קתרינה מלניק (Katerina Melnik), בת 31, קואוצ'רית מהעיר סמרה ברוסיה.
היי קתרינה. הגעתי אליך דרך חבר שסיפר לי שרק בישראל גילית שאת חובבת מערות מושבעת. זה נכון?
"כן, אפשר להגיד, אבל הסיפור שלי עם ישראל התחיל עוד הרבה לפני המערות. למעשה, בשנים האחרונות אני מבקרת בישראל בכל פעם שיוצא לי. כל ביקור כזה נמשך 3-2 חודשים, ואז אני חוזרת לרוסיה, עובדת בעבודה שלי, ושוב חוזרת לישראל, לביקור ארוך".
וואו. מה עשינו כל כך טוב שאת על הקו רוסיה-ישראל?
"תראה, תמיד טיילתי הרבה בעולם. אבל אני לא אוהבת טיולים בסגנון של תיירים רגילים, שמגיעים לכמה ימים או שבועות, מסמנים וי וממשיכים הלאה. כדי לחוות תרבות ולהבין אותה, צריך לשהות במקום. בגלל זה אני גם לא אוהבת בתי מלון. הם מרחיקים אותך מהאנשים האמיתיים ומהמקומות האמיתיים. וכך, שהיתי תקופות ממושכות בארה"ב, בבריטניה ואפילו בקריביים. בשלב מסוים הסתקרנתי לראות כיצד נראית ישראל, שהיא ארץ שלוש הדתות. להבין את המקום הזה".
אז הגעת לתל אביב. איפה לנת אם את לא בעניין של מלונות?
"עשיתי את מה שאני תמיד עושה בטיולים: שכרתי דירה. זה היה בשכונת פלורנטין בתל אביב. המפגש שלי עם העיר הזאת הימם אותי: לראות באותו קטע רחוב גם יהודים, גם ערבים, גם חילונים, גם חרדים. חשבתי לעצמי 'הו אלוהים, איך כל זה מסתדר יחד?' ההבדלים בין התרבויות בישראל מאוד דומיננטיים. נראה לי שכולם חיים יחד - אבל בלי באמת לחיות יחד".
צריך אומץ כדי להגיע לעיר זרה ומיד לחפש דירה להשכרה, לא?
"אני סומכת על בני אדם. אני מאמינה באפקט הבומרנג: מה שאתם שולח מעצמך, יחזור אליך. ובאמת, אף אחד לא פגע בי בישראל. הדבר היחיד שאני זוכרת זה שבימים הראשונים הלכתי לשוק לקנות ירקות וביקשנו ממני 30 שקלים לקילו. ושילמתי, כי לא ידעתי שעובדים עלי".
הרבה תיירים נדהמים לפעמים מהדיבור הישראלי הישיר, שנחשב לפעמים פוגעני. לא קרה לך?
"בחייך, אני מרוסיה. אנחנו לא מתרגשים מדיבור פוגעני. וזאת הסיבה שהמילה הראשונה שלמדתי בישראל היתה 'משטרה'. תראה, אני בלונדינית, ואני מטיילת הרבה לבד, אז קורה שמנסים להציק לי, בדיבור בלבד. אז למדתי שאם אני פשוט אומרת בעברית 'משטרה', מיד עוזבים אותי לנפשי ונעלמים מהשטח. זו שיטה מצוינת".
ומתי גילית שיש חיים מחוץ לתל אביב?
"אמנם טיילתי בים המלח ובירושלים, כמו כל התיירים, אבל יום אחד חברה הזמינה אותי להצטרף לטיול של חברת טיולי אתגר. נסענו לעשות סנפלינג בנחל חלמיש".
אה. מודה שאני לא מכיר. איפה זה?
"במדבר יהודה. זו הפעם הראשונה בחיי שעשיתי סנפלינג. זה היה נהדר, והיו המון סיטואציות מצחיקות. התחלנו את הטיול ביום וסיימנו בלילה. מעולם לא הייתי בחושך אמיתי, של מדבר אמיתי. צעדנו תחת הכוכבים, עם פנסי ראש. איזו עוצמה! המדבר היה פשוט מהמם. למרות שלפני שהגעתי, חשבתי שהמדבר ייראה אחרת".
איך?
"עם המון דיונות חול גבוהות. כמו שרואים בסרטים על סהרה. בכל מקרה, נדלקתי והתחלתי לצאת שוב ושוב לטיולים עם החברה הזאת. מהר מאוד גיליתי את עולם המערות ואפילו עשיתי קורס של מועדון המערנות הישראלי! היום אני יודעת איך לרדת למערה עם ציוד סנפלינג, כי יש מערות שזו הדרך היחידה לבקר בהן".
מה היתה המערה הראשונה שלך?
"מערה בשם הוטה 6, ברכס פקיעין. אפשר לרדת אליה רק בגלישת סנפלינג. ירדנו 54 מטרים לכיוון הקרקעית שלה. באותו זמן הייתי בתקופה לא פשוטה בחיי, עם המון טרדות. אבל אז הגענו לקרקעית, ממש בבטן האדמה, והכנו קפה בחושך. באותו רגע הוצפתי ברוגע מוחלט. המערה העניקה לי תחושה שאני מוגנת מפני העולם החיצון. וככה נפתח בפניי עולם חדש. עד אז בכלל לא חשבתי שאתמכר לעולם התת-קרקעי. הסקרנות שלי התפרצה, רציתי לחקור עוד ועוד מערות. מאז ביקרתי במערות נוספות בצפון, וגם במערת חריטון, בבור אחיקם בעופרה..."
הוטה 6, בור אחיקם... שמעי, עבור ישראלים רבים, זו סינית.
"עשיתי גם סנפלינג בנקיק השחור שבנחל זוויתן בגולן. אמרו לי שזה המקום היחידי בישראל שבו אפשר לגלוש בתוך מפל זורם. יצאתי גם לטיול ביישוב בדואי לא מוכר. היינו איתם יומיים. תמיד ידעתי שיש בישראל יהודים ומוסלמים, אבל לא שמעתי על הבדואים. זו תרבות מרתקת. תרבות מדברית מאוד אותנטית. ישנו איתם באוהל, הם טחנו קפה מול העיניים שלנו, אכלנו מצלחות שהונחו על מחצלות. זה היה כל כך מיוחד".
אז הפכת לנערת מדבר?
"כן, אפשר להגיד. המדבר יודע להרגיע את הנפש. אנשים אומרים בטעות ''טבע פראי'. זה מוזר בעיניי. רק מי שמתרחק מהטבע ולא מתחבר אליו אומר 'טבע פראי'. הטבע הוא לא פראי. הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו".
ומה את עושה כשאת לא בטבע?
"אני מאוד אוהבת ללכת למועדונים וברים, בעיקר באזור שדרות רוטשילד בתל אביב. בכל יום שישי אני שם, כבר מכירה את הבעלים של המון מקומות ומקבלת מהם תחושה של 'בית'. כולם מאוד ידידותיים. נכון, פה ושם נתקלתי בישראל בשירות בעייתי, בעיקר במסעדות. פעם ישבנו במסעדה על החוף, מול הים. אמרנו למלצרית שהשולחן מלוכלך, אז באדישות היא לקחה את התפריט שלי ופשוט ניקתה איתו את השולחן, ואז החזירה לי אותו... במקרה אחר, ביקשתי שיכינו לי קפה לאטה כמו שאני אוהבת, אז בתגובה המלצרית הביאה לי כוסות ואמרה לי להכין לבד".
אין על השירות הישראלי, אה?
"תשמע, יש המון סטריאוטיפים על ישראלים, ולדעתי הם לא נכונים. הרבה חושבים שהישראלים הם תחמנים. הם לא תחמנים - הם חכמים, הם יודעים להסתכל על סיטואציה או בעיה ולדעת איך לפתור אותה בדרכים יצירתיות. הם רואים את התמונה כולה. לעומת הרוסים למשל, הישראלים יודעים לאלתר בצורה מצוינת. זו תכונה שאני מאוד אוהבת".
