קמינו דה סנטיאגו (הדרך של סנטיאגו) הינו שם כולל למספר דרכי עלייה לרגל נוצריים, שחוצים את אירופה ומגיעים בסופם לקתדרלה של העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה (Santiago de Compostela) בצפון-מערב ספרד.
לפי המסורת הנוצרית שרידיו של יעקב הקדוש (סנט. ג'יימס באנגלית או סנטיאגו בספרדית), אחד משליחיו של ישו, נמצאים במקום משנת 44 לספירה ומהווים את אחד משלושת מוקדי העלייה לרגל החשובים בעולם הנוצרי, ביחד עם רומא וירושלים. מרבית הדרכים שעוברות בצרפת מתנקזות למעבר אחד בהרי הפירנאים, ומשם מתאחדות למסלול אחד מרכזי המכונה "הדרך הצרפתית", המצטרף למספר מסלולים מחלקיו השונים של חצי האי האיברי.
המסע בעקבות סנטיאגו מתקיים כבר יותר מאלף שנים, אולם נזנח עם הזמן. במחצית השנייה של המאה ה-20 חזרה לתודעה הדרך הישנה והפכה למעין "טרק" מודרני. אם בשנות ה-60 הלכו את המסלול כמה מאות בודדות של צליינים, בשנים האחרונות מתקרב המספר לכ-250 אלף מטיילים בשנה, כאשר רובם אינם עושים את המסלול ממניעים דתיים אלא כפנאי, כשהדרך הפכה פופלרית במיוחד עם הכרזתה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1993.
לאורך תוואי הדרך עוברים המטיילים/עולי הרגל בעיירות קטנות וציוריות בחבליה הצפוניים של ספרד (לה ריוחה, קסטיליה ולאון וגליסיה), שטחים חקלאיים, פרדסים וכרמים וגם בערים גדולות דוגמת פמפלונה, בורגוס ולאון. לאחר ההגעה לסנטיאגו דה קומפוסטלה, נהוג להמשיך את ההליכה מערבה עוד כ-100 ק"מ עד לפיניסטרה שלחופי האוקיינוס האטלנטי, מקום הנחשב בזמנים עברו, לפני גילוי אמריקה, לסוף העולם.
על המסלול
המסלול הנפוץ כיום, מתחיל בעיירה הצרפתית סיינט ז'אן (st. jean pied de port), שאליה ניתן להגיע ברכבות מפריז או ברצלונה ונמשך לאורך 769 קילומטרים, או 34-30 ימי הליכה, עד לקתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה שבחבל גליסיה, כך שלמעשה יום הליכה ממוצע לאורך המסלול הינו 25 ק"מ. ביום הראשון, שהוא גם היום הקשה במסלול מבחינה פיזית (29 ק"מ עם עלייה של 1,200 מטרים), חוצים המטיילים את רכס הפירנאים ולמעשה נכנסים לספרד ומגיעים לעיירה ראנסוולס. משם המשך המסלול הנו בהתאם לרצונו ליכולותיו הפיזיים של כל מטייל ומטייל. הגעתם לעיירה מסוימת ולא רוצים להמשיך או שלוחות הזמנים לוחצים? תמיד אפשר לעלות על אוטובוס ו"לקצר" כמה ימי הליכה. גמאתם את המרחק שתכננתם לאותו היום אך עדיין יש לכם כוח ורצון להמשיך? תמיד אפשר לצעוד עוד ולסיים בעיירה הבאה.
אני התחלתי את המסלול בפמפלונה (העיר המפורסמת בה משחררים שוורים לרוץ ברחובות), כשעתיים וחצי נסיעה ברכבת מברצלונה. פמפלונה היא למעשה העיר הגדולה הראשונה בקמינו שאליה מגיעים המטיילים בסוף היום השלישי. בדיעבד, גיליתי כי להתחיל את המסלול בעיר גדולה מקל מאוד על ההכנות: מציאת מקום לינה, הכרת אנשים, התארגנות והצטיידות בסופר. יצאתי מהאכסניה בשש בבוקר והתחלתי את המסע. כנראה שמכיוון שפמפלונה הינה העיר הראשונה שבה עובר הקמינו, השילוט הוא רציף וברור מאוד - מחזה משעשע שנראה כמו שביל האבנים הצהובות מהקוסם מארץ עוץ, מעין שביל של פלאחים מברזל מוליך את עולה הרגל מהכניסה לעיר ועד היציאה ממנה.
יצאתי מהעיר והתחלתי את הצעידה לבדי, אך לא לאורך זמן. לאחר כ-10 דקות של הליכה פגשתי צמד אמריקאים צועדים לידי - רוברט בן 63 מסיאטל ובוב בן 62 מדאלאס. התחלנו לדבר כי לבוב היה תיק גב זהה לשלי. "אתם מכירים מהבית?" שאלתי. להפתעתי הם הכירו רק יום לפני כן. איך הם הכירו? לשניהם היו נעליים זהות. מאותו רגע התחברנו ולא נפרדנו למשך כל השבוע הראשון.
מתוך ההבנה שהמסלול לוקח כחודש ימים, מסגלים מהר מאוד שגרת יום קבועה. לרוב קמים המטיילים בסביבות שש בבוקר. גם אם אתם חושבים שתקומו מאוחר יותר, דעתכם תשתנה - קשה להמשיך לישון כש-30 איש בחדר מתארגנים ליציאה. את היום מסיימים בסביבות חמש-שש בערב, לפני שקיעת השמש.
כדי להבין איך נראית הליכה של 30-25 ק"מ ביום, איך לתכנן את קצב ההליכה, מתי לתכנן ארוחות או הפסקות למנוחה ניסיתי לדמיין קנה מידה זהה ומוכר, איך נראה מרחק כזה בשטח - תמיד דמיינתי את המרחק בין ראשון לציון לאשדוד כמרחק ותוואי שטח זהים - משמע עיר גדולה באמצע הדרך (יבנה) לעצור להפסקה וארוחת צהריים ועוד מספר כפרים קטנים בדרך להפסקות קפה, שירותים וכדומה.
"דרכון עולי הרגל"
היתרון הגדול של הקמינו דה סנטיאגו הוא הנגישות. כמעט כל אדם בעל כושר ממוצע ובכל גיל יכול לעשות את המסלול שברובו מישורי ונוח להליכה. במהלך הדרך ישנים המטיילים באכסניות המכונות "אלברגות", חלקן בסבסוד העיריות ולכן זולות יחסית (בין 10-6 אירו לילה) וחלקן פרטיות (15-10 אירו ללילה), המכילות מחדרי "דורם" (מעונות) קטנים של ארבע נפשות בחדר ועד אולמות גדולים של 50-40 מיטות.
לאורכה של הדרך פזורות מסעדות רבות המציעות "תפריט עולי רגל", מעין ארוחה עסקית משתלמת במחיר הנע בין 10-8 אירו. לכן, בניגוד למסלולים ארוכים כגון שביל ישראל, המטיילים ישנים במיטה תחת קורת גג, מתקלחים בסוף היום ואינם צריכים לסחוב על גבם מזון, אמצעי בישול ואוהל - מה שמקל מאוד על ההליכה.
המסלול משולט היטב לכל אורכו בשני סימנים שמהר מאוד נצרבים בזיכרון: האחד הוא החץ הצהוב המרוסס על קירות הבתים, כבישים ואבני דרך, והשני הינו סמל הצדף המזוהה עם הקדוש סנטיאגו. האגדה אפופת המסתורין מספרת כי גופתו של סנטיאגו הגיעה לספרד בסירה קטנה שיצאה מירושלים ולבסוף עגנה לחופי ספרד מלאי הצדפות. לכן, כפי שנוהגים לומר המטיילים, צריך "להתאמץ" כדי לאבד את הדרך.
מזכרת יפה מהמסלול היא "דרכון עולי הרגל" (קרודנסיאל), שאותו מנפיקים עולי הרגל בנקודת ההתחלה ואותו עליהם להחתים בכנסיות, אכסניות (לרוב הדרכון מעניק הנחה בלינה) ובנקודות עניין לאורך הדרך, כגושפנקא למסע שאותו עברו. בסוף המסלול יציגו עולי הרגל את הדרכון המוחתם במשרדי הכנסייה ויקבלו אישור רשמי של הכנסייה עם שמם בשפה הלטינית, שיעיד על כך שסיימו את מסעם ובו יצוין המרחק שאותו עברו.
מעט ישראלים, וחבל
הקמינו דה סנטיאגו הוא לא עוד סתם מסלול. קו דק מפריד בין ההגדרה אם ההולך בו הוא מטייל או עולה רגל. בהתאם לכך ההליכה טומנת בחובה גם מסע רוחני ולא רק מסע פיזי. בימי הביניים נשלחו נוצרים למסע זה (בין היתר) לאחר שחטאו, וכדי לכפר על חטאם היה עליהם לבצע חשבון נפש במהלך הצעידה. כך גם כיום, רבים מהמטיילים בקמינו דה סנטיאגו בוחרים במסלול זה מתוך רצון לביצוע חשבון נפש וגילוי עצמי.
לא אחת ניתן למצוא מטיילים הנמצאים בצמתי דרכים בחייהם, חלק בין קריירות, חלק בין מערכות יחסים וישנם גם כאלה הצועדים לזכרו של מכר שנפטר (בהקשר זה מומלץ לראות את הסרט THE WAY עם מרטין שין). לכן אוזן קשבת ופרטנר לדרך הנם חיוניים.
ה"קהל" בקמינו דה סנטיאגו מגוון למדי. באופן טבעי רוב הצועדים הם ספרדים, אך ניתן לפגוש בדרך אירופאים רבים (אשר במקרים מסוימים מתחילים את המסע מדלת ביתם באיטליה/ צרפת/ גרמניה, לעיתים צעידות של אלפי קילומטרים), כמו גם אמריקאים, אוסטרלים וקוריאנים. מי שנעדרו מעיני הם דווקא הישראלים - אלה עדיין מעדיפים את מסי וברצלונה כאטרקציה התיירותית המרכזית בספרד.
במידה מסוימת ניתן להבין את היעדרותם של מטיילים ישראלים, שכן המסלול הוא בעל הוויה נוצרית וישנם כאלה המרגישים מאוימים מהנושא. אך ממש לא כך הדבר - המטיילים שעמם הלכתי הביעו עניין רב בסיבה מדוע יהודי הולך את מסלול העלייה לרגל (לשם השוואה, ניתן לשער כי גם אם נוצרי יעלה לרגל למכה הוא יהווה מוקד עניין) היו אוהדי ישראל, ולמעט טקס המיסה הסופי בקתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה, שבו יכולים לקחת חלק פעיל נוצרים מהזרם הקתולי בלבד, לא הרגשתי זר אפילו לרגע.
הכנה וציוד
כאמור, מרחק ההליכה הממוצע ליום הינו כ-25 ק"מ וזמן ההליכה הממוצע למרחק מסוג זה הוא כשבע שעות. בהתאם לכך, מומלץ לבצע לפני היציאה למסע מספר הליכות ארוכות עם משקל על הגב כהכנה.
מבחינת ציוד נדרש, מומלץ להצטייד בתיק גב נוח בנפח של בין 55-40 ליטר, שמתאים לשאת כ-10 ק"ג, שק שינה (בחלק מהאכסניות מחלקים מצעים חד פעמיים ופשוטים עליהם מומלץ לפרוס את השק"ש), נעלי הליכה גבוהות ונוחות, מקלות הליכה וביגוד מתאים לעונה (החודשים המומלצים להליכה הם באביב - אפריל מאי - או בסתיו - ספטמבר אוקטובר - אז הטמפרטורות בספרד נוחות להליכה ממושכת).