כתבה פח: טיול בעקבות הזבל של ישראל

לאן הולכת כל האשפה שלנו? מה עובר על שקית ניילון שסיימה את תפקידה? ואיך הופכת הפסולת שלנו לחשמל שזורם בבית? מסע בעקבות המיץ של הזבל שלנו באתר דודאים

צילום: זיו ריינשטיין עורך: אביתר חלימי

"הדודאים נתנו ריחם" נכתב ב"שיר השירים" על פרח האפרודיזיאק הסגול, שייסים או-טו-טו את פריחתו, אבל כשמדברים על אתר דודאים בנגב הריח מקבל משמעות אחרת.


עוד טיולים מיוחדים בוואלה! תיירות:
אתרי הפריחה שחייבים לבקר בהם בחורף
רצח, הזנחה ונקמה: סיפורו העצוב של הירקון
הסחנה: הסוד הוא לבוא אך ורק בחורף


ובטח תשאלו את עצמכם מה לתיירות ואתר של זבל? אז הקשר דווקא לא מסריח כמו שהוא נשמע, ואתר דודאים מקבל אליו מבקרים ומטיילים כל השנה, שיכולים לקבל הדרכה על מסלולה של שקית ניילון שהלכה לעולמה, על הדרך שעובר קרטון חלב שסיים תפקידו, על המסע שעושה בקבוק פלסטיק מהבית שלנו ועד שהוא הולך לגן העדן של אשפה.

אתר דודאים, שהוקם ב-1990 ונקרא על-שם נחל ויער דודאים שעובר בסמוך, שייך למועצה אזורית בני שמעון וממוקם כ-10 ק"מ צפונית-מערבית לבאר שבע. האתר שחולש על שטח של 470 דונם, מחולק למעשה לשני מתחמים: דודאים וגני הדס - אזור שמקבל את הזבל של חיריה החל משנת 2000. אתר דודאים מטפל בפסולת מסוגים שונים, החל מפסולת ביתית, דרך פסולת בניין וכלה בגזם גינות. סילוק הפסולת כולל הטמנה שלה בבורות עצומים, שעם השנים הופכים לגבעות.

נכון, זה אמנם לא הפיתרון האידיאלי שיש, אבל עד שנהיה גרמניה או שבדיה, שבהן יודעים למחזר, זה הפיתרון הטוב ביותר כנראה למדינה שבה כל אחד מאיתנו מייצר כשני ק"ג של פסולת מדי יום. "כ-400 משאיות אשפה נכנסות לאתר ביום בממוצע של כל שתי דקות", מסביר עידו רובינשטיין, מנכ"ל האתר ומוסיף שהן מביאות עמן כ-5,000 טון אשפה ביום. כל משאית נשקלת בבואה ובלכתה, וכך יודעים כמה זבל הביאה ודואגים לחייב את הרשויות השונות לפי מחיר של טון לזבל.

עוד באותו נושא

אל ספר המדבר: טיול בין צהוב לירוק בחבל יתיר

לכתבה המלאה
אלפי טונות של זבל ביום אנחנו מייצרים. אתר דודאים (צילום: זיו ריינשטיין)

"עוגת שכבות" של זבל

הזבל שמצטבר עובר בחלקו סינון נוסף, ולאחר מכן מוכנס לבור גדול שמדופן בחרסית ויריעות פלסטיק גדולות של פוליאתילן (למניעת חלחול נוזלים וזיהום מי התהום והקרקע). לאחר שיוצרים שכבה אחידה, מהדקים ומכסים באדמה, כך שיוצאת מעין "עוגת שכבות" של זבל. את הנוזלים הרעילים מנקזים לבריכת ענק, שהיא מקום שבו הביטוי "המיץ של הזבל" מקבל משמעות ממשית.

לאחר זמן מה, מתבצע תהליך אנאירובי של פירוק האשפה, שגורם ליצירת גזים שונים, למשל מתאן, שאותם אוספים בעזרת קידוחים שמעבירים את הגז לגנרטורים ענקיים ומהם מייצרים חשמל שנמכר לישובים באזור.

אז אם אתם באזור צפון הנגב, מתכננים לראות כלניות ב"דרום אדום" או סתם ביום טיול, נסו לתאם ביקור באתר דודאים - אולי לאחר שתבינו כמה אשפה אנחנו מייצרים - החיים של כולנו יהיו פחות בזבל.

האתר פתוח לקבוצות בימים ראשון-שישי בשעות 15:30-08:00 ובתשלום של 5 שקלים. לברורים: 052-4331473.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully