פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ישראלי, אוסטרלית וכביש

      צילום: אתר רשמי, תום מורן

      סרטי קאלט כמו "מקס הזועם" ו"פרסיליה מלכת המדבר" צולמו לאורכו, קרוקודילים, קנגרואים וגמלים חוצים אותו בלילות וסלע האולורו המפורסם נמצא ממש בדרכו - תום מורן יצא עם זוגתו האוסטרלית למסע במיני-ואן שעבר הסבה לקמפינג באחת הדרכים היפות בעולם

      בודדים המקרים בהם הקול הבוקע מתכנת הניווט מורה לך "המשך על הדרך הראשית כ-1,000 קילומטרים". אחד כזה התרחש בחודש אוגוסט האחרון, כשיצאתי למסע המהפנט על כביש 87 הוא ה- Stuart Highway המפורסם, הכביש המהיר החוצה אנכית את יבשת אוסטרליה ונמתח לאורך המופלא של 2,834 ק"מ מדארווין בצפון עד לעיירה פורט אוגוסטה בדרום. רק אני, בת זוגי האוסטרלית, מיני-ואן שעבר הסבה לקמפינג וארסנל של פלייליסטים בנייד.

      המסע שלנו מתחיל בדארווין (Darwin) העיר בת 150 אלף התושבים, שהופצצה על ידי היפנים במלחמת העולם השנייה, הינה שער הכניסה הצפוני של אוסטרליה ומשמשת כבירה של מדינת הטריטוריה הצפונית (Northern Territory - אוסטרליה מחולקת למדינות, כמו ארצות הברית). מדינה מיוחדת הטריטוריה הצפונית - שטחה כ-1.35 מיליון קמ"ר, יותר מ-60 פעם מדינת ישראל, אך האוכלוסייה מונה כ-250 אלף איש בלבד, שווה למספר התושבים בראשון לציון. מדינה מבודדת עם מרחבים עצומים.

      העיר דארווין מוכרת לתיירים כנקודה שממנה יוצאים לטייל בפארק הלאומי קאקאדו, הנמצא כשעתיים נסיעה מזרחה. הפארק העצום, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מציע מגוון בלתי נתפס של צמחייה טרופית, עופות ובעל חיים מקומיים, גיאולוגיה ייחודית, מבחר מסלולי הליכה ונסיעת שטח, כמו גם אתרי היסטוריה ותרבות אבוריג'ינים.

      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      כביש 87 Stuart Highway נמתח לאורך 2,834 ק"מ (צילום: תום מורן)
      כביש 87 Stuart Highway באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      אחד הפאבים על הדרך (צילום: תום מורן)

      טורפים מסוכנים שבסדר עם בני אדם

      אנו עולים על הכביש ומתחילים את המסע דרומה. תחנה ראשונה: מפלי אדית (Edith Falls) והמעיינות החמים של העיירה מטרנקה (Mataranka), שם אנחנו פוגשים את הדבר הראשון שיכול להרוג אותנו באוסטרליה - קרוקודילים. בשלט הכניסה מוסבר כי קרוקס של מים מלוחים הינם טורפים מסוכנים אולם אלו של מים מתוקים הם בסך הכל בסדר עם בני אדם, אולי יתנו איזה ביס קטן אם מציקים להם.

      עוד מוסבר בשלט, כי בכל בוקר בודקים הריינג'רס את האזור למקרה שאין בנמצא את אלו מהסוג הראשון, ובודקים גם אם הכניסה למפלים ולמעיינות אפשרית. לא יכולנו להפסיק לחשוב מה קורה אם הייתה טעות בזיהוי או שאחד "התפלק" להם, אך מספר תיירים שנראים טעימים מאיתנו שחו במי האגם, אז הרשנו לעצמנו גם.

      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      Stuart Highway המפורסם - הכביש המהיר החוצה אנכית את יבשת אוסטרליה (צילום: תום מורן)
      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      אין הרבה מקומות לעצור בהם על הדרך. תחנת דלק ב-Roadhouse (צילום: תום מורן)

      ממשיכים בנסיעה על הכביש המהיר. הנוף הטרופי נעלם במהרה והמדבר מתחיל להשתלט על המרחב. מסביבנו מתחילים להופיע קנגורואים, הסמל האוסטרלי האולטימטיבי. היונק המקפץ התאים את עצמו אבולוציונית באופן מושלם לסביבה המדברית, עם סיבולת לחום, יכולות מציאת מים והגנה בפני טורפים. אך מה שהוא לא התאים את עצמו אליו אלו הכבישים. מאות קנגורואים נדרסים מדי יום על ידי רכבים באאוטבק האוסטרלי, מוטלים לצדי הדרך. מחזה עצוב. אך בעוד אנו חולפים על פני עוד פגר טרי אני מקבל פקודה לעצור מיד. בת הזוג הבחינה בראש קטן מבצבץ מתוך הכיס. אנחנו פורקים מהרכב כמו יחידה צבאית ומתחילים במרדף קצר אחר הג'ואי (כך מכונים גורי קנגורו) שלבסוף מתבלבלת ונתפסת.

      אנו שמחים לראות שהחיה לא נפגעה מהתאונה ועוטפים אותה במגבת על מנת שתרגיש כמו בפאוץ' של אמא. לאחר כמה דקות הגורה, שבינתיים זכתה לשם איב, נרגעת ונרדמת. אנו לוקחים אותה איתנו עד לתחנה הבאה, דיילי ווטרס (Daly Waters) עיירה קטנטנה עם אתר קראוונים. אנחנו נכנסים עמה לפאב המקומי ומהנונשלנטליות של הצוות אנחנו מבינים שזו לא הפעם הראשונה שהם נתקלים בסיטואציה. אחלה חבר'ה שם בדיילי ווטרס, מעין קיבוצניקים מקומיים. הם מספרים לנו על בית מחסה לקנגורואים יתומים שנמצא כמה מאות קילומטרים צפונה שאליו הם יוכלו להביא את החיה. אנו מרפדים בשמיכה שק תפוחי אדמה ואיב קופצת פנימה לאחר שאנו נפרדים לשלום.

      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      הקנגרו התאים את עצמו לסביבה המדברית, אך לא לכבישים (צילום: תום מורן)

      רואוד טריפ באוסטרליה

      ציינתי בתחילה כי ישנם מספר דברים שיכולים להרוג אותך באוסטרליה, וההתעסקות בנושא לא פוסקת. למרות שהכבישים על אף היותם מבודדים הינם במצב טוב יש להיערך לנסיעה בהתאם. 10 ליטר מים לנוסע באזור בו הטמפרטורות יכולות בקיץ לעבור את ה-45 מעלות. Road Trains - המשאיות העצומות המעבירות סחורות בין חלקי היבשת, חלקן יכולות לעבור באורכן את ה-50 מטר ומשקלן יכול להגיע אף ל-135 טון (פעמיים מרכבה סימן 4). יש להיזהר מהן בעקיפות ובכלל, ובמקרה הצורך אף לרדת לשוליים.

      פגיעה בבעל חיים כגון פרות משוטטות, גמלים או קנגורואים - כל אוסטרלי יודע כי מומלץ לא לנהוג בשעות הזריחה או השקיעה שכן הקנגורו הינה חיה לילית ובשעות הנ"ל הם פעילים מאוד. בנוסף, יש כמובן נחשים ועכבישים ואם כל אלה לא מספיק מסוכנים אז ישנו גם מסכן מודרני והוא השעמום עקב חוסר הקליטה הסלולארית אשר עלול לתקוף לפרקים.

      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      כל אוסטרלי יודע כי מומלץ לא לנהוג בשעות הזריחה או השקיעה (צילום: תום מורן)

      ביקור באחת הערים המבודדות בעולם

      ממשיכים בנסיעה. אנו מגיעים לעיירה הידועה לשמצה טננט קריק (Tennant Creek) בה נלון הלילה, שם אנו פוגשים אוכלוסייה גדולה של אבוריג'ינים, הילידים המקומיים. עבר מפואר יש לאבוריג'נים שאיכלסו לבדם את יבשת אוסטרליה, על תנאיה הקשים, במשך עשרות אלפי שנים עד להגעת האירופים במאה ה-18. יכולות ההישרדות, הניווט, הכרת החי והצומח והשימוש בהם, כל אלו אפשרו לאבוריג'ינים לקיים ציוויליזציה נפרדת משאר העולם. לצערנו, ההווה מעט פחות מזהיר, ורבים מהם החיים באזורים הללו של היבשת מתקשים להסתגל לאורח החיים המערבי אשר סובב אותם, הם מתקיימים מדמי אבטלה, מכורים לאלכוהול וסמים וסובלים מבעיות אלימות קשות בקרב החברה.

      למחרת אנו עוצרים ב-Devilʼs Marbles, מקבץ סלעי גרניט אשר מהווים תופעה גיאולוגית ייחודית למקום. הסלעים, הנחשבים קדושים לתרבות האבוריג'ינית ונקראים בפיהם Karlu Karlu, בולדרים עגולים, הינם אחד מאתרי הדת הקדומים ביותר בעולם כולו. אנו ממשיכים בנסיעה ובדרכנו דרומה אנו חולפים על פני המונומנט המסמן את מיקומו של חוג הגדי, ומיד לאחר מכן מגיעים לתחנה הבאה - אליס ספרינגס (Alice Springs) - העיר הגדולה במרכז אוסטרליה. מעל 25 אלף תושבים חיים בלב המדבר האוסטרלי באחת הערים המבודדות בעולם. בערך מחצית הדרך מדארווין לאדלייד, 1,500 ק"מ לכל כיוון. מיקום אידיאלי לתכנון להמשך, הצטיידות מחדש, סופרמרקט, תדלוק, בדיקה לרכב ושות'. אנו עולים על גבעת ה-ANZAC, האנדרטת "יד לבנים" המקומית, לתצפית מרהיבה על העיר ועל רכסי ההרים המקיפים אותה ולמחרת ממשיכים דרומה.

      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      הדרך לאליס ספרינגס - העיר הגדולה במרכז אוסטרליה (צילום: תום מורן)
      כביש 87 Stuart Highway באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      אנדרטת ה-ANZAC - "יד לבנים" ללוחמים האוסטרלים/ניו-זילנדים במלחמת העולם ה-1 (צילום: תום מורן)

      לאחר מסלול יום בפארק הנהדר Kingʼs Canyon, אנו מגיעים אל גולת הכותרת של האאוטבק האוסטרלי - הסלע אולורו. ה-Uluru או בשמו המערבי Ayers Rock, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הינו סלע עצום ממדים מאבן חול המתנשא לגובה של 318 מטר, קצת יותר ממגדל אייפל, והיקפו כמעט 10 ק"מ. האולורו הוא אתר קדוש בתרבות האבוריג'ינית (אם לדייק אז לשבט המקומי בעל השם הבלתי אפשרי Pitjantjatjara), ולמעשה הם הבעלים החוקיים של השטח, אשר "משכירים" אותו לממשלת אוסטרליה לצורכי תיירות בתמורה לחלק מההכנסות.

      החל מחודש אוקטובר 2019 הטיפוס על הסלע, שהפך לאטרקציה תיירותית, נאסר לבקשת הילידים שרואים בכך פגיעה באתר הקדוש להם. אנו מתמקמים באתר הקרוואנים הסופר מודרני בעיירת התפעול הצמודה, יולארה, ויוצאים עם שחר לטיול סאגוויי מסביב לסלע. לאחר שצינת הבוקר (3 מעלות!) מתפוגגת, אפשר להוריד את כובע הגרב ולהקשיב למדריכה שמסבירה לנו כי המונוליט העצום הוא רק קצה הקרחון, פשוטו כמשמעו, וכי רובו המוחלט נמצא למעשה מתחת לאדמה, נסתר מהעין. בנוסף, מעניין לשמוע על המיתוסים והאגדות מהמיתולוגיה האבוריג'ינית המיוחסים לאולורו.

      סלע אולורו באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      אתר מורשת עולמית של אונסק"ו שקדוש לתרבות האבוריג'ינית. סלע אולורו (צילום: תום מורן)
      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      (צילום: תום מורן)

      חזרה לכביש הראשי סטיוארט. אנו ממשיכים דרומה ומגיעים למעבר הגבול בין הטריטוריה הצפונית ומדינת דרום אוסטרליה, שם אנו צריכים, בהתאם לחוקים הסביבתיים הנוקשים, להיפטר מכל הפירות והירקות הטריים שברשותינו על מנת למנוע העברה של מזיקים. אנו ממשיכים בנסיעה עוד כמה שעות ועוצרים על מנת לבלות את הלילה ב-Roadhouse, פונדק דרכים אם תרצו, בעיירה קטנטנה בשם מארלה. אוכלוסייה: 21 נפש. רק תחנת דלק, פאב, חנות נוחות לא נוחה ואתר קרוואנים מעופש. מים מתוקים אין ועל קליטה סלולארית אפשר רק לחלום.

      לאחר שמיקמנו את הרכב וסידרנו לעצמנו את חניון הלילה, אנו קופצים לבר המקומי שנראה כאילו יצא ממערבון של סרג'יו לאונה, עם התפאורה, הדמויות, הזמר-עלק-אלוויס והכל. אני מתלוצץ כי החבר'ה המקומיים פה Are living in a movie - בזכות הלבוש, השפה והאטיטוד - אבל לאחר שאני מבין כי אין מונח כזה באנגלית, אני מבין גם כי הם לא "חיים בסרט" ושהם באמת קאובויז, שעובדים בחוות המקומיות ומגדלים את הבקר.

      כביש סטיוארט באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      עצירת לילה ב-Roadhouse - אתר קרוואנים מעופש (צילום: תום מורן)
      סלע אולורו באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      סלע אולורו הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו (צילום: תום מורן)

      טמפרטורות שיכולות להגיע בקיץ ל-50 מעלות

      למחרת ממשיכים בנסיעה דרומה. מאות אלפי רגבי אדמה הפוכים ומכשור צמ"ה אימתני, מסמנים לנו כי הגענו לקובר פידי (Coober Pedy), עיירת הכורים המפורסמת באבני הלשם שלה. החיפוש אחר אוצרות ה-Opal משכו אל המקום יזמים רבים מכל העולם, וכך נוצר לו מעין נווה מדבר מולטיקולטורלי.

      לתיירים מהווה קופר פידי אטרקציה בזכות המבנים התת קרקעיים שבה. על מנת להתמודד עם הטמפרטורות הגבוהות השוררות באזור בחודשי הקיץ, אשר יכולות להגיע בקרוב ל-50 מעלות, נבנו מבני ציבור רבים בעיירה מתחת לפני הקרקע. כך ניתן לשהות בבית מלון, לבקר בכנסייה או במוזיאון ואף בבית קברות מקומי, כולם מתחת לאדמה. בנוסף, מעניין לדעת כי המישורים העצומים שמסביב לעיירה שימשו כאתרי צילום לסרטי קאלט אוסטרליים כמו "מקס הזועם" ו"פרסיליה מלכת המדבר".

      היום האחרון למסע. ככל שמתקרבים אל האוקיינוס משתנה הנוף, המדבר הולך ונעלם, הטופוגרפיה הופכת הררית והצמחייה מתחילה להופיע בצידי הדרך. אפילו הקליטה הסלולארית חוזרת. אנו ממשיכים עוד כמה מאות קילומטרים עד שמגיעים לנקודת הסיום - העיירה פורט אוגוסטה (Port Augusta), עיירת נמל נחמדה הממוקמת בקצהו של מפרץ ספנסר. לוח המכוונים מראה על הצג 3,769 ק"מ ברוטו. לאחר כשבועיים של נסיעה, המסע שלנו על הכביש המהיר סטיוארט הושלם בהצלחה.

      תום מורן כביש 87 Stuart Highway באוסטרליה (אתר רשמי , תום מורן)
      יופי של רואוד טריפ. תום מורן ומרג'י ב-Stuart Highway (צילום: תום מורן)