עין אפק: מסע בין ביצות, ג'מוסים ושפמנונים ערסים

ממלכת החיות מאכלסת מחלקות רבות: בעלי חוליות, זוחלים, דו-חיים ועוד רבות. היום תפגשו את מחלקת הערסים. בואו נקרא לה ה"זואו-ערסים". ובתוך מחלקה זו, הנציגים הקולניים ביותר הם דגי השפמנון. דגים קולניים מסתדר לכם? גם לנו לא ממש הסתדר, עד שפגשנו אותם בשמורת הטבע עין אפק, דרומית לעכו. בקיצור, אתם עומדים לצחוק או לברוח (תלוי באיזו שכונה גדלתם). אבל חכו, עוד נגיע לשפמנונים. לפניהם יש הרבה מה לראות.


עוד טיולים בארץ בוואלה! תיירות:
זה הסתיו: התקופה הכי טובה לטיול בעמק יזרעאל
לקבל עיסוי ממפל: טיול קליל למשפחה העצלה בעין גדי
מתחילה לי פריחה: מדריך לפרחי סתיו בארץ

כביש חוצה קריות החדש יחסית הופך את הנסיעה מאזור המרכז לשמורת עין אפק למהירה באופן מפתיע. שעה וקצת מגוש דן, והגעתם את ממלכת טבע קסומה באמת, כזו שהחורף יפה לה, שמציעה בריחה נהדרת מהטירוף היומיומי.
והכי מפתיע זה שכל הטבע הטוטאלי הזה מצוי בפאתי אחד האזורים העמוסים בארץ - הקריות.

למעשה, דווקא בשל כך, מדובר בטיול עם ערך מוסף – לראות בעיניים עד כמה שמירת נופי העבר הטבעיים קריטית בימים אלו של פיתוח מאסיבי. אבל אל דאגה, כשתשוטטו בין גשרוני האבן היפים, אגמי המים התכולים והשבילים הציוריים של השמורה הקטנה והאינטימית הזו, לא תזכרו שהעולם הגדול מצוי מטר מכאן. ואולי זהו סוד קסמה.

השמורה נועדה לשמר את מה שקרוי בשפה המקצועית "בית גידול לח" - שם קצת יבשושי למרחב שכל כולו מים - ביצות, אגמים, פלגים ושפע החיים המתקיימים בהם. עד תחילת המאה ה-20 כל עמק עכו וסביבתו נראו כמו השמורה הזו: ביצה אחת גדולה ורוחשת חיים. אז מצד אחד יש את נחש האספלט המכונה "עוקף קריות", ומצד שני טבע נטו. כנראה הכל עניין של איזון.

שמעתם על סם-כלב מזרחי? אולי זה הסם שנטלו חברי ועדת השמות הבוטנית כשהחליטו לקרוא לצמח הנדיר הזה בשמו. אז כן, יש צמח המתהדר בשם המוזר הזה, ובעין אפק תוכלו לפגוש אותו פנים אל עלי כותרת. אותו ועוד רבים אחרים, שהמשותף להם שהם ניצלו ככל הנראה ברגע האחרון מהכחדה מעל פני כדור הארץ.

במה מדובר? בשמורת זו, כמו במספר שמורות נוספות בישראל, הוקם לפני כמה שנים "גן מקלט" - מרחב הרמטי ומוגן מפיתוח סביבתי שאליו הובאו מיני צמחים המוגדרים "אדומים", כלומר, המצויים בסכנת הכחדה חמורה. סם-כלב מזרחי הוא אחד מהם, אך את עיקר התהילה תופסת כאן הנימפאה התכולה, צמח מים ממשפחת הנופרים שנולד באפריקה, הגיע לכאן בדרך לא דרך וכיום מעטר מקווי מים בפריחה מרשימה בגוון כחול בהיר.

גן המקלט מצוי בכניסה לשמורה, אז לפני שאתם מסתערים על שביליה ואגמיה, קחו לכם כמה דקות לשיטוט על הגבעות הנמוכות של גן המקלט, בו לצד כל צמח יש שלט הסבר מפורט. את מי עוד תפגשו כאן? לוטוס קרח, עץ השמן המכסיף, לחך הודי ושאר חברים שממש דורשים שתשננו את שמותיהם, כי לכו תדעו מתי תיאלצו להשתמש בהם בשיחה. "כן, בטח ששמתי לב שלדימה מהתמיכה הטכנית יש אוזניים שנראות כמו אזוביון דגול".

לאחר שיצאתם מגן המקלט, היכנסו אל מרכז המבקרים הצנוע מבפנים והיפהפה מבחוץ, זאת כי הוא שוכן בתוך טחנת קמח מהתקופה הצלבנית. בפנים יש תצוגה קטנה של כלים חקלאיים של פעם וסרטון קצר המספר על השמורה, אבל הכיף הגדול הוא לטפס אל הגג, ומשם להשקיף על השמורה כולה – מלמעלה זה נראה כמו מפה טופוגרפית חיה.

יורדים, חוברים לפי השילוט אל "שביל הביצה", ושוכחים מהעולם. השביל היפה עובר בין מקווי מים, ספק אגמים ספק ביצות, כשהכל מעוטר בצמחי מים סבוכים: ערבה, פטל קדוש, קנה וסוף. פה ושם הסבך יואיל בטובו ליצור לכם חלונות אל הנוף ולזכות בתצפיות יפות, ממש זולות פרטיות (בטח אם הגעתם מוקדם בבוקר או ביום שישי).

השביל חולף לצד תעלות מים וגשרונים שילדים ישמחו לאמץ, פונה מעט צפונה, ולוקח אל נקודת תצפית מעניינת. ממבט ראשון שום דבר לא מעניין בנקודת התצפית. במבט שני תגלו פתאום את מה שבאמת מעניין כאן: הג'מוסים. גדולים, אדירים, כהים ובעיקר עצלים להחריד. הם לא רואים אתכם ממטר. אולי בגלל המרחק ביניכם, שנועד לשמור על שלוות נפשם. הרי לא תרצו להרגיז ג'מוס, או בשמו העברי העדין "תאו".

פעם היו באזור עדרי ג'מוסים רבים. כבישים, ערים ושאר מחוללי ציוויליזציה הרחיקו אותם מכאן, לפני כ-20 שנה הוחלט להביא הנה עדר הישר משמורת החולה. זוכרים את גן המקלט? אז כזה, אבל של ג'מוסים.

התחנה הבאה היא משטח עץ המשמש מרפסת תצפית לאחד האגמים הגדולים בשמורה. הכל היה יכול להיות פסטורלי ונעים אלמלא השפמנונים, שקולטים אתכם מרחוק, ומגיעים למרגלותיכם בדהרת מים אדירה, בקבוצה אדירה וצפופה, פוערים פה ענק, חושפים שיניים לבנות ויוצרים רעש גדול שקשה לתאר במילים. זה דוחה ומהפנט בעת ובעונה אחת.
למה הם עושים את זה? הרגל. הרגל שהאחראיים לו הם מטיילים חסרי מוח שמאכילים אותם שוב ושוב, למרות השלטים האוסרים זאת. השפמנונים האלה, כך נראה, חיים על תפוצ'יפס וביסלי. לכו תדעו איך ייראו צאצאיהם.

חוזרים לשביל, וכעבור כמה מטרים מופיע שלט המוביל את נקודת תצפית נוספת, במעלה גבעה גבוהה. רבים מוותרים עליה, אך זו טעות. עלו למעלה, כי זוהי נקודת התצפית שממנה הכי נוח לצפות בג'מוסים. מומלץ להצטייד מראש במשקפת.

עכשיו מגיע השוס: השביל הצף מעל אגם מים. למה שוס? כי לשביל העץ הצר הזה אין מעקות בטיחות. זה רק אתם והמים המקיפים אתכם מכל צד. בהתחלה זה מוזר, אך תוך רגע קל זה נראה כמו הדבר הכי טבעי ונכון – התמזגות טוטאלית עם הטבע. כיום, כשהכל גדוש באיסורים, אזהרות והרחקות שלנו מהטבע, השביל הזה הוא הדבר הכי מרענן שפגשתם זה זמן רב. עשרות מטרים של הליכה על המים. אישית, מזמן לא ראיתי את הילדים שלי כה מאושרים. כי כששוברים מחיצות - רק טוב יכול לצאת מזה.

מכאן, הדרך חזרה אל תחילת המסלול קצרה, וחולפת לצד עוד כמה פינות זולה לצד המים. שבו לצדן, התענגו עליהם, כי עוד מעט חוזרים לכביש עוקף קריות, שם הכל הרבה פחות מרגש.

איך מגיעים: נוסעים על כביש עוקף קריות (מס' 22) ויורדים לפי השילוט לקריית ביאליק ומשם לצומת עין אפק. מכאן פונים מזרחה בעקבות השילוט לשמורה. השמורה פתוחה בחורף מדי יום בשעות 8:00-16:00 (בשישי עד 15:00) והכניסה בתשלום (22 שקלים למבוגר, 10 שקלים לילד). אורך המסלול כ-2 ק"מ ורמת הקושי קלילה.

לא לוותר: להצטלם בתוך הגזעים החלולים של עצי הזית העתיקים השוכנים בסוף מסלול ההליכה, לא הרחק ממכרז המבקרים. פשוט מקסים.

לעשות רושם על החבר'ה: זוכרים את סם-כלב מזרחי? אחרי כל הצחוקים, כדאי לדעת שמדובר בצמח נדיר מאוד בישראל הפורח בקיץ בסגול דרמטי. יופיו אינו מעיד על רעילותו הרבה. זהו בן שיח הנוטה לטפטף נוזל חלבי סמיך כאשר פוצעים אותו. מנוזל זה עשו בימי קדם שימוש כחומר שגרם להזעות מוגברות, שלשולים והקאות.