זיכרונות מאפריקה: מסע תענוגות ושחיתות קולינרית בקייפטאון

20 שנה אחרי האפרטהייד, יצא מתן שופן יצא לטיול מפנק בקצה היבשת השחורה, פרש מפה על הר השולחן ואכל במסעדות הכי טובות בדרום אפריקה, טעם יין מעולה ונזהר מכרישי עמלץ. ביקור בעיר מערבית שמציעה משהו לגמרי אחר

מתן שופן
הר השולחן הוא אחד מסמלי העיר וגם אחד משבעת פלאי עולם הטבע. קייפטאון מראש ההר (צילום: ספק 500, מתן שופן)

בשיא החורף, כאשר את הדרך לנתב"ג עוד עשיתי מכוסה במיטב השכבות המחממות, מצאתי את עצמי בקייפטאון, דרום אפריקה. האמת, לא חשבתי שאזכה אי פעם, או לפחות בשנים הקרובות, לעשות שם צ'ק אין, אבל הנה, מצאתי את עצמי בקצה היבשת השחורה.

כבר ביוהנסבורג, תחנת ביניים הכרחית בדרך לקייפטאון מישראל, נפלה עליי ההבנה שהגעתי לעולם אחר. לא היה זה המבטא הכבד (חשבתם שקשה להבין מבטא בריטי? חכו שתשמעו מבטא אפריקני), אלא דווקא עמדת הבידוק הביטחוני. התייר האירופאי, בהיר העור, שעבר לפניי, זכה למישוש גופני ותשאול נוסף, בעוד המאבטח השני מסמן לי פשוט לעבור. עם שם אמצעי כמו 'מעתוק', אני לא רגיל ליחס אדיב כזה בעת בידוק בטחוני (או בסלקציה למועדונים). הסתכלתי אחורה לוודא שהוא מתכוון אליי, ואכן כן. חייכתי לעצמי והבנתי שאני כבר לא בקנזס, ולא רק כי שם קיץ ובישראל חורף.

קייפטאון היא אחת משלוש ערי הבירה של דרום אפריקה והיא שוכנת בקצה המערבי והדרומי של המדינה, על החוף של האוקיינוס האטלנטי. לאחרונה, חברת ספארי קומפני המתמחה בטיולי ספארי אישיים ביבשת אפריקה, החליטה לחשוף את הקהל הישראלי לצד אחר של אפריקה: הפן האורבני והמתקדם, שאותו קייפטאון מייצגת בכבוד. ומנכ"לית החברה וקונסולית הכבוד של זמביה בישראל, רונית הרשקוביץ, אומרת ש"ניו יורק אאוט, קייפטאון אין. חזרתי ממסע טעימות עם חך שהשתבח. בשבילי חופש מושלם זה טבע פראי ומקומות לינה מהסרטים, בשילוב קולינריה, יין ואומנות". מצד אחד, מדובר בעיר חוף עם תרבות גלישה ו-וייב של חופש, ומצד שני אורבניות עם חיי לילה, גלריות ומסעדות.

קייפטאון כחלק ממדינת דרום אפריקה, מספקת הצצה למארג חברתי-פוליטי מרתק; כידוע, סוף משטר האפרטהייד שהונהג במדינה על ידי שאריות הקולוניות האירופאיות, התרחש עד שנת 1994. כהי העור במדינה, אף על פי שהיו ציבור נשלט (ואפילו באכזריות) הם הרוב במדינה ועל כן עומדים בראש המדינה כיאה למשטר דמוקרטי. עם זאת, עדיין האליטה הכלכלית והחברתית הם בהירי העור. אותם תמצאו סועדים ומבלים, ואילו את כהי העור תמצאו כנותני שירות.

בשיחה קצרה על המטוס מקייפטאון ליוהנסבורג בדרך חזרה הביתה, ישב לידי בחור שסיפר לי שבעצם מתחיל להיווצר "אפרטהייד הפוך", שבו כהי העור מנצלים את כוחם המספרי כדי להתעמר בלבנים. העדות הזו הפתיעה אותי, ולכן התעקשתי ואמרתי שנראה שדווקא כהי העור מהווים את השכבות החלשות והם, לדוגמה, המלצרים שעדיין משרתים את הלבנים. "נכון", הודה הבחור, "אבל הם מתנקמים עם שירות גרוע בכוונה". מיותר לציין שהבחור היה בהיר עור, נכון?

עוד באותו נושא

מחקר: היכן תמצאו את המלונות הטובים בעולם?

לכתבה המלאה
החורף שלנו הוא קיץ שם, למרות המים הקפואים. אחד החופים בקייפטאון (צילום: ספק 500, מתן שופן)
לנו יש חתולי רחוב, ולהם יש פינגווינים שמנסים לקנן בחצר הבית. שמורת הפינגווינים בקייפטאון (צילום: ספק 500, מתן שופן)

מחיר בדיחה וביצוע אלוהי

ובכל זאת, קייפטאון היא כל מה שלא חשבתם על אפריקה. היא מהווה מפלט נופש לתושבי האזור ובכלל לשאר המדינה. היא תוססת, זולה ונהנתנית. לאחר מנוחה קצרה בבית המלון, בכל זאת מדובר על טיסת לילה של תשע שעות מישראל ליוהנסבורג ולאחר מכן עוד טיסה של שעתיים, הלכנו לטבול בחיי הרחוב של העיר. התמזל מזלנו והיה זה היום החמישי הראשון של אותו חודש. מה כל כך מיוחד בו? ובכן, מרכז העיר (רחוב Bree) מתמלא חיים עם המוני מבלים ששוטפים את הרחובות הסמוכים. כל הגלריות נפתחות עד השעה 20:00 (מומלץ גם אם אמנות פחות מדברת אליכם. לרוב הגלריות מציעות כוס יין חינם לנכנסים) וכל המסעדות והברים בסביבה פתוחים עד השעות הקטנות. חלקן גם מוסיפות בחזית שלהן דוכני בירות, קוקטיילים ואוכל רחוב (כמו טאקוס), ולכן לא מפתיע שכולם מסתובבים שם עם פרצוף שמח.

לאחר שיטוט, התיישבנו במסעדת שארנגו (Charango Bar & Grill, רחוב Bree 114), העמוסה בצעירים ומוזיקה. שם התוודעתי לראשונה ליין הזול, הטוב והמפורסם של קייפטאון, לבשר המשובח ולאנשים הנחמדים. שולחנות הישיבה משותפים מייצרים אינטראקציה עם השכנים, ומיד מצאתי את עצמי בשיחה עליזה עם שלוש בחורות צעירות מיוהנסבורג שהגיעו לחופש. השירות ידידותי, גם אם איטי בשל העומס, וההמלצה שלי היא להתמקד יותר במנות העיקריות וספציפית בבשר המצוין.

בכלל, זו הזדמנות טובה לדבר על הקולינריה של העיר, לפחות זו שאני חוויתי. כולם מדברים על הבשר המיושן של דרום אפריקה, אבל לפחות קייפטאון נורא משתדלת להציע יותר מזה, ומאוד בזול. סגנון הפיוז'ן, עם דגש גדול מאוד על הטעמים האסייתיים, מאוד נפוץ במסעדות בעיר. עם זאת, המסעדות לא תמיד מצליחות לעמוד ברף של עצמן. אני מניח שהעיר נמצאת בתוך תהליך גלובליזציה מערבי, לפחות כפי שמשתקף בסצנת האוכל בעיר, ולא רק במסעדות. בשלב הנוכחי של ההתפתחות וגיבוש הזהות, אני סבור שהן קצת מתאמצות יותר מדי, וחבל.

אין הכוונה כי המסעדות אינן טובות, אבל העיר כרגע מנסה להיות מישהי אחרת, עם המון כוונות טובות, ושוב - חבל. המנות לרוב מצולחתות מאוד יפה והמרכיבים מאוד מושכים, אבל משהו לא עובד. קחו, למשל, את מסעדת The Black Sheep. מסעדה מאוד פופולרית עם רשימת המתנה של חודשיים. טרנדית, לא מאיימת ומלאה במי שנראים כמו "האנשים הנכונים". אידיאלית לדרינק ואוכל על הבר. היא מייצגת ערכים עכשווים מאוד נכונים של חומרי גלם עונתיים ומקומיים, ולכן אין תפריט קבוע אלא לוח גיר שמשתנה מדי יום. ובכל זאת, המסעדה מגישה אספרגוס עטוף בבצק פילו בטיגון עמוק. הפעולה הזו לא רק שלא מוסיפה פריכות לירק הפריך ממילא הזה, אלא פוגמת לגמרי במרקמו ומעידה על חוסר הבנה בסיסי במטבח. מצד שני, מנות עיקריות של בשר, בין אם זה טלה או יען, היו לא פחות ממעולות והוייב של המקום מפצה בהחלט.

מסעדה אחרת שבלטה מעל כולן, והיא גם מדורגת בעשירייה הראשונה של כל דרום אפריקה, היא The Pot Luck Club השוכנת במתחם The Old Biscuit Mill במגדל תעשייתי בקומה השישית ומשקיפה על העיר. גם למסעדה זו יש רשימת המתנה לא מבוטלת (השמועות מדברות על שלושה חודשים), אבל היא בהחלט שווה את זה. התפריט מחולק לחמשת הטעמים, כולל אוממי, והמנות הן בגודל קטן-בינוני, מיועדות לחלוקה. המחיר שלהן הוא בדיחה והביצוע אלוהי.

תחילה חשדנו שהשף ישראלי, או לפחות מאחת המדינות של המזרח התיכון, שכן מצאנו בתפריט חומרי גלם כמו טחינה ובורגול, אבל תחקור המלצרית גילה שדווקא לא. לא לפספס את מנת טרטר הסלמון המכוסה בהמון פרוסות דקות של צנוניות טריות ומגיעה עם רוטב שנשמע בתחילה לא הגיוני אבל לאחר טעימה ממנו - איך לא חשבו על זה קודם: ג'ינג'ר עם טחינה. אין זה טור ביקורת מסעדות, ולכן לא אעבור על כל המנות שהזמנו, אבל הכל היה לא פחות ממעולה ומרגש. חומרי גלם שמטופלים היטב, רטבים שמכינים במקום (אפילו סרירצ'ה) ושילובי טעמים לא שגרתיים. באותו מתחם אגב, בקומת הקרקע, שוכנת מסעדה נוספת של אותו שף בשם Test Kitchen. היא זו שמדורגת במקום הראשון בכל דרום אפריקה והמטבח שלה מבוסס יותר על הבישול המולקולרי. בפעם הבאה בקייפטאון בהחלט אבטיח את מקומי שם.

מסעדה נוספת השווה אזכור, או יותר נכון שף - הוא רובן, סלב מקומי אשר לו קבוצת מסעדות בקייפטאון ומחוצה לה. המסעדה המקורית, שהיא גם הקטנה והציורית יותר, נמצאת בעיירה Franschoek (בתוך מחוז היין שנמצא מערבית לעיר). בתוך קייפטאון, המסעדה שלו נמצאת במלון הפאר Hotel Waterfront (באותו מלון שוכנת גם שלוחה של המסעדה המפורסמת Nobu) תחת השם The One & Only. זו מסעדה רחבת ידיים ומפוארת עם תפריט עשיר וכמובן זול (הכל יחסי). הסטייק שם מעולה וגם המנה הראשונה של סביצ'ה דג ים לבן בתוך מרק עגבניות קר.

עוד באותו נושא

דרום אפריקה: עשרת הגדולים שאסור לפספס

לכתבה המלאה
שדרה עמוסה בצעירים ומוזיקה. רחוב ברי בקייפטאון (צילום: ספק 500, מתן שופן)
בימי שבת וראשון תמצאו כאן שוק אוכל. מתחם The Old Biscuit Mill (צילום: ספק 500, מתן שופן)

להתרחק משמן הכמהין

אותם "ערכים עכשווים" שהוזכרו קודם לכן, מתייחסים למגמה העולמית של שימוש בחומרי גלם מקומיים, עונתיים וטריים, וכן חזרה למסורת עם מאכלים בעבודת יד. בשוק האוכל הצבעוני, גם הוא במתחם של The Old Biscuit Mill, המתקיים בשעות הבוקר והצהריים בימי שבת וראשון, מקבלים הוכחה לכך.

המילים "לוקאל" (מקומי) ו"ארטיזנלי" (עבודת יד) חוזרות על עצמן בכל דוכן כמעט: גבינות, שוקולד (מומלץ לנסות את זה עם מלח המדבר, לעומת המלח האטלנטי שנפוץ בחצי הצפוני של הכדור), דבש שמן זית ועוד. מעבר לחומרי גלם ופרודוקטים, יש הרבה דוכני אוכל כמו לטקעס (לביבות תפו"א עם טופינג משתנה), שיפודי פטריות עסיסיים, המבורגר, בשרים למיניהם (כמובן גם מיובש) ועוד. שפע בלתי נדלה.

יש גם חנויות ודוכני אומנות, עיצוב ובגדים (בעיקר לנשים). מומלץ להגיע רעבים מאוד ועם הרבה מקום בתיק לקניות (אגב, בדוכן הפטריות מומלץ לקנות את שקיות הפטריות המיובשות, אבל להתרחק משמן הכמהין. מניסיון).

מעבר לבשר משובח, דרום אפריקה מפורסמת מאוד בזכות היין שלה. בכל ישיבה במסעדה ובכל חנות יין, הופתעתי מחדש מרמת המחירים ביחס לאיכות. אני לא מתיימר להיות מומחה יין גדול, אבל מה יותר כיף מיין שהוא גם זול וגם טעים? כדי באמת ליהנות מחוויית היין וממה שיש לאזור להציע, מומלץ מאוד לעשות יום טיול במחוז היין מחוץ לעיר של קייפטאון. האזור נקרא Wineland, ופזורים בו יקבים, כרמים והטבע מסביב ירוק ומשגע. כדאי להתעדכן מתי מתקיימים בסטלנבוש (Stellenbosch) פסטיבלי יין (הבא למשל יתקיים ב-30.4.2016). הקונספט של הפסטיבל מזכיר מעט את מה שקיים אצלנו בארץ: משלמים כניסה ומקבלים כוס יין אותה ממלאים בכל הדוכנים הפזורים, אלא ששם הפסטיבל מתקיים בתוך עמק ירוק, עם מגוון רחב מאוד של יקבים, דוכני אוכל רחוב, מוסיקה והופעות. בסוף הבילוי, אפשר לעבור בחנות היין ולרכוש בקבוקים שאהבתם (אמרתי כבר שזול ושווה להצטייד בצידה הביתה?).

ליהנות מחוויית היין וממה שיש לאזור להציע. סטלנבוש (צילום: ספק 500, מתן שופן)
מדורגת בעשירייה הראשונה של כל דרום אפריקה. סטייק ב"The Pot Luck Club" (צילום: מערכת וואלה! NEWS, מתן שופן)

בין הר השולחן לכף התקווה הטובה: פינגווינים, כרישים וליוויתנים

אמנם כשחושבים על אפריקה וטבע, מיד מדמיינים סוואנה עם זברות ואריות, אבל הטבע של קייפטאון הוא אחר. אחר, אבל לא פחות פראי. הר השולחן, אחד מסמלי העיר הוא גם אחד משבעת פלאי עולם הטבע. הוא קיבל את שמו משום פסגתו השטוחה והרחבה, והוא חלק בלתי נפרד מהעיר עצמה. כאילו צומח מתוכה. הדרך הנוחה והמהירה ביותר למעלה ההר, וגם לירידה ממנו, הוא הרכבל, אבל בהחלט יש דרכים נוספות. לחובבי האתגר שבינינו, ניתן לעלות למעלה רגלית, ולחובבי האקסטרים - ניתן לרדת מההר בסנפלינג. אמנם מדובר באטרקציה, ועוד אחת שהיא מאוד מתוירת, אבל הפעם בצדק.

אין מילה אחרת לתאר את הנוף הנשקף מלמעלה למעט "מטמטם". רואים מעל את העיר והמפרץ, ובגלל תנאי האקלים - הפסגה נמצאת מעל העננים. קשה מאוד לתמלל את התחושה כאשר רואים את העננים רוקדים מתחת לרגליים, מעל העיר ומסביב לצוקים הנמוכים.

אבל הטבע לא מתחיל או מסתיים כאן. תקדישו יום לנושא, וצאו ברכב מקייפטאון לכיוון דרום לאורך החוף. בדרך תעברו בעיירות קטנות, חלקן אמידות מאוד עם בתי קיט של עשירי ומפורסמי העולם. בכל מקרה, אל תמהרו. עצרו בנקודות התצפית הפזורות לאורך הדרך העשירה במפרצים קטנים, הרים גבוהים, סלעי ענק ומים בגוון טורקיז. נקודת עצירה הכרחית היא שמורת הפינגווינים שמאפשרת הצצה, כמעט פנים אל מקור, ללהקת הפינגווינים שחיה על אחד החופים. מדריך הטיולים שלנו מחברת Peninsula Tour הסב את תשומת ליבנו לכתמי הלשלשת הלבנה ברחוב העיר הסמוכה. לנו יש חתולי רחוב, ולהם יש פינגווינים שמנסים לקנן בחצרות הבתים.

מי שבקיא בשרשרת המזון, יכול כבר לנחש שאם יש פינגווינים יש גם כלבי ים. אם יש כלבי ים, יש גם כרישים וליוויתנים. ואכן, כרישי עמלץ לבן הם לא מחזה נדיר בכל האזור הדרומי. תוכלו לשים לב גם לעמדות תצפית מעל המפרצים המאויישות בעובדים, שכל תפקידם הוא להשקיף על המפרץ ולזהות האם מתקרב כריש לחוף. במידה וכן, מפעילים כריזה. נשמע מפחיד, אבל תמצאו המוני מתרחצים ויותר מזה - גלשנים. כמו כן, אחת האטרקציות המרכזיות היא צלילה עם כרישי עמלץ לבן בסביבתם הטבעית (בתוך כלובי מתכת, כמובן). בחודשי החורף (עונת הקיץ אצלנו פה בארץ) ישנן גם הפלגות לצפייה בליוויתנים.

דרומה משם נמצאת כף התקווה הטובה, צוק סלעי וגבוה שהוא גם הנקודה הדרום-מערבית ביותר של היבשת. יש מספר סברות מדוע מנין השם, אך הבולטת שבהן גורסת שהוא ניתן על ידי המלחים האירופאים שעשו את הדרך למזרח ובחזרה ממנו, בתקופה שלפני תעלת סואץ. מאחר ומדובר במפגש האוקיינוסים (ההודי והאטלנטי) ובכלל באזור ימי סוער, לא כולם שרדו את הדרך הזאת. עם זאת, המלחים ידעו שברגע שהם יעקפו את הצוק הסלעי, הגרוע מכל מאחוריהם והם יישארו בחיים.

כיום מדובר בנקודת תצפית עם נוף כחול אינסופי אליה עולים במעין רכבל קל. במידה ורעבים, ובעיקר ומאחר ואין אופציות אחרות באזור, ניתן לסעוד במסעדת The Two Oceans. מאחר והיא ממוקמת ביעד פופולארי, אין לה ברירה אלא להיות תיירותית, כולל תפריט סושי עם תמונות המנות בהתאם לז'אנר, אבל למען האמת היא לא רעה בכלל. המנות הראשונות אפילו מצוינות, כמו מרק הבויבאז וטרטר הסלמון שמגיע עם פרוסות דקות של שורשים וביצי סלמון.

במהלך סוף השבוע שביליתי בעיר, ניסיתי להבין איזו עיר אחרת היא מזכירה לי. אין הרבה ערים שמציעות חוויה אורבנית לצד חוף ים פעיל, ולכן מיד עלו לי לראש המועמדות הטבעיות כמו תל אביב, ברצלונה או אפילו ריו דה ז'נרו. בכל פעם פסלתי מועמדת אחרת בגלל מאפיינים שלא תאמו, עד שבסופו של דבר הבנתי שפשוט מדובר בקייפטאון. עיר שעומדת בזכות עצמה, ואף על פי שיש בה משהו מאוד מערבי - היא מציעה משהו מאוד אחר. תוצאה כנראה של היסטוריה ותמורות פוליטיות וחברתיות המייצרות מציאות ססגונית מאוד, נהנתנית, אבל במובן השמח ולא במובן החזירי והמנותק, וכמובן משתלמת כל כך.

טיול של תשעה לילות של מסעדות, טעימות יין וספארי בקייפטאון והסביבה, יעלה החל מ- 4,650 דולרים לאדם בחדר זוגי. הטיסות ליוהנסבורג ממריאות בלילה עם חברת אל על שלוש פעמים בשבוע ומתחברות לטיסות ההמשך ליעדי אפריקה הדרומית.


הכותב היה אורח של חברת ספארי קומפני.

משמר המפרץ של הכרישים. עמדת תצפית לזיהוי עמלצים על החוף (צילום: ספק 500, מתן שופן)
היכן שהאוקיינוס האטלנטי וההודי מתנשקים. כף התקווה הטובה (צילום: ספק 500, מתן שופן)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully