עכשיו משנה תוקף, הוא יוזמת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון - חברה ממשלתית ישראלית) להגדיל את היקף שינוע הדלקים מהאמירויות, דרך מפרץ אילת לאשקלון, ולמעשה להפוך את ישראל לגשר נפט יבשתי שכולל תוספת משמעותית של מכליות שיגיעו לאירופה. "אנחנו לא רוצים אפילו לדמיין מה תהיינה ההשלכות של תקלה, ולו הקטנה ביותר, על שוניות האלמוגים במפרץ", אומרים בחברה להגנת הטבע. ארבל מוסיף, "תאר לך שהמיכלית היתה עוד יותר קרובה לאשקלון - מה היה קורה אם הנפט היה מגיע למתקני ההתפלה שלנו שם? בשביל מה צריך לשנע את הנפט של האמירויות דרך ישראל? מה, אנחנו צינור הנפט שלהם? צריך לעשות שלום, וטכנולוגיה ירוקה ושת"פים של אגירת אנרגיה וזה נהדר, אבל די עם הנפט!"

מקצא"א נמסר: "מדובר בפעילות השגרתית של החברה, כפי שמבוצעת כבר עשרות שנים. קצא"א מחויבת לערכים של הגנת הסביבה ולשמירה על האזור בו היא פועלת והיא משקיעה בכך משאבים ואמצעים רבים. בזכות קצא"א השתמרה והתפתחה שונית האלמוגים במפרץ במשך למעלה מ-50 שנה, במקביל לעבודה התפעולית, וזאת הודות לנהלי הבטיחות המחמירים ביותר ומחויבות החברה לסביבה בה היא פועלת. החברה מצוידת בציוד החדיש ביותר בתחום, ועומדת בתקנים בינלאומיים למען שמירה והגנה על הסביבה. אנו גאים ונרגשים מחתימת ההסכם ההיסטורי שנחתם במעמד שר האוצר האמריקני. ההסכם יחזק את הכלכלה הישראלית ויבטיח ביטחון אנרגטי לישראל תוך שמירה קפדנית ורציפה על הסביבה".

אתמול (ראשון) קראו מנכ"לים של 15 ארגוני סביבה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, לעצור את ההסכם בין חברת קצא"א לאמירויות. "מפרץ אילת לא יעמוד באסון דליפה כמו זה שפוקד את חופי הים התיכון", הם כותבים. "אסון אקולוגי כמו הדליפה הנוכחית, עשוי להמית את השונית על כל בעלי החיים הייחודיים המתקיימים בה. אין צורך להכביר במילים, אודות חשיבות שונית האלמוגים באילת וסביבתה, גם לתיירות ולכלכלת העיר אילת, שספגה פגיעה אנושה בשנה האחרונה, בעקבות משבר הקורונה".

"ההשלכה לעתיד היא ברורה", מציין ארבל, "אם לא רוצים לראות אירועים כאלה, צריך לחשוב טוב על מה שרוצים להעביר דרך נמלי אילת ואשקלון, ואם המחיר הזה שווה. כי זה כבר לא הים התיכון, אלא הים השחור".