חבילת פינוק לחג: מעיין תחמן לשנה החדשה

יש מעיינות קטנים, יש גדולים, יש קרים, יש פושרים, יש סודיים ויש עממיים. אבל יש מעט מאוד מעיינות מתעתעים.

ומעיינות מתעתעים הם מעיינות שיודעים לתחמן את מי שמבקרים בהם בפעם הראשונה. הנה מה שקרה לנו כרבע שעה לאחר שהגענו לעין חזין בעמק יזרעאל: בעודנו צפים במים הטובים, שעומקם כ-3.5 מטרים (!), נכנס פנימה בחור צעיר, מושבניק מהאזור. כאשר קלט בזווית עינו חבורה של שלושה נערים קולניים - ניצת מבט שובבי בעיניו. הוא קרא למגודל שבהם, שעמד מחוץ לבריכת המים, וצעק לו "ספור לי אחי, ספור לי שניות כשאני צולל". אמר - וצלל.


עוד טיולים למשפחה העצלה:
ליפתא: מעיין מיסתורי שמספק הפתעה בכל ביקור
טבילה בעין מבוע: המים הכי קרים בגלקסיה
איזי גואינג: המסלול הכי קל בשביל ישראל


והמגודל מתחיל לספור. "אחת, שתיים... עשר, אחת עשרה... עשרים.." כאשר עבר את השלושים, הבעת תמיהה קלה עלתה על פניו של המגודל. בארבעים נרעד מעט קולו, ולפני שהגיע לשישים, עצר את הספירה והתחיל לצעוק לעבר המים הדוממים: "מה קורה פה?! נראה לי מישהו טבע!!".

ואז, מסדק קטן שהיה פעור באחד מקירות הבריכה החיצוניים, הציץ ראשו של הקיבוצניק, כולו חיוכים, וקרא "יא טמבל! יא טיפש!". האמת, שגם אנחנו היינו טיפשים, רק חרישיים יותר מהסופר הצעקן, כי גם אנו לא ידענו שאם צוללים לתחתית הבריכה, מגלים מעבר סתרים תת-מימי שלוקח אתכם למה שנראה כיקום מקביל: בריכה נוספת, צמודה, גדולה הרבה יותר, אך מקורה בבטון, כך שהיא כמעט בלתי נראית. מה שכן, היא ענקית ואם תשוטטו מעליה, תוכלו לצפות בה מבעד לבור הפתוח מעליה.

בכל מקרה, בהחלט לא מומלץ לבצע את הצלילה הזאת אל הבריכה המקורה. זה אולי מפתה, אבל בהחלט מסוכן מדי. אבל עזבו עכשיו סכנות: מעיין עין חזין הוא אחד המעיינות הכי חמודים שפגשנו מזה זמן רב. יש לו אף כינוי נוסף: עין שורשים, על שום נטייתם של שורשים (וגם עלים וזרדים) לצוף לעיתים במימיו. למה? השד יודע. כבר אמרנו: מתעתע.

ויש עוד: בסדקי הסלעים של בריכת המים חבויים המון צפרדעים - צריך פשוט מספיק סקרנות כדי לגלות אותן. למעשה, מה שילד חקרן יגלה תוך שנייה, אף מבוגר לא ימצא, גם לא בעוד שעה ארוכה. חלקן תקועות ללא ניע, חלקן מקפצות למים וחלקן סתם מתנשפות להנאתן - מה שמשווה לסדקי הסלע מראה נושם. ובכלל, 3.5 מטרים עומק לא הולכים ברגל. אם אתם עם ילדים, השגיחו עליהם היטב. ובשאר הזמן - פשוט צללו עמוק-עמוק. יופי של מעיין.

בכל מקרה, אחרי שאתם יוצאים מהמים, חקרו את המרחב שסביבכם וקבעו מקום טוב להניח בו את ערכת הקפה. כיף גדול לשוטט ליד המעיין, לצד השדות רחבי הידיים של עמק יזרעאל, שבהם רועות לאיטן פרות מדושנות.

מחפשים טיול רטוב? היכנסו לעמוד המעיינות של וואלה!

ידוע שפרה שמופיעה במערכה הראשונה, תשאיר לכם "מוקש" במערכה השלישית. מה שמוביל אותנו לעוד אזהרת שטח: אם זה נראה כמו קקי של פרות, מריח כמו קקי של פרות וטובעני כמו קקי של פרות - זה בטח לא עוגת שוקולד. שימו לב לעובדה הזאת, כשאתם מתקרבים לעץ התאנה הענקי שליד המעיין, שענפיו המסועפים והאיתנים ממש דורשים טיפוס.

בסרטים של פעם רואים זוגות מאוהבים מדלגים יחדיו באחו. לא רצים, לא הולכים מהר - פשוט מדלגים. אז נכון, לדלג זה נורא שנות ה-50, אבל כאשר תגיעו עם הפרטנר/ית הנכון/הנכונה לשמורת יער אלוני אבא - גם אתם תדלגו. למה? למה לא, בעצם?

היער הזה, במרחק של שלוש דקות נסיעה מהמעיין, הוא יער שמח, יפה ופוטוגני, עם לוק אירופאי דומיננטי. רק שימו לב להגיע לכאן בשעות בין ערביים, ולא בשעות הצהריים החמות, שבהן האור קשה ובלתי מחמיא לשום נוף.

היער הזה מאוכלס באינספור עצי אלון התבור והוכרז שמורת טבע מסיבה אחת פשוטה: פעם, היו במחוזותינו לא מעט אלונים כאלה. הטורקים, שגילו כי העץ הזה לא רק יפה אלא גם ישמש יופי של חומר בעירה לקטרי הרכבות שלהם - כרתו פה יערות אלונים בסיטונות. אז מה הציל את היער הזה? הטמפלרים הגרמנים, שהתגוררו פה ואהבו יותר יערות מאשר קטרים. עוד נגיע אליהם.

לאחר שמחנים את הרכב במגרש החנייה הסמוך, נכנסים לשמורת היער דרך מעבר בקר ועולים על השביל המסומן לכל אורכו בחצים ירוקים. המסלול הקל והקצר (כ-1.5 ק"מ) יפגיש אתכם עם פינות רומנטיות - הוכחה שגם יער שאינו צפוף יכול להיות רומנטי. פה ושם יופיעו לצד השביל גזעי עצים ענקיים שנראים כמו פסלים מן הטבע. ובכלל, אלון התבור הוא עץ יפהפה, המסוגל להגיע לגיל מרשים של מאות שנים. הבלוטים עצמם נחשבים מעדן עבור חזירי בר ופרות. ספרו לילדים ששמו של התרמיל הזיפני שאוחז בבלוט קרוי ספלול, מאחר שהוא דומה לספל. רק הרבה יותר, ובכן, ספלולי.

השביל מתפתל לאטו ומגיע לקרחת יער יפה ומשם לנקודת תצפית גבוהה שממנה נראים היטב חלקים נרחבים מעמק יזרעאל והגליל התחתון. השביל המעגלי יחזיר אתכם בעדנה עד לנקודת ההתחלה - הרבה-הרבה יותר רגועים.

הגעה לעין חזין: בצומת אלונים פונים מכביש 75 לכביש 7513. לאחר כשני ק"מ מחפשים מימין לכביש מחסום ברזל עם שלטי "אין להחנות לפני השער". מחנים בחוכמה בצד הדרך, עוברים ברגל את השער וצועדים כ-500 מטרים לכיוון מזרח עד שמגיעים למעיין, שלצדו עץ התאנה הענקי.

הגעה לשמורת יער אלוני אבא: ממשיכים על כביש 7513, וכ-150 מטר לפני הכניסה לאלוני אבא מחפשים משמאל את החנייה המשולטת לשמורה.

לא לוותר: בטיול הזה, אל תוותרו על לוחות זמנים קפדניים. את המעיין בשעות הצהריים, ואת מסלול הטיול בשעות בין הערביים. למה? כי בימי הקיץ והסתיו, היער הזה נראה במיטבו בשעות שבהם קרני השמש רכות. לא רגע לפני. רק אל תשכחו לחזור שוב בחורף - העונה הכי טובה לבקר ביערות.

לעשות רושם על החבר'ה: לפני כעשר שנים התגלה באזור זה, כמעט במקרה, עץ אלון התבור הכי גדול בישראל, לפחות מבחינת היקף גזעו: לא פחות מ-5.3 מטרים! העץ נחשב קשיש ביותר, אך קשה לקבוע המדויק את גילו כי חלקו הפנימי פגום בחלקו. בגזעו האדיר תקוע מסמר ענק, חלוד ונושן עד מאוד, וכעת רק נותר לדמיין מי נעץ אותו שם ולמה.