בעקבות התמר: טיול מתוק לשנה מתוקה

"שלושה תמרים ביום - וזה מסדר לך את הלב", כך אומר לי אהוד צעירי, דקלאי ממושב נאות הכיכר שבדרום ים המלח, כשאנחנו נמצאים על כלי גבוה שבעזרתו מנערים את הדקלים בימים אלו, ימי הגדיד.

צעירי, לאו דווקא צעיר בשנים, חי ב-40 השנים האחרונות במושב ומיטיב לתפעל את המנוף הצהוב הזה, שכיום בעיקר מפעילים אותו תאילנדים. אם יוצא לכם פעם לעלות על כלי גבוה - אל תוותרו. בגובה של 18 מטרים אתה נחשף פתאום ליער של דקלים, שבשילוב הצבע הלבנבן של סלעי חוואר הלשון, משווים מראה של נוה מדבר כמו בימי אברהם אבינו.


עוד טיולים מיוחדים ארץ:
תחת גפנו וטיולו: דרכי היין של ישראל
חבילת פינוק לחג: מעיין תחמן לשנה החדשה
נחל ג'ילבון: המרענן הרשמי של רמת הגולן


אז, כאמור, אלו הם ימי הגדיד בארץ ישראל, כשהאזור שבו גדל עץ התמר (עץ ופרי מקראי ששימש את אבותינו למאכל, סוכות, סילאן, כלים ועוד) שוכן מבקעת הירדן וצפון הכנרת ועד לסופה של הערבה הדרומית. החל מחודש אוגוסט ועד סוף אוקטובר, פחות או יותר, תמצאו באזור זה דקלאים מאושרים, מסופקים מעמל ידיהם כל השנה, במטעים החולשים על מאות הדונמים באזור המועצות האזוריות מגילות, תמר ובקעת הירדן.

קצת על תמרים ומספרים: במטע של אלף דונם, כמו זה שבנאות הכיכר, יש כ-15 אלף עצים. כלומר, המון כוח אדם (תאילנדים, כבר אמרנו?) והמון-המון מים, כשעץ אחד נותן בעונה כ-130-100 ק"ג תמרים. ואי אפשר לדבר על תמר מבלי להזכיר אותו, את המג'הול - אהוב הישראלים. אבל צעירי בכלל מעדיף סוג אחר. "דקל נור זה ה-מלך של התמרים", הוא אומר. "המג'הול אמנם הכי פופולרי ומתוק מאוד, אבל הוא גם שקית סוכר".

אחרי הגדיד עוברים התמרים לבית אריזה, וכאלו לא חסרים באזור. בבית האריזה "תמר בכיכר", גם הוא במושב, עובדים למחייתם בדו-קיום מוסלמים ויהודים, שממיינים ואורזים את התמרים לפי גודל, איכות וכמות. "כ-95 אחוזים מהתמר כאן, ובכלל בארץ, מיועדים לייצוא ונשלחים לרחבי אירופה, ארה"ב ורוסיה", אומר אייל דמתי, מנהל האגודה השיתופית החקלאית. דמתי מסביר שהקהל הרוסי הוא קליינט טוב, מאחר והרוסים פחות פופולריים כיום באירופה (עקב המשבר עם אוקראינה והמערב - ז.ר) ולכן מחפשים שווקים אלטרנטיביים לעשות איתם עסקים.

אני ממשיך צפונה כמה עשרות קילומטרים משם, לקיבוץ עין גדי שעלה על הקרקע ב-1953 כהיאחזות נח"ל ואוזרח שלוש שנים לאחר מכן. כאן מגדלים תמרים כענף החקלאי היחיד ושאר הקיבוצניקים עוסקים בתיירות. אמנם יש לחקלאים מטע קטן יחסית, של כ-590 דונם בלבד, אבל אי אפשר להפריד את עין גדי מהתמר. "כבר במקרא מוזכר הקשר שלנו עם התמר", אומר יהודה כהן, איש התמרים מהקיבוץ, "כשבדברי הימים כתוב: 'ח?צ?צו?ן ת??מ?ר ה?יא ע?ין ג??ד?י'". לדבריו, גם בכינויה של ארץ ישראל כ"ארץ חלב ודבש", הדבש משול לסילאן, ולא לדבש דבורים.

תמרים ועין גדי משתלבים גם בספא החדש יחסית (נפתח באוקטובר 2012) שבנווה המדבר הזה, העונה לשם "סינרגיה". מה למכון טיפולים ולתמרים תשאלו? ובכן, אחד הטיפולים המיוחדים בספא השייך למלון עין גדי, מציע חבישת תמרים, שבה נמרח המטופל בכל גופו בקרם בוץ מתמרים בשילוב חוואר הלשון, ולאחר מכן נעטף בניילון ומוכנס ל"תנור", כלומר מכוסה בשמיכה וממתין כ-20 דקות שהחומר יעבוד.

"התמר ניחן בסגולות של חיטוי ורענון, הוא מכוץ קפילריות ובריא גם לגוף", מספרת אורית מטפלת בספא, תוך כדי שהיא מעסה את הקרקפת שלי כשאני עטוף מבלי יכולת לזוז. אחרי 40 דקות - החומר אמור להשפיע. על התענוג תשלמו 270 שקלים ואחר כך תוכלו להירגע בשאר המתקנים בספא, כמו בבריכה הפנימית והחיצונית שנמצאת, איך לא, ליד שני עצי דקל.

תמרים משמשים לא רק לעיסוי, כמובן, ומטרתם העיקרית היא קודם כל למאכל. במסעדת "הצ'אנס האחרון" שליד צומת אלמוג, לקחו את נושא האוכל והתמרים צעד אחד קדימה וחלק מהתפריט במקום סובב סביב הפרי המתוק. מי שנכנס למסעדה הוותיקה, שפועלת כבר מ-1992, מרגיש כאילו הוא סועד במטע תמרים: גזעים דמויי תמר משמשים כעמודי תמיכה לגג, פינות זולה עם צלונים משדרות של כפות תמרים וכמובן האוכל - גם כאן התמר שולטטטטט!!1.

כך, למשל, תוכלו לפתוח בממולאים של תמר עם בשר טחון, או פלפלים ובצל לצמחונים/טבעוניים שביניכם, לעבור למקלובה - עוף בתמרים, סילאן, לימון וסלט - שנעשה במיוחד לחג הגדיד - ולסיים בקינוח על טהרת התמרים: בייבי מג'הול עם אגוז מלך וקוקוס, או כמו שוורד טאייב-סיני, מנהלת המקום, מכנה: "סוכריות טבע". ואל תוותרו על קרמבו התמרים, שמורכב ממחית תמרים ופצפוצי אורז, בסבוסה - עוגת סולת ותמרים, עוגיות מקרוד תוניסאיות מתמרים ואני יכול להמשיך עוד ועוד...

הצ'אנס האחרון. 02-9409414. פתוח כל יום, חוץ משבת, כשר.

ואם אתם מחפשים איזה דז'סטיף טוב שייעכל את ארוחת התמרים, למה לא לקנח בוודקה שעשויה, איך לא, מתמרים.

כן, כן, שמעתם נכון - וודקה ישראלית, וכנראה בלעדית בעולם, שמיוצרת מתמרים. לשם כך נסעתי עוד כמה ק"מ צפונה על כביש 90, אל מושב ארגמן שבבקעה. שם מצאתי את אירה מורזייב ובעלה, ולדימיר, שהחלו לייצר במחסן קטן ליד ביתם וודקה נוסח הבקעה, העונה לשם "סנדל" (Sandel). השם שניתן למשקה מרמז, ולא לשווא, על אתר הסנדל - אתר ארכיאולוגי שזיהה הארכיאולוג אדם זרטל, כאחד מכמה מוקדי אבנים שמהאוויר נראים בצורת סנדל ושימשו, לטענתו, את בני ישראל כחותם בכיבוש הארץ לפני 3,000 שנים.

"הכל התחיל כשבעלי עבד בבית אריזה לתמרים וחשב למה לזרוק את הפירות שהחמיצו", מספרת אירה כשהיא מוזגת לי שוט של הנוזל השקוף, שנראה תמים בהתחלה. כדי להתחיל את תהליך ייצור הוודקה, ביקש ולדימיר מחבר ברוסיה שישלח לו מכונת זיקוק קטנה ועמה החל לזקק את רסק התמרים שהביא מהמפעל.

"ככל הידוע לי אין בעולם עוד מישהו שעושה וודקה מתמרים", אומרת אירה, שעלתה ביחד עם בעלה מקזחסטן לפני כ-20 שנים. היא בכלל מורה למתמטיקה, אבל שמה את יהבה כרגע במכירת הוודקה וקבלת קהל לסיור במזקקה הקטנה שהקימה. תהליך התסיסה אורך כחודש וחצי ולאחר מכן היא מוסיפה ג'ינגר, לימון ודבש לטעם. אבל אל תטעו: אין זו תרופה לכאב גרון, והאלכוהול בכמות של 40 אחוזים גורם שתבינו זאת על השלוק הראשון..

סנדל. מושב ארגמן, מחיר בקבוק - 130 שקלים. טלפון: 052-7982585, סיור בתיאום מראש.

אז אלו ימים של חג באזור ים המלח ובקעת הירדן. חג הגדיד הפך להיות ה-אירוע שלו מחכים התושבים כל השנה, עת האוויר מתחיל להתקרר, הדקל נותן פירותיו וגם המטיילים מתחילים לחזור לאזור שמוכה חום ולחות בתקופת הקיץ.

ואם אין לכם עדיין תוכניות לחגי תשרי, אולי כדאי לעצור רגע בפעם הבאה שאתם נוסעים לים המלח ולהרים את הראש - שם תראו דקלים גבוהי-צמרת מנקדים את המדבר הצהבהב, דקלאים שמשמיעים מוזיקה לעצים האהובים ותוכלו גם אתם לצאת לטיול בעקבות המג'הול.