המדריך למטייל העצל

עין קובי: המעיין שלא תפסיקו להיכנס אליו

בריכת איגום ריקה וגם כניסה סודית אל מעבה האדמה מחכה לכם בהרי ירושלים. שם ממתין מעיין קטן, בריכת טבילה וגם ניקבה חשוכה שבה זוחלים כ-15 מטרים ויוצאים באמצעות סולם אל העולם החיצון. תביאו ילדים, פנס ויצר הרפתקנות

איל שפירא
צלמים זמניים מורשים

"של מי הילד הזה?! הלו! של מי הילד הזה?!"

בכל פעם שאני שומע את הצעקות האלה, אני עוצם עיניים, מתכווץ בתוך תוכי ומקווה שלא מדובר באחד מהשניים שלי.
אבל תמיד מדובר באחד מהם.

ואז אני צריך לבוא, לשמוע מזרים גמורים שאני הורה חסר אחריות כי "איך אתה מרשה לילד קטן לטפס ככה מעל באר המים / מעל התהום / מעל צמרת העץ (אל תמחקו את המיותר).

אבל בתוך-תוכי, אני יודע שהצלחתי. הצלחתי פעמיים: הצלחתי בכך שיש לי ילדים הרפתקנים ומלאי סקרנות, והצלחתי למצוא יופי של יעד לטיול, כזה שגורם ליצר התעלולים שלהם לעבוד שעות נוספות.


עוד טיולים בסדרת "המדריך למטייל העצל":
מצאנו את עולם המים: רק 80 דקות מתל אביב
ליפתא: מעיין מיסתורי שמספק הפתעה בכל ביקור
עין אפק: מסע בין ביצות, ג'מוסים ושפמנונים ערסים

עוד באותו נושא

זהירות, ממכר: טיול המים הכי כייפי לקיץ

לכתבה המלאה
הצלחתי בכך שיש לי ילדים הרפתקנים ומלאי סקרנות. היציאה מעין קובי (צילום: איל שפירא)

כניסה סודית אל בטן האדמה

הפעם בחרנו בטיול עצל במיוחד - עין קובי בפארק מנחם בגין שבהרי ירושלים. הכל פה היה כה עצל, עד שבסיומו של הטיול אמר לי חבר שהצטרף אלינו "שמע, אני עדיין מריח על עצמי את הדיאודורנט מהבוקר". ככה עצל.

לאחר שמחנים את הרכב בחניון עין קובי, צועדים מטרים ספורים אל עמק זעיר שבו חומות אבן נמוכות, מבנה מרשים שימיו הטובים מאחוריו, בריכת איגום ריקה וגם כניסה סודית אל מעבה האדמה. שם ממתין מעיין קטן, בריכת טבילה וגם ניקבה חשוכה שבה זוחלים כ-15 מטרים ויוצאים באמצעות סולם אל העולם החיצון, מפתח אחר.

אם הגעתם עם ילדים, תנו להם למצוא לבד את הפתח שיוריד אותם אל מתחת לקרקע. בגד ים, פנס, סנדלים להליכה במים, ויש לכם שעה של שקט מהקטנים. לא, לא בגלל שהטבילה והזחילה נמשכות שעה. הן לא - כולה ארבע דקות. אבל בגלל שזה כל כך כיף, הם יעשו זאת שוב ושוב ושוב ושוב.
ושוב.

ובכל פעם הם יוסיפו למשוואה אתגר אחר. "הפעם בלי פנס", יצעק אחד. "הפעם בהליכה לאחור ובעיניים עצומות", יוסיף אחר. "הפעם לא יורדים במדרגות אלא קופצים!", יציע ילד שלישי.

וזה השלב שבו מגיעים הנודניקים ששואלים "של מי הילד הזה?!"

בלב החורש, מתחת לקרקע, שוכן לו מעיין. פארק מנחם בגין בהרי ירושלים (צילום: איל שפירא)
תנו לילדים למצוא לבד את הפתח שיוריד אותם אל מתחת לקרקע (צילום: איל שפירא)

התפאורה של הטבע, הסרט - שלכם

ובינתיים, כשהילדים בודקים גבולות, קבלו רקע קצר על המקום. כי כיף בלי ידע הוא כיף ריק. המעיין הקרוי עין קובי, מרחק צעקה מנחל רפאים, שימש את תושבי הכפר הערבי קאבו, שהיה עטור בבוסתנים ועצי פרי. הכפר ננטש ב-1948, אך מקורו של היישוב קדום יותר, וקובי (בלי דגש ב-ב') היה יישוב יהודי שהוזכר במשנה.

כפי שכבר הבנתם, המעיין נובע מתחת לקרקע, מתוך ניקבה חשוכה שנחצבה בו, הישר אל בריכה. בעבר היה אפשר להיכנס לבריכה האפלולית ולטבול את כל הגוף, אך כיום נבנתה כאן גדר שמונעת כניסה לעומק המים, והטבילה נעשית רק בשולי הבריכה. זה אומר שגם אם לא הבאתם בגדי ים, הכל בסדר, כי המים לא יעברו את קו הירכיים.

אל כל הטוב הזה, המצוי בעומק של כמעט ארבעה מטרים, מובילות מדרגות ברזל, והחלל עצמו מואר באופן קלוש על ידי פתח עליון, שיוצר קרני אור שנראים כמו בסרטי אימה. אם ממשיכים הלאה, אל הניקבה - כבר יש צורך בפנס (עדיף פנס ראש).

הטרסות ועצי הבוסתן שמקיפים את האזור שבו אתם רובצים הם תפאורה נהדרת לפיקניק שיכול להימשך שעות ארוכות, עם ערכת קפה וספר טוב. זה יכול להיות גם מקום מפלט נהדר עבור זוגות שרוצים להתבודד ביום שישי בבוקר או אחר הצהריים. בקיצור, הטבע העניק את התפאורה - ולכם לא נותר אלא להחליט באיזה סרט אתם מככבים.

המעיין נובע מתחת לקרקע, מתוך ניקבה חשוכה שנחצבה בו, הישר אל בריכה. עין קובי (צילום: איל שפירא)
הטרסות ועצי הבוסתן שמקיפים את האזור הם תפאורה נהדרת לפיקניק (צילום: איל שפירא)

השביל האינטימי שלכם

סיימתם לאכול? הילדים כבר מותשים? בא לכם לחלץ עצמות? ליד הניקבה ישנו מבנה אבן גדול שמקורו בתקופה הרומית המאוחרת או בביזנטית. במרוצת הדורות הוא הפך לבית תפילה מוסלמי ששימש את הכפר קאבו. בצמוד אליו מופיע סימון שבילים אדום הפונה צפונה. רדו איתו ובתוך דקות תגלו גרמי מדרגות מעץ המופיעים פה ושם, שיורידו אתכם לכיוון ערוץ נחל רפאים.

ים של פינות זולה מבודדות יש פה, ספסלי עץ אחדים ותחושה אינטימית של ניתוק. השביל הזה נמתח לאורך פחות מקילומטר ומגיע על דרך עפר רחבה שממנה נשקפים הרי ירושלים במלוא תפארתם. אפשר לחזור באותה הדרך (הפעם בעלייה), או להמשיך ימינה עם השביל הירוק, ושוב ימינה בעיקול הראשון, עד שמגיעים בחזרה אל עין קובי. האופציה השנייה אמנם פחות מרשימה, אך היא טובה למי שאינם אוהבים מסלולים הלוך ושוב. כך או אחרת, לא תצעדו היום יותר מקילומטר וחצי.

והמלצה נוספת לסיום: אם בא לכם להגדיל עוד ולצעוד בטבע, כדאי לדעת שמחניון עין קובי יוצא מסלול נוסף, שייקח אתכם אל חורבת קובי ואל שרידי היישוב הקדום. הוא מסומן (או אמור להיות מסומן - הסימון כאן בעייתי-משהו) בצבע כחול ועל פניו נראה די משמים. אך כידוע, ככל שהשביל משעמם יותר, כך ההפתעות שבו יהיו שוות יותר.

וכך, כחצי שעה לאחר תחילת ההליכה פגשנו בצבי גדול ומבוהל, שחלף על פנינו במהירות הבזק והשאיר אותנו פעורי פה. זהו, קיבלנו את חווית הטבע השבועית שלנו. עכשיו אפשר לחזור לקינוח במעיין.

הגדר מונעת כניסה לעומק המים. עין קובי (צילום: איל שפירא)
לא מעט חווית טבע מחכות במקום. פרפר נח על עלים בפארק בגין (צילום: איל שפירא)

מודיעין שלום

איך מגיעים: מכיוון בית שמש או ירושלים עולים על כביש 375. הכניסה לפארק בגין משולטת היטב ונמצאת כמה מאות מטרים מזרחית לצומת צור הדסה. מכאן, דרך עפר מסומנת בירוק תיקח אתכם עד חניון עין קובי. בכניסה לפארק ניצבת מפה גדולה ובה מסומנים השבילים השונים - מומלץ לצלם אותה במצלמת הנייד ואז להחליט אילו שבילים בא לכם לדגום בהמשך. שביל הטיול השני המוזכר בכתבה אורך אף הוא כ-1.5 ק"מ. הוא מעגלי וקל, אך יש לשים היטב לב לסימון השבילים.

לא לוותר: צלמו את הילדים בווידאו כאשר הם נכנסים לניקבה בפעם הראשונה, וחכו להם בצד השני, כדי לצלם אותם מגיחים ממנה - מאושרים ומחויכים.

לעשות רושם על החבר'ה: כמו מעיינות רבים בהרי ירושלים (ובארץ בכלל), גם עין קובי הוא מעיין שכבה. המונח "שכבה" מתייחס לשכבות הסלע שמהן הוא פורץ. בזכות החלחול הקבוע, עונה אחר עונה, של מי הגשמים, מעיינות שכבה רבים נובעים באופן קבוע ושוטף, אך כאשר מנצלים אותם יתר על המידה, השפיעה יורדת. לכן, בעבר הרחוק נהגו החקלאים ותושבי הכפרים לחצוב בסלע ניקבות שהגיעו עד למקור הנביעה עצמה, ולקבל את המים ישירות ממנה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully