בריסל למתקדמים: מה יש לעשות בבירת בלגיה אחרי עידן הפיגועים?

הנה ארבעה דברים שאולי (רק אולי) לא ידעתם על בלגיה:
* פסל "הילד המשתין" בבריסל ניצב עירום כביום היוולדו, נכון? ובכן, מסתבר שכבר לפני כ-400 שנים, זכה הפסל לעטות על עצמו תלבושת חגיגית בסגנון בווארי. מאז ועד היום, הולבש השובב הקטן, שמטיל את מימיו כבר מאות שנים ברציפות, ביותר מ-780 תלבושות.
* קרב ווטרלו לא באמת התרחש בווטרלו, אלא בסמוך לעיר אחרת, כשלושה קילומטרים ממנה.
* הבלגים טוענים בלהט שהצ'יפס הוא המצאה בלגית, וכל מי שאומר אחרת - עושה עוול לאנושות. בקיצור, במסעדה השתדלו שלא להזמין מהמלצר פרנץ' פרייז אלא רק פרייז, שאם לא כן - תזכו בהרצאה היסטורית מלאת פאתוס.
* הדרדסים הם המצאה בלגית. אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם שאין אף בלגי מפורסם (חוץ מז'אן-קלוד ואן דאם כמובן), ספרו לו על גרגמל.


עוד הצעות לטיולים בעולם בוואלה! תיירות:
אדיוס ברצלונה, להתראות מדריד: היעד הספרדי החם של הקיץ
האביב הצרפתי: הריביירה הצרפתית מתעוררת משנתה
זיכרונות מאפריקה: מסע תענוגות ושחיתות קולינרית בקייפטאון


בשונה מערים אירופיות רבות, בריסל מציגה פנים כפריות יותר. לא במובן של חציר ורפתות, אלא במובן הקהילתי: היא קטנה יחסית, שכונותיה אינטימיות יחסית, קו הרקיע שלה אינו מופרע על ידי גורדי שחקים שנוגסים בשמיים. ומצד שני, היא רב תרבותית באופן מפליא, ויש בה שפע של לאומים ושפות.
בריסל נחשבת הבירה בפועל של האיחוד האירופי, מאחר שרוב מוסדות האיחוד מצויים בה. אפילו החברים מברית נאט"ו יושבים פה, במבנים מאובטחים היטב.

ואם כבר מדברים על אבטחה, אי אפשר להתעלם מאירועי הטרור שאירעו בעיר בחודשים האחרונים. עם זאת, היטיב לתאר זאת באוזניי ניקולאס קרווין, הבעלים של מלון Train Hostel: "כאשר צפית בשידורי החדשות הבינלאומיים, היית בטוח שהרחובות שלנו זרועים בקלצ'ניקובים. היית פשוט מתכופף, מושיט יד וקוטף לך אחד. אבל למעשה, לא היה שום קשר בין מה שראית בטלוויזיה לבין מה שראית מהחלון שלך. העיר נראתה כמו שהיא נראתה תמיד. אני מניח שגם אצלכם בירושלים או בתל אביב זה ככה, לא?"

כשמגיעים לעיר זרה, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להתמזג בשלווה. לא להיפלט משרוול המטוס אל 20 אטרקציות בשעה, אלא להיטמע בעדינות, להירגע עם משקה טוב.

בירה כמובן. חובבי בירה מושבעים יגלו כי בריסל היא הארץ המובטחת, והבלגי הממוצע לוגם למעלה מ-100 ליטר בירה בשנה.

אז אחרי ששמנו את הפקלאות במלון, בשעת ערב מוקדמת, עשינו דרכנו אל מוסד בירה מוכר, שבאופן מענג היה נטול תיירים לחלוטין. הכי שכונה, במובן הטוב של המילה.
מדובר ב-Moeder Lambic, בר שוקק, צר וארוך, שעושה כבוד גדול לבירה ומציע מגוון בלתי נתפס של בירות מכל סוג ומין. אפילו בירה מפטל יש כאן. האם היא טעימה? ובכן, נדרשת עקומת לימוד מסוימת בכדי ליהנות ממנה. אז בהחלט, היא לא טעימה, אבל היי - היא בהחלט מעניינת.

מצד שני, שאר הבירות שטעמנו היו רכות ומענגות באופן שרק בירות ממבשלות פרטיות ומחומרים אורגניים יכולות להיות.
כאמור, יש פה אינספור סוגי בירות - ואף אחת לא מיוצרת באופן תעשייתי. וכדי לבלבל אתכם עוד יותר - מסתבר שהתפריט והמצאי משתנים לעיתים מדי יום. אהבת את הבירה הזו? לא בטוח שגם מחר היא תמתין לך פה. ככה זה כשאתה עובד עם מבשלות מחתרתיות-למחצה.

אז איך בוחרים? פשוט שואלים. באמצעות תחקיר קצר, הברמנים יידעו להתאים לך את הבירה לפי ההעדפות שלך. ואתם יודעים מה, זה עובד יופי (www.moederlambic.com).

לפעמים כדאי לעשות דברים באופן שונה, כדי לקבל נקודת מבט שונה. מה למשל? לפגוש אייקונים ידועים דווקא בצד השני של היממה. אז את פסל "הילד המשתין", שבמשך היום הומה תיירים באופן בלתי נתפס, הלכנו לראות לקראת חצות. מה היה יותר מפתיע? העובדה שהפסל הרבה יותר קטן ממה שציפינו או העובדה שבשעה זו, היחידים שניצבו מולו היו שני גברים עם שפם שהתנשקו בלהט - כדי לגנוב ממנו את ההצגה.
אבל הוא ניצח. הוא תמיד מנצח. קשה להאמין, אבל הפסל, מאנקן פיס (Manneken Pis), שורד את שיני הזמן כבר מאמצע המאה ה-15. הוא שרד אפילו גניבה, מלחמות ושאר ניסיונות השחתה. על כל אלו הוא משתין בקשת אל תוך בריכה, עם החצי-חיוך הקטן והציני שלו.

המאנקן פיס הוא כמובן אחד הסמלים הידועים של בריסל, וכאמור מולבש בבגדים מיוחדים באירועים מיוחדים (כמובן, בזמנים כאלו זרם המים מופסק). אגדות רבות נקשרו בו, בעיקר בשל העובדה שמקורותיו מעט לוטים בערפל. אחת האגדות מספרת כי ההשראה לפסל הגיעה בזכות ילד אחד קטן, שהשתין על פתיל בוער שחובר לחומרי נפץ שאיימו על העיר.

ולמה הוא באמת משתין? את זה אף אחד לא יודע בוודאות. אבל כפי שאמרה מדריכת תיירים לקבוצתה ליד הפסל: "הוא פשוט משתין כסמל לעובדה שאנו, הבלגים, תמיד השתנו על העמים שכבשו אותנו. והיו לא מעט כאלו". יופי של הסבר (כתובת: Rue de l'Etuve 1000).

ואם כבר לילה, ואם כבר אתרים מפורסמים - במרחק נגיעה מהפסל מצויה כיכר העיר (Grand Place), בשעות אלו היא מוארת באור יקרות משכר. הכיכר הגדולה מוקפת מבנים מרשימים, בראשם בניין העירייה שנבנה בתחילת המאה ה-15 וחזיתו מעוטרת בפסלים. כדאי לדעת כי מבניין העירייה יוצאים מדי יום, בשעה 11:0 ו-14:00, סיורים באנגלית ברחבי העיר, ללא תשלום. זוהי הזדמנות לראות הרבה בזמן קצר, כולל פסל האטומיום, שאף הוא מבין סמלי העיר. מדובר בפסל המורכב מכדורי ענק המדמים צורת מולקולה, והוא נבנה עבור תערוכת אקספו שהתקיימה בעיר בשנת 1958.

בשונה מכיכר העיר ומהילד המשתין, סביר להניח שתמצאו רק תיירים מעט (אם בכלל) ברובע איקסל (Ixelles) המעט בוהמי, שמתהדר במבנים מרהיבים בסגנון המצועצע והממגנט מבטים של האר-דקו.

מדי יום רביעי, משעות הצהרים ועד חצות, מתקיים בלב הרובע שוק אוכל ססגוני והומה, עם דוכני מזון ויאטנמי, סיני, אינדונזי, לבנוני ועוד. מתחם השוק מוקף בבתי קפה וברים קטנים וחמודים, והמעניין מכל: זהו שוק מקומי לחלוטין, שבו מעט מאוד תיירים. מה זה אומר? שתחושו די קולים, וגם שגם אם ממש תנסו, לא תמצאו פה מלכודות תיירים (ע"ע פסלי מניקן פיס מתוצרת סין ומארזי עוגיות מקרון תעשייתיות).

אבל לכאן באים בעיקר כדי למצוא גלריות אמנות מיוחדות, ויש כאן לא מעט כאלוף המתמחות באמנות עכשווית. אל תחמיצו את גלריית Maison Particuliere, שהוקמה על ידי זוג פריזאים. שלוש קומותיה כוללים לא רק יצירות בלתי שגרתיות, אלא גם ספות וכורסאות. וזוהי ללא ספק אמירה: רק שבו ותיהנו.

כאשר ביקרנו פה, התקיימה במקום תערוכה בשם ta.bu. ותאמינו לי, ורק טוב (או לפחות מוזר) יכול לצאת מתערוכה ששמה מאזכר את המילה טאבו: מפסל חזיר שעל עכוזו דיוקן של טרוצקי ועד עובר ענקי שמתגלה כיצור מפלצתי (www.maisonparticuliere.be).

ואם אתם כבר כאן, יותר ממומלץ לעצור לשעה קלה בפסטיסרי Forcado, אחת הנחשבות בעיר. היא מתמחה בדברי מאפה בסגנון פורטוגזי, וגם באווירה שכונתית משוחררת (www.forcado.be/en).

5 במאי 1835. זוהי הפעם הראשונה שבה שועטת רכבת ברחבי בלגיה. למעשה, ברחבי יבשת אירופה כולה (האי הבריטי הקדים אותה במעט). ומאחר שהתואר מחייב, הפכה בלגיה לחוד החנית בכל הקשור לחידושים טכנולוגיים בתחום זה, וכ-40 שנים מאוחר יותר, כבר התהדרה בכ-3,400 קילומטרים של מסילות ברזל.

בספטמבר 2015 היתה בלגיה שוב חלוצה בתחום, והפעם - מכיוון שונה. באותו חודש נפתח מוזיאון הרכבת Train World, שמגדיר מחדש את כל מה שידעתם על חוויות מוזיאליות בתחום התחבורה. נשמע בומבסטי? כאן, גם מתעבי בוכנות וחרדי קרונות ימצאו את עצמם מוקסמים. הסיבה: תכנון וביצוע המוזיאון, שנמשכו כעשר שנים (!), הופקדו בידיו האמונות של אמן הקומיקס פרנסואה שויטן.

ומה קורה כשנותנים לאמן קומיקס לתכנן מוזיאון תחבורה? הרבה אקשן, הרבה סוריאליזם והרבה פנטזיה. מסלול ההליכה במוזיאון, ששוכן בתחנת הרכבת ההיסטורית Schaarbeek, יוצר חוויה כמו-קולנועית, ובהחלט רב-חושית, עם הרבה אפקטים של תאורה, סאונד מהפנט וחללים אפלוליים שנוטים להתעקל ולהפתיע. אה, וגם המון קרונות, קטרים, אביזרים, תלבושות היסטוריות וכל מה שקשור ברכבות.

אוהבים סימולטורים? גם כאלה יש כאן. אני, למשל, בחרתי לנהוג ברכבת מהירה, בעזרת דוושות, ידיות ומסך גדול. זה היה נחמד, עד שקולות צווחניים זעקו לעברי "מצב חירום! מצב חירום!". כנראה שגם על מסילה ישרה אפשר לעולל שטויות.
ואם כבר רכבות - במרחק כ-250 מטרים מהמוזיאון, נפתח בספטמבר האחרון Train Hostel - הוסטל מקסים שבו האורחים לנים בקרונות אמיתיים. זה מדליק וזה מוזר בעת ובעונה אחת. "רציתי ליצור מקום מפגש בין בני אדם, כמו שקורה ברכבת אמיתית. ושזה יהיה במחיר סביר", אמר לי בעל המלון, ניקולאס קרווין. "אין שום הצדקה, בשום מקרה, לשלם מאות יורו ללילה - ולא משנה עד כמה מפואר המלון". כאן אפשר ללון בחדרים משותפים, חדרים משפחתיים או אפילו בסוויטה: קרון מפואר הרובץ על גג המלון ומשקיף אל העיר (www.trainworld.be).

"פיו" היה כינויו של פייר קוליפור, מאייר בלגי. בשנת 1958 הוא שרבט כמה דמויות שהפכו במהרה לנכס צאן ברזל: הדרדסים. פיו הוא רק אחד המאיירים הרבים שהפכו את בלגיה לבירת קומיקס שוקקת. קחו לדוגמה את המאייר ארז'ה, מי שברא בשנת 1929 את טינטין.

וכדי לראות את כל הטוב הזה מקרוב, ובאופן טוטאלי לחלוטין, קפצו למוזיאון הקומיקס Comic Strip Museum, וצפו לחוויה הכי מרוחקת מהמציאות. כאן, במבנה מהודר ומצועצע באופן כמעט מוגזם, תהלכו בין דמיות ענק ידועות, רצועות קומיקס ושרבוטים אותנטיים מראשית ימי הז'אנר, סרטי קומיקס ועוד. אפילו דגם של כפר הדרדסים גילינו כאן. מוקטן כמובן, בטח מוקטן. דרדסים, אתם יודעים (www.comicscenter.net).

לא פחות מ-226 מדרגות מובילות אל ראשו של תל חרוטי שבפסגתו פסל אריה. פניו של הטורף האימתני פונות לכיוון צרפת, והוא נטוע מעל לשדה הקרב המפורסם ביותר בעולם: ווטרלו, המקום שבו הובס סופית נפוליאון, ב-18 ביוני 1815, על ידי כוחות קואליציה אירופיים.

נפוליאון בהחלט לא רצה בקרב הזה. הוא נגרר אליו פשוט כי כולם, כולל כולם, הכריזו עליו מלחמה. ככה זה שאתה צרפתי מחוצף שמנסה להוביל מהפכות מחשבתיות.

כיום ווטרלו היא רשות מקומית המשמשת כמעין פרבר יוקרתי של בריסל (כ-45 דקות נסיעה ממרכז העיר), ושדה הקרב של פעם שקט ופסטורלי באופן מפתיע. הקרבות העזים, שנערכו לאחר ימי גשם רצופים שרק סיבכו את העניינים, גבו את חייהם של כ-47,000 חיילים מכל הצדדים. גם כ-10,000 סוסים מצאו כאן את מותם.

אחרי שתרדו מהתל הגבוה, המציע נוף יפה של שדות מעובדים ובתי כפר קטנים, כנסו אל מבנה הפנורמה שנבנה בשנת 1911 - קוטרו כ-35 מטרים, גובהו כ-15 מטרים וקירות הפנים המעוגלים שלו עטויים בציורי שמן אדירי ממדים המתארים את הקרבות באופן שיגרום לכם לסחרחורת ולתחושה כאילו אתם מצויים בלב הקרב.

המתחם כולל גם מוזיאון חדש, שבו דמויות מפוסלות, חרבות אותנטיות מאותו קרב היסטורי, מיצגים אינטראקטיביים (שימו לב לגיליוטינה עורפת הראשים) וסרט בתלת-ממד המתאר את מהלך הקרבות. ההיסטוריה מזמן לא נראתה כה פוטוגנית (www.waterloo1815.be).

פרטים נוספים (בעברית) על אטרקציות, לינה, מסעדות ובילויים בבריסל: www.brussels.co.il.

חברת בריסל איירליינס מפעילה 11 טיסות בשבוע בקו תל אביב-בריסל-תל אביב, עם טיסות המשך לאירופה, ארה"ב ואפריקה. החל מקיץ 2016 תחזור החברה להפעיל 14 טיסות שבועיות לבריסל, כמו גם טיסות המשך נוחות לקנדה.

* הכותב היה אורח חברת Brussels Airlines ומשרד התיירות הבלגי / VisitBrussels