2,500 ק"מ ברגל: הישראלי שמטייל קצת אחרת בדרום אמריקה

עם חולצה ומכנס אחד, שק שינה ותיק גדול (וכמובן מצלמה), יצא גיל גופר למסע של חייו בהרי האנדים של דרום אמריקה. מסע של אלפי ק"מ במקומות נידחים וג'ונגלים, כשאת הכל הוא מתכנן ללכת ברגל ב-4 חודשים. וואלה! תיירות יעקוב אחריו. פרק 1: יוצאים לדרך

  • טיולים בעולם
  • טרק
גיל גופר
התאהב בהליכה ברגל ב-2014. גופר בשביל הרכס הפסיפי (צילום: גיל גופר)

אני בעיצומן של הכנות לקראת עוד מסע גדול, הפעם טרק, יותר נכון מגה-טרק, אל הרי האנדים לכל אורכן של מדינות אקוודור וקולומביה. כ-2,500 ק"מ ברגל ולמשך ארבעה חודשים. בהליכה, רק בהליכה. אבל לפני כן…

שמי גיל גופר ואני צלם טבע ותרבויות והרפתקן ישראלי בעולם. מזה שנים שאני נמשך לטיולים מסוג אחר. תרבויות וטבע במקומות מרוחקים ונידחים בגלובוס הם המקום שבו אני חש הכי בבית. ואת כל הריגוש הזה הצילום לוקח כמה צעדים קדימה.

ביקרתי בשבטים מרוחקים רבים במזרח ודרום אפריקה שחלקם נחשפו מעט מאוד לציוולזציה מערבית, בטרק ביערות אוגנדה פגשתי בגורילות ההרים בסביבתם הטבעית, חציתי קרחונים שעל קו המשווה הטרופי, צללתי ותיעדתי את החיים מתחת למים במוזמביק, ועוד הרפתקאות רבות.

עוד באותו נושא

רק אני והאופנוע: הישראלי שחורש את אפריקה לבדו

לכתבה המלאה
תנוח טוב, אתה עוד תתגעגע לזה במגה-טרק באמריקה (צילום: גיל גופר)
יעשה את הכל ברגל. מפת המסלול בן ארבעת החודשים בדרום אמריקה (צילום: גיל גופר)

את אהבתי להליכות ארוכות גיליתי בשנת 2014 כשיצאתי למסע הליכה על שביל הרכס הפסיפי המפורסם (Pacific Crest Trail), שחוצה את כל אורכה של ארה"ב. המסלול דומה לשביל ישראל שלנו רק שאורכו פי חמישה, מגבול מקסיקו לגבול קנדה. בכל יום צעדתי בין 40-30 ק"מ ביערות, בהרים ובמדבריות. זה היה אתגר פיזי ומנטאלי עצום שבסיומו, חמישה חודשים ו-4,300 ק"מ אחר כך, חשתי כאדם אחר, מלא בשיעורים ושינויים שהטבע והאתגר חוללו בי.


עוד מטיילים ישראלים שיצאו להרפתקאות מיוחדות:
קמינו דה סנטיאגו: הישראלי שיצא לטרק שמתקיים כבר אלף שנה
למצוא את האושר: המושבה הישראלית הנידחת בסוף העולם
100 מדינות ב-9 שנים: יומנו של נווד ישראלי


למסע הקרוב, אני יוצא עם עוד שלושה חברים אמריקאים שגם הם משוגעי הרפתקאות. המסלול שלנו יחצה את כל אורכן של מדינות אקוודור וקולמביה, ויזגזג בין הרי האנדים לבין הג'ונגלים הסבוכים של יערות האמזונס שממזרח להם.

שטחן של אקוודור וקלומביה גדול בערך פי 60 ממדינת ישראל. את רוב השטח מכסים ההרים והיערות. באזורים האלה חיים שבטים דוברי שפת הקצ'וואה - אלו הם קבוצות הילידים של דרום אמריקה. חלק מהמסלול שלנו יעבור בשבילים העתיקים של ממלכת האינקה. שבילים אלה שימשו להעברת סחורות במאה ה-13 בתקופת שלטון הממלכה לפני הכיבוש הספרדי. דווקא שם, תודות לשבילים, יהיה קל יותר לנווט.

בחצי השני של המסלול נצטרך לנווט עם מפות ו-GPS ללא שבילים מסומנים כלל, תוך שימוש במצ'טה לפילוס הדרך (bushwhacking). מה שיהפוך את מסע ההליכה למאתגר, פראי וגם איטי יותר.

עוד באותו נושא

הטיול היפה ביותר במזה"ת, ואולי בעולם כולו

לכתבה המלאה
"על ציוד הצילום אני לא מסוגל לחסוך". גיל והדברים שייקח למסע (צילום: גיל גופר)
בטרקים ארוכים קיימת משוואה פשוטה, פחות משקל על הגב = הנאה גדולה יותר (צילום: גיל גופר)

לוותר כמעט על הכל, חוץ מציוד צילום

מעבר לכך שזו תהיה הרפתקאה מטורפת, היא דורשת הכנות רבות לפני כן, וגמישות רבה במהלך הדרך.

מזון הוא אחד השיקולים העיקריים בבחירת המסלול; יהיה עלינו להצטייד באוכל בעיירות ובכפרים שבדרך. השאלה המרכזית תיהיה מה המרחק בין שתי עיירות על המפה? ובהתאם להערכת המרחק ותוואי השטח נחליט על מספר ימי ההליכה ועל כמות האוכל שנסחוב בתיק. בכל פעם שנהיה קרובים לדרך או לכביש, זו תהיה הזדמנות לקחת טראמפ לכפר או לעיירה קרובה, להצטייד, לחזור לאותה הנקודה בה הפסקנו ומשם להמשיך בהליכה.

שיקול נוסף שיכתיב את הדרך הוא השיקול הביטחוני. ההערכה היא, שבאקוודור לא צפויים לנו אתגרים ביטחוניים של ממש, אך בחלק מהאזורים המיוערים בקולומביה נמצאים המחנות של לוחמי ארגון הגרילה FARC, הנלחם זה עשרות שנים בממשלה. מדובר בסכסוך הממושך ביותר בהיסטוריה המודרנית שבו נהרגו כ-220 אלף אנשים. למרות השיפור במצב בשטח בשל שיחות השלום בין המורדים לממשלה לאחרונה, נצטרך להתעדכן עם המקומיים והרשויות על המצב בשטח באופן תדיר.

דבר מרכזי נוסף - ציוד. בטרקים ארוכים קיימת משוואה פשוטה, פחות משקל על הגב = הנאה גדולה יותר. ולהיפך. בכדי לבצע מסע הליכה בשטח מאתגר ובמשך מספר חודשים יום אחר יום, חייבים לחתוך במשקל הציוד ולקחת אך ורק את מה שבאמת צריכים! בעולם ה-Thru Hiking (טרקים ארוכים בני כמה חודשים חוצי מדינות בדרך כלל) משתמשים בציוד קל משקל- Ultralight, זה תחום שהתפתח מאוד בעשורים האחרונים בעיקר בארה"ב וכל זאת בזכות הטכנולוגיה. כך, למשל, אני סוחב איתי אוהל זוגי ששוקל 900 גרם, שק שינה שמתאים למינוס 7 מעלות במשקל 500 גרם וגזיית אלכוהול קלה במיוחד במשקל 16 גרם, שתיכנס לתוך סיר הבישול כדי לחסוך מקום בתיק. בכדי לטהר את המים מהנהרות והאגמים אשתמש במערכת סינון מיניאטורית ששוקלת 57 גרם בלבד, מזרן מתנפח נוח ששוקל 350 גרם, ולדרך אצא עם חולצה ומכנס אחד בלבד! קשה להאמין כמה קל, נכון?

על ציוד הצילום אני לא מסוגל לחסוך. אקח איתי מצלמה וכמה עדשות כדי לתעד את החיים בדרך; האתגרים, היופי, האנשים, השבטים, הנוף, בעלי החיים וכל מה שמתרחש. את משקל התיק זה יקפיץ אבל גם את איכות הצילומים והחוויה.

אנחנו נוחתים בבירת אקוודור, קיטו. משם נצא ל-14 שעות נסיעה דרומה באוטובוס לעיירה Jimbura הגובלת עם פרו, משם נתחיל בהליכה צפונה, עושים את צעדינו הראשונים על האנדים במה שהולך להיות מסע ענק! אני כבר לא יכול לחכות.


רוצים לעקוב אחר המסע המיוחד של גיל? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלו.

עוד באותו נושא

למצוא את האושר: המושבה הישראלית הנידחת בסוף העולם

לכתבה המלאה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully