הישראלי הטוב

"אתה רואה את האישה הזאת שם, עם שני הילדים? זה החלום שלי. בדיוק על זה חשבנו כשיצרנו את ה"סאמר קאמפ" פה. היא עם יין, הם עם אבטיח. ככה כולם יכולים ליהנות"

הראש שלי הולך אוטומטית עם האצבע המורה של מנכ"ל מלון גליליון, למרות שאני כבר קצת יכול לנחש את היעד הסופי שלה. שם, בצד השני של הלובי, מעבר לשולחן שהעמיס פירות קיץ ויין מבעבע על כל הצ'ק-איניסטים, ישבה "האישה הזאת, עם שני הילדים", או במילים אחרות: שאריות המשפחה הגרעינית האישית שלי, שפתחו התנחלות המבוססת על ייבוא נמרץ של אבטיחים, מלונים וקאווה. החופשה התחילה.

הכניסה למלון נוחתת על המכונית ברכות יחסית, לא דומה בכלל למפלצות הנדל"ן של אילת וערי החוף האחרות של ישראל. הנסיעה אליו שלווה יותר וירוקה יותר, והנוף עוצר הנשימה בדרך מכין היטב את הקרקע למה שהיא כנראה השורה התחתונה הכי חשובה של המתחם: פה הכול יותר נעים. זה בא לידי ביטוי בבניינים הנמוכים שבהם שוכנים החדרים (שתי קומות, הרבה אוויר), ברחבה המזמינה והפתוחה שבסופה בריכה, ואפילו בחניה החופשית והקרובה למקום, לא משהו שאפשר לראות בהרבה מלונות מקומיים, למרבה הצער.

קבלת הפנים של אנשי הצוות מיישרת קו עם התחושות המוקדמות. על הכיבוד כבר דיברנו, ואליו מצטרפות יעילות שמתמודדת יפה עם העומס היחסי של אורחי הסופ"ש ושאיפה ראויה להערכה לניקיון. בואו נכתוב את זה ככה שיהיה פשוט: לא תמצאו עוד אף מציל בבריכות הישראליות שעובר כל רבע שעה לידכם ומרים לפח כוסות פלסטיק שעפו בטעות ברוח או בדלי סיגריות תועים.

אז מה בעצם מציע אותו "סאמר קאמפ", ואיך בדיוק זה יושב עם השאיפה הישראלית להכול כלול? התשובה התחילה להתגבש כ-4,000 קילומטר מכביש 90, בפיתולים האינסטגרמיים של היער השחור. "רצינו ליצור חוויה משפחתית דומה למה שחווים בגרמניה", הסביר המנכ"ל ארז משה, "שהקיץ יהיה מהנה גם לילדים וגם להורים. אנחנו לא רוצים חופשה שטובה רק לאחד מהצדדים, ושואפים שכולם יהיו מרוצים - שההורים יטעמו יין, אבל יוכלו במקביל להציץ לדשא ולראות שם את הילדים רצים, משחקים, משתתפים בפעילויות ובסדנאות. באותו אופן גם תיכננו את הערבים שלנו - אנחנו מרימים מדורה לכל המשפחה, וצמוד לשם גם מקרינים סרטים תחת כיפת השמיים".

אותו מודל גרמני, שהפך בשנים האחרונות לפופולרי במיוחד בקרב התיירים מנתב"ג, הוליד גם את ה-Gpass, מעין עיברות ישראלי ל"כרטיס האדום" המפורסם, שתמציתו מיקסום היתרונות המובנים של הגליל, ויצירת שיתוף פעולה שמיטיב עם כולם. כך, למשל, זוכים אורחי המלון להנחות באינספור אטרקציות ופעילויות בסביבה, ומשתתפי ה"סאמר קאמפ" עצמם אף נהנים מאופציות חינמיות (מפארק החושים ועד קייאקי הגושרים, מדג על הדן ועד פארק החבלים האטרקטיבי) בכל אחד מימי החופשה.

"ניסינו למצוא משהו הגיוני, שייתן ערך לכולם", הסביר משה, תוך שהוא מכיר בחשיבות ה"ווליו פור מאני" עבור הקהל הישראלי. "בניגוד להרבה מלונאים ויזמים, אנחנו רוצים שבבוקר הקהל שלנו ייצא מהמתחם, יחווה, יסתובב באזור ויראה כל מה שטוב פה. אנחנו לא באים רק לפנק מלונאית, אלא גם אזורית".

חוץ ממחנה הקיץ המשודרג הזה, מציע המלון כל מה שמלונות אמורים להציע לנו, אבל קצת יותר טוב מהסטנדרט שהרגילו אותנו אליו עם השנים. 120 החדרים נקיים, המיטות מרדימות והמרפסות צופות הרחק החוצה, מוקפות בירוק אמיתי, לא כזה שמתווכי נדל"ן אוהבים להשוויץ בו בלי סיבה.

האוכל גם הוא בא לעבוד. ארוחות הערב (בופה, ברור שבופה) עשירות ומאיימות להשביע את הסועד הסביר הרבה לפני המנות העיקריות. המון סלטים טריים, ירקות חורקי שיניים בקטע טוב וממרחים טריים. אינספור פחמימות - לחמים חמימים, פוקצ'ות ופיצות - מחבתות אישיות שופעות קלוריות וגם אופציות מתונות יותר, מצולחתות באלגנטיות וקורצות תל-אביבה. די לציין ששני הילדים שבמקרה התלוו אלינו לחדר האוכל לא פזלו אפילו לחלק הייעודי בבופה שכיוון ישירות לעברם (פסטה, רוטב, שניצל וצ'יפס כמובן), וזה כבר ניצחון.

הבוקר דומה, בשפע וגם באיכות. הגבינות המקומיות כיכבו, הקפה ייתר כל עוקצנות של השכמה והאופציות למנה "עיקרית" (שני סוגי שקשוקה לפחות, עמדה רוחשת לביצים על פי דרישה ועוד ועוד) סגרו פינות מכל כיוון. סימון ה-V המספק ביותר: הדגש הראוי והטעים על מקומיות צפונית מתבקשת, בלי הצורך לצעוק "ארוחה גלילית" ולצייר ענפים קטנים של זעתר בכל פינה. אוכל אזורי, ישראלי, טעים בלי לגלוש לגלגולי עיניים. נותר רק לפתור את סוגיית ארוחות הבוקר של שבת, שמתכופפות כמעט בכל מלונות ישראל תחת מעמסת הכשרות. משימה ראשונה: קפה נורמלי.

ולצהריים? אגמון מרקט, שוק האוכל הגדול שנפתח לא מזמן בצמוד למלון, מציע לא מעט אפשרויות ראויות לטייק אווי טעים, כמה נשנושים למי שעדיין לא נרגעו מארוחת הבוקר, וגם לא מעט פתרונות לרמות שונות של רעב ושעמום.

לבד משני החדרים הכי חשובים במלון, אפשר לזהות בקלות במתחם את הבריכה הגדולה והמרווחת (כוכבת האנקדוטה המרתקת על המציל שלא הפסיק לנקות), שמניחה את המתרחצים הכי רחוק שיש מאילת ומכל בריכה המונית אחרת בחודשי יולי-אוגוסט. הספא במלון מצטיין אף הוא, ומציע תפריט טיפולים מסקרן במחירים מסקרנים עוד יותר (וגם את האושר העילאי של שקט מוחלט, ואופציית ההתנתקות בתוך התנתקות-החופשה).

היום עצמו מתוכנן באופן יסודי על ידי המלון, ומציע אפשרויות נינוחות להעברת הזמן בעצלתיים - ובחיוך. טעימת יין כבר אמרנו, אבל גם מתופף שמפעיל את הילדים, ומדורה כמו פעם, שנדלקת בדיוק בזמן הנכון - אחרי ארוחת הערב, כך שהמרשמלו לא ייאכל סתם כך. רוצים לדעת מקצוענות מהי? שימו לב לעובד המלון שעומד ליד האש, ועוזר לילדים לשזוף את שיפודי המרשמלו בלי לסכן אותם, ובלי להרים מהדשא את ההורים המודאגים. הישראלי הטוב, כבר אמרנו, ועם מזג האוויר המושלם הזה - קיץ גלילי, רווי שמש צהריים ורוחות ערב - אנחנו גם מתחילים להאמין בזה.

והמחירים?
סוף שבוע (חמישי-שבת) "סאמר קמפ" במהלך חודש אוגוסט יעלה לזוג הורים ושני ילדים כ-4,200 שקלים (לינה וארוחת בוקר) או כ-5,400 שקלים (כולל ארוחת ערב). שלושה לילות באמצע השבוע של חודש יולי יעלו כ-6,200 שקלים או 7,200 שקלים, בהתאמה.

הכתב היה אורח מלון גליליון