המדריך למטייל העצל

    זהירות, ממכר: טיול המים הכי כייפי לקיץ

    דווקא בזכות העובדה שהם לא מתחנפים אליך, מצליחים מבצר מונפור ונחל כזיב לגעת בנשמה של כל מי שמטייל בהם. קבלו מסע אל ימי הביניים שבסופו בריכות טבילה ממכרות בהחלט. 50 גוונים של ירוק

    איל שפירא
    50 גוונים של ירוק יש פה. נחל כזיב ואחת מבריכותיו (צילום: איל שפירא)

    כמובן, אסור לשקר לילדים. זה לא מוסרי, זה לא מכובד וזה מעיד על הורות לקויה. אבל (ויש "אבל") - במקרה של הטיול הזה, לא יזיק שקר קטן, שקר לבן. או יותר נכון: שקר רטוב.
    ואני אסביר:

    ז'אנר הטיולים האהוב ביותר על ילדים הוא טיולי המים. הרי לא תצפו מילד בן 7 או 8 להסתחרר מרוב אושר, כאשר הוא פוגש בשרידים ארכיאולוגיים של בית כנסת עתיק. "וואו! אבא, תראה את משקוף בית הכנסת! איזה סיתות! אילו עיטורים! אתה חושב שזו רפליקה או המקור?". לא, אין ילדים כאלה.
    אז מים, תנו להם טיול מים - והם יהיו מאושרים.

    אבל יש טוויסט קטן בעלילה, כי ברגע שאתה מבטיח טיול מים, הם יצפו לפנטזיה פרועה. ציין בפניהם שיש בריכות עמוקות בנחל, והם כבר ידמיינו את לארה קרופט צוללת יחד איתם למעמקים. ספר להם שיש דגים, והם כבר מכינים ערב קודם פיתיונות לאריות ים.


    עוד טיולי מים בוואלה! תיירות:
    להירטב מבלי לשלם: 7 מסלולי מים אביביים למשפחה
    מצאנו את עולם המים: רק 80 דקות מתל אביב
    עין מטע ועין תנור: טיול מעיינות סטייל "אבודים"


    אז כן, שקר לבן יועיל: מה שאני עשיתי זה פשוט לומר להם לקחת בגדי ים "כי אולי, רק אולי, יש מים בנחל ונוכל קצת לשכשך את הרגליים". ואז, כשהם פגשו בדבר האמיתי, הם עפו על עצמם מרוב אושר. תקטין ציפיות, תגדיל אושר - זה הסוד.

    ועכשיו, אחרי תקציר סדנת "לשקר לילדים ולחיות עם זה בסבבה", אפשר להתחיל לטייל באחד המקומות היפים בגליל המערבי. מבחינה אישית, נחל כזיב הוא הנחל האהוב עלי ומבצר מונפור הוא המבצר האהוב עלי. יש שוצפים מהם, יפים מהם ומרשימים מהם - אבל דווקא בגלל שהם לא מתחנפים אליך - הם מצליחים לגעת בכל מי שפוגש אותם.

    תוסיפו לכך את העובדה שכביש עוקף קריות החדש (יחסית) הופך את הדרך מאזור המרכזי לגליל המערבי לוויש אחד מהיר, וקיבלתם יופי של טיול ליום שישי בצהריים, לפני שההמונים מגיעים בשבת.

    עוד באותו נושא

    מזגן זה לפקידים: 6 מעיינות לצינון הגוף והנפש ביום שרבי

    לכתבה המלאה
    כל הילדים מתים על טיולי מים. נחל כזיב (צילום: איל שפירא)
    מצליח לגעת בכל מי שפוגש אותו. בריכה בנחל כזיב (צילום: איל שפירא)

    במיוחד לעצלים: מסלול בהתאמה אישית

    מסלול הטיול המעגלי המוצע כאן כולל הן את מבצר המונפור והן את אזור עין טמיר שבנחל כזיב. זהו מסלול לא קצר: כ-7 ק"מ. עם זאת, למעט עלייה אחת קצת מתישה, מדובר ברמת קושי קלה יחסית. מצד שני, אם בא לכם ללכת פחות, תוכלו לוותר על המונפור ולקצר משמעותית את המסלול. כי הרי עם המותג "המדריך למטייל העצל" קשה להתווכח (פרטים בהמשך).

    מה שכן, הוויתור על המונפור יהיה זמני, כי אתם חייבים לבקר בו מתישהו, אולי אפילו בשבוע הבא. למה? כי עדיפים שני טיולים עצלים קצרים מאשר טיול אחד רציני.

    אחרי שיצאתם מהרכב והצטיידתם בהמון (המון!) מים, חפשו את סימון השבילים האדום, שייקח אתכם בדרך רחבה צפונה. אחרי כ-15 דקות הדרך הופכת להיות צרה, אינטימית, כמעט פראית. עוד כמה דקות ומגיעים לגרם מדרגות חצי טבעי, עם הנוף המקסים של החורש שעוטף את הרכסים הסוגרים על נחל כזיב. 50 גוונים של ירוק יש פה. לפחות. וכל העושר הזה ידרוש מכם לבהות בו שעה ארוכה.

    הדרך תוביל אתכם אל חפיר קדום, וסופסוף תקבלו קצת צל על הראש. נראה כאילו בעוד רגע יצוצו פה אבירים על סוסיהם ויעשו את מה שנהגו לעשות בימי הביניים. לשלוף חרב, לאכול בשר בידיים, כאלה. מישהו חכם אמר פעם "מבצר הרוס למחצה הוא מבצר בנוי למחצה". וזה בדיוק המקרה של מונפור.
    אחרי שתטפסו אליו (בקלילות) תגלו שפע של פינות סודיות, מגדלי אבן ובעיקר נוף עוצר נשימה, באדיבות חברי המסדר הטבטוני, שפעלו בו במאה ה-13.

    נראה שכולם אוהבים את המבצר הפוטוגני הזה: ילדים מתרוצצים בין חומותיו ומגדליו, זוגות רומנטיים מסלפפים את עצמם לדעת, מורי דרך קשישים מתווכחים עם הקולגות שלהם על פרט היסטורי שולי כזה או אחר. בקיצור, אושר גדול.

    "מבצר הרוס למחצה הוא מבצר בנוי למחצה". המונפורט (צילום: איל שפירא)
    זוגות רומנטיים מסלפפים את עצמם במונפורט (צילום: איל שפירא)

    דגים מסתערים על ילדים

    חם לכם? יאללה, למים. ממשיכים עם השביל האדום צפונה ויורדים לעומק הערוץ. כאן, בלב החורש הצפוף, האור רך ונעים, כמו בג'ונגל קטן. בסוף הירידה פוגשים טחנת קמח קדומה, מגיעים למישור ופונים ימינה (מזרחה) על השביל הירוק. כעת אתם על נחל כזיב - הנחל הכי גדול בגליל המערבי. הוא מתחיל את חייו באזור הר מירון, ומתפתל לכיוון הים לאורך כ-40 ק"מ.

    צועדים, צועדים וצועדים, ואז, שנייה בדיוק לפני שהילדים מתחילים להתלונן, מגיעים המים הטובים. ומכאן זה רק משתפר. שימו לב, למשל, ל"בריכת הנקיק" היפה, עטורת המפלונים. אבל גם שאר הבריכות ינסו למשוך את תשומת לבכם. אל תעליבו אף אחת מהן - פשוט טבלו בכולן.

    ברגע שתפגשו שביל שחור, שימו לב אליו. בהמשך תחזרו אליו. בינתיים ממשיכים כ-200 מטרים עם הירוק ומגיעים לאזור עין טמיר - מרחב יפהפה שבו מסלע לבן ופלגי מים הזורמים בעליזות.

    מעין טמיר חוזרים שוב מערבה בשביל הירוק עד למפגש עם השביל השחור. אבל רגע לפני שהתמסרנו לשחור וטיפסנו בחזרה לרכב, גנבנו עוד שעה בבריכה הנהדרת שקרצה לנו כאן. יש בה דגים כה מורעבים, עד שהם סבורים כי ילדים שנכנסים פנימה הם סוג של פיסות לחם ענקיות. התוצאות מצחיקות (או מבהילות, תלוי באופי הילד).

    למרות שכבר צריכים לחזור, זכרו כי עוד לא נולד הגבר שיצליח להוציא ילדים ממים בטבע. לכן, יש לכם רק שתי אלטרנטיבות: או שתיקחו את הזמן ותישארו פה לנצח, או שתחזרו הביתה בלעדיהם. לשתי האופציות יש יתרונות בולטים.

    עוד באותו נושא

    כדור צינון: 10 מעיינות יפהפיים וללא תשלום

    לכתבה המלאה
    דילוג בנחל כזיב. הנחל הגדול בגליל המערבי (צילום: איל שפירא)
    תיזהרו מהדגים המורעבים. ילד שהוא "פיסת לחם" בעין טמיר (צילום: איל שפירא)

    מודיעין שלום

    איך מגיעים: מכביש 89 פונים צפונה למעיליא, חוצים את היישוב, עוברים לצד מצפה הילה ומגיעים לחניון מונפור. זו נקודת ההתחלה והסיום. ישנו גם חניון בתשלום, קרוב יותר למונפור בכמה מאות מטרים.

    מתעצלים לעשות את המסלול כולו? חנו בחניון הילה, ליד כביש הגישה ליישוב ועלו על המסלול השחור, שיוריד ויעלה אתכם לנחל וממנו. מדובר במסלול הלוך ושוב שאורכו בסך הכל כ-4.5 ק"מ. חשוב מאוד להצטייד במפה עם סימוני השבילים. וכמובן, לא לשכוח הרבה מים, בגדי ים וסנדלים להליכה במים.

    לא לוותר: עין טמיר נובע מניקבה חשוכה שאורכה כמה עשרות מטרים. פעם היה מותר להיכנס פנימה (בזהירות, ועם פנס). היום יש שלט האוסר זאת. אז מה כן תוכלו לעשות? להציץ פנימה אל בטן ההר, עם פנס חזק, ולדמיין.

    לעשות רושם על החבר'ה: המונפור ("הר חזק", בצרפתית), שנבנה על ידי הצלבנים במאה ה-12 נועד לשכן את מגיני החלקות החקלאיות של אבירי מעיליא. ב-1228 הוא נמכר לחברי המסדר הטבטוני, שהיו, איך לומר, "אבירים לייט". מה שכן, הם שיפצו אותו היטב, ביצרו, הוסיפו מגדלי שמירה אימתניים, ובכלל - הפכו את המבצר לחסון לעילא. אך במקום שיש מבצר, יהיו גם אויבים. בחודש יוני 1271 מטפס לכאן עם חייליו בייברס, הסולטן הממלוכי חובב התעלולים. זה האיש שלוחמי דאעש של היום הם פיות ענוגות יחסית אליו. אחרי שבוע, כבר לא היו פה שום אבירים. לייט או לא לייט.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully