"אתה טס לצרפת, זו החלטה של המערכת", אמר לי הבוס אחרי שקרא לי לחדרו. פריז מדממת, עשרות הרוגים במתקפת טרור, מישהו צריך להביא את הקולות. הם יודעים שצריך שם עיתונאי יסודי, רהוט, עובר מסך, אני. "אלה יהיו חמישה ימים, המלון שולם וכרטיסי הטיסה נקנו. אתה תצלם שם, אתה תדבר עם אנשים ואתה תצטרך לכתוב על זה, אתה מבין?".
"גודל האחריות מובן, והזכות היא גדולה, אדוני", אמרתי ובלמתי דחף לסיים בהצדעה, "לא אאכזב אתכם".
"אני בספק אם למישהו יהיו ציפיות גדולות, אבנר", הוא אמר בגבות מורמות ומבט מזלזל, שנועד להקטין אותי מול גודל המשימה.
הגבתי בקריצה כממתיק סוד. "למה אתה קורץ לי? אבנר תסתכל עליי, כולה חופשה בדרום צרפת. אל תטבע שיכור בבריכה, אל תקנה אוכל רחוב מאנשים עם כובע, ותזרוק בדסק כמה שוקלדים מילקות כשאתה חוזר. זה אמור להספיק. עכשיו צא לי מהמשרד, אתה מסתיר שידור חוזר מהלילה. קרי הזה, ראית?".
הם מאמינים בי. "תגיד אתה בסדר? ממתי אתה קורא לי אדוני בכלל, ועם העמידה הזקופה הזאת", הוא עוד סינן אחרי שנתן בי את מבטחו. המערכת יודעת שצרפת הוכתה בידי הטרור, אבל גם שישראלים אוהבים סקי. אדם צועק את שחסר לו, לא חסר לו - לא צועק. וישראלים צועקים. החרמון פתוח יומיים בשנה, בתנאי שהיא מעוברת. אז הם צועקים סקי. וישראלים אוהבים לצעוק, אז הם צועקים גם חופשה בליל הסדר. עכשיו לך תסביר להם שבפרובאנס יש מה לראות בתקופה הזאת גם בלי סקי. האתגר גדול, והמערכת בחרה בי. פריז תחכה.
גראס: בירת הבשמים העולמית
האגדה מספרת שלעיירה הציורית הזו הגיעה פעם משלחת ישראלית, שבה איש לא חש צורך לקשור את שמה למשחק מילים שיביך את כל הסובבים. אחרי שסימנו "וי", שאלתי מה עושים כאן. "זו בירת הבשמים העולמית", סיפר בהתלהבות הנהג.
"אז זה חוש הריח", לחשתי בשקט בחשיבות עצומה. שעתיים קודם לכן נאמר לנו שהאזור מציע נופש בסגנון חמשת החושים. המדריך של חברת "קלאב מד" הסביר על חוש הטעם שיפגוש את תענוגות הקולינריה באזור, חוש הראייה שיהנה מהנופים הנפלאים של הפרובאנס, משהו על חוש השמיעה שוודאי התייחס לכך שכאן בקושי שומעים ישראלים, בחוש המישוש כבר הקפדתי להימנע מקשר עין. אבל הריח, עכשיו התמונה ברורה.
כמו תייר, הקפדתי להגיע לאטרקציה הבולטת שמציעה גראס - מוזיאון הבשמים. בתום נסיעה של חצי שעה מבית המלון, הגענו למוזיאון בלב העיירה. לצד הסברים מלומדים על התפתחותה של התעשייה וחומרי הגלם המוקפדים, הזמינו אותנו להריח. שאפנו בשמים מכל התקופות ובסיום המסלול חיכתה לנו מכונת הרחה מפוקפקת. היו שם ריחות של שוקולד וקפה לצד כאלה שדימו קוקאין ומריחואנה. עכשיו לך תאשים ישראלים כשהעיירה מתעקשת ללעוס את הבדיחה. הרחתי, לא הבנתי את המשחק, אבל שמרתי על קצב והנהנתי במקומות הנכונים, עד שהגענו לחדרון תת-קרקעי שבו אנחנו אלה שנייצר בשמים.
המדריכה המקומית החביבה הסבירה לנו על חומרי הגלם, והוציאה אותנו לדרך. בחרדת קודש כרכתי סביב מותניי סינר הלבן, אחזתי במבחנות והתחלתי במלאכת הרוקחות. זה היה מאתגר, מעניין והותיר אותי עם מטהר אוויר מעשה ידיי שהרשו לי לקחת הביתה. בדרך לארוחת הצהריים לגלגנו כלפי חוץ על הטיול הטרחני שלבטח ישעמם את הישראלי הממוצע, אבל בינינו לבין עצמנו ידענו - אנחנו כישרון מולד בתחום. אם אתם מגיעים עם ילדים, הביקור במפעל הבשמים Fragonard, הסמוך למוזיאון הבשמים, יירשם כאטרקציה מוצלחת.
קאן: דגם אילתי משודרג
כשהגענו לעיר הנמל הפסטורלית, שאליה עולים לרגל כוכבי הוליווד מדי שנה לפסטיבל הסרטים המפורסם, נהגנו בפאסון המצופה ופתחנו בסבב צילומי סלפי בשדרת הכוכבים הנוצצת. חנויות המעצבים הקיפו אותנו מכל עבר, אך שיטוט קל ברחובות צדדיים חשף שדרת חנויות פנימית שבה רשתות שהתייר הישראלי מכיר, אוהב - וגם יכול לעמוד במחיר שהן דורשות לחולצה.
יש משהו סינתטי בעיר הזאת. הנמל יפה, הים נקי, האנשים מסבירי פנים, אבל העיר נראית כמו דגם אילתי משודרג. מאוד משודרג, אבל אילתי במהותו. חובבי ההימורים ימצאו קזינו רחב ידיים מאחורי שדרת הכוכבים, מחפשי השופינג ימצאו נחמה ברחובות הפנימיים וגם אוכל הרחוב היה בסדר גמור. אבל העיר הזאת משדרת ניכור וחוסר עניין, ואפשר להבין אותה. היא רגילה לבראנג'לינה ועכשיו הגיעו כמה ישראלים שמדברים עליה בנשימה אחת עם אילת. למה שתחזיר אהבה.
ניס: התבלין שרוכשים כוכבי הוליווד
פנינת האזור. לכאורה הדמיון בינה לבין קאן זועק לשמים - נמל דומה, חוף ים שמזכיר וארסנל חנויות שמוכן לקבל את התיירים. אלא שניס משדרת אווירה אחרת, את חנויות המעצבים היא לא שמה בטיילת לנקר עיניים, שם היא מעדיפה להציג בפניך דווקא את המסעדות הטובות והפאבים הנחשבים. טיול ברחובות הצדדיים בקרבת החוף לא חשפו חנויות מעצבים נוספות, אלא שוק צבעוני ומרשים, מהיפים שראיתי בחיי.
הכל קרוב בפרובאנס. חצי שעה לכאן ולכאן, ותגיעו לכל אחת מערי האזור. אבל ניס זו לא עיר לתפור על הדרך, מבין המבחר שיש לדרום צרפת להציע - היא היחידה ששווה נופש בפני עצמו. בבואכם לשוק האיכרים, בקשו מהרוכלים את התבלין "הרב דה פרובאנס". סביר שעוד לפני שתעשו זאת, יהיה מי שימליץ לכם על התבלין שאותו "רוכשים כל כוכבי הוליווד שמגיעים לאזור". אני לא יודע איך סקרלט ג'והנסון מכינה את השקשוקה שלה, אבל גם אם המעשיות שקריות - התבלין נפלא. לצדו תהנו בשוק ממבחר סבונים, גבינות קשות, מאכלים מקומיים שיזכירו לחמעג'ון וגם סלסלות תותים פוטוגניות ב-5 אירו.
כשתסיימו בשוק, בקרו במסעדות הסמוכות שמתגאות בחומרי גלם טריים שממש עכשיו יצאו מהים, פירות שנקנו בשוק ממש לפני שהגענו ועוד שלל ניסיונות שכנוע שיזכירו לכם את הבית, אבל הטעמים יוכיחו שהכל אמת. כשסיימנו באזור השוק צעדנו לעבר גלידריה, שם ביקשנו כדור בטעם לבנדר. פשוט כי אפשר, והיה שם טעם כזה. הביקור בעיר הנפלאה הסתיים במרתף יינות, שם התברר צולמה סצנה לסרטו של וודי אלן "קסם לאור ירח". אפילו בתחום הזה היא התעלתה על קאן. אין כמו ניס.
מונאקו: הפוך גדול ב-6 אירו
במונחים מסוימים מונאקו מזכירה את הספארי ברמת גן. כלומר, מאוד יפה לראות את מה שקורה מחוץ לרכב, אין ספק שאצלם כמה פעמים, אשמח לרדת לכמה דקות כדי לספוג את האווירה, אבל מעבר לזה - אין שום תועלת בכך שרגליי דרכו על אדמת המדינה הקטנטנה, שמציעה כל כך הרבה רק למי שיכול להרשות לעצמו. יאכטה. קניתי הפוך גדול ב-6 אירו ותרמתי לכלכלה המקומית, רגע לפני שראיתי היכן התגורר עד לא מזמן כוכב הכדורגל הקולומביאני רדמאל פלקאו, ששיחק בקבוצה המקומית, ותצפתנו על היאכטה העצומה של מיכאיל פרוחורוב, הבעלים של קבוצת ה-NBA ניו ג'רזי נטס.
הנסיכות הקטנה, ששוכנת בין חוף הים התיכון לצרפת, ונושקת לאיטליה, היא מקום שחייבים לבקר בו כדי להגיד שראית מישהו שנורא דומה לג'ורג' קלוני, אך ספק אם תמצאו בו תעסוקה שתיארך מעבר לשעה. אחרי פרק זמן דומה, כל מה שחיכינו לו היה המיניבוס שייקח אותנו חזרה לקלאב ויאפשר לנו לקבל את מנת הריקודים היומית של צוות הבידור במלון. עד כדי כך רבה ההנאה במונאקו.
קלאב מד אופיו
הקלאב מרשים בגודלו, ומתקני המועדון משתרעים על פני 460 דונם של עצי אלון וזית, ספא יוקרתי, שלוש בריכות שחייה, מגרש גולף וטניס, ואפילו חץ וקשת ושיעורי טרפז. במלון קיבלנו מסמך שדרש קוד לבוש בארוחות הערב, אך כשהגעתי עם בלייזר חום שתואם את "אווירת הקפוצ'ינו" שעליה הצהירו ברביעי בערב, גיליתי שלא כולם קיבלו את המסמך. או שבחרו להתעלם באלגנטיות מרשימה יותר מזו שסיפקה ההופעה שבחרתי.
המיקום של הקלאב מצוין, נגיש לכל אחת מערי האזור, ומספק נוף מרשים לכשעצמו. חדרי המלון לא גדולים מדי, אך מספקים את כל מה שצריך בעולם, כמו מרפסת עץ מרשימה ומתקן שמחמם מגבות. פקידי הקבלה, שבערב מתגלים כרקדנים, תמיד נראו שמחים וסבלניים, גם בשעות שבהן נורא קשה לזייף את זה.
חופשת חמשת החושים של "קלאב מד" מוצעת בפסח הקרוב בשני תאריכי יציאה: 17.4.15 או 24.4.15, החל מ-1625 אירו לאדם בחדר זוגי. לנוסעים ב-17.4 מתוכנן ליל סדר מסורתי הכולל את קערת ליל הסדר, מצות ויין, וכמובן מתנות אפיקומן לילדים.
הכותב היה אורח של חברת "קלאב מד".