המדריך למטייל העצל

ספארי לילה בירושלים: האטרקציה הכי מגניבה לסוף החופש

בתחנה לחקר ציפורי ירושלים תפגשו דורבנים חמודים, עקרבים מפחידים וזיקיות אדישות. וגם: תלמדו מה זה "קליפוד" ותבינו למה מחזיקים שם אוסף גולגולות מסתורי. הפעילות הכי מיוחדת לסיים איתה את החופש הגדול

איל שפירא
כבר רגילה היטב לצווחות ה"וואו" של הילדים. זיקית בפעילות לילה בתחנה לחקר ציפורים (צילום: מערכת וואלה! NEWS, איל שפירא)

דורבנים ישנים על הבטן. וזה נראה הרבה יותר מוזר ממה שזה נשמע. והנה עוד כמה דברים שלמדתי על בעלי החיים המשעשעים האלה:
1. הקוצים שלהם הם בעצם שערות. עבות וחדות - אבל שערות.
2. בניגוד למיתוס הפופולרי, הם לא "יורים" את הקוצים שלהם אל עבר האויב. מה שכן, אחרי שהם עושים קקי, הם טובלים בו את הדורבנים. כאשר טורף רודף אחריהם, הם בורחים במהירות, ולפתע עוצרים בבת אחת. הטורף נתקע בהם, נדקר, מזדהם משאריות הצואה, ולאחר זמן קצר יחלה ויעבור מן העולם. לא בדיוק הדרך הנעימה ביותר להחזיר ציוד לבורא.
3. דורבנים עושים סקס בשביל הכיף. כל לילה, כמה פעמים בלילה. והקוצים? לא כואבים? זו הסיבה שהזכר מתהדר ב-40 ס"מ - שזה טווח בטחון אופטימלי מהקוצים שלו. אז כן, האורך אכן קובע.

עוד בוואלה!

מרתק: הנשק הסודי שמחולל פלאים במלחמה

אריה זמיר
לכתבה המלאה
גם עקרבים ושאר זוחלים פעילי לילה תראו בשמורה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, איל שפירא)

נווה מדבר אורבני

ברוב הטיולים בטבע קשה לפגוש דורבנים. כיצורים חששניים - שבילים מסומנים אינם הקטע שלהם. אבל אפשר לפגוש אותם "כמעט" בטבע. למעשה, בתחנה לחקר ציפורי ירושלים, השוכנת במרחק צעקה ממתחם הכנסת, תפגשו את הדורבנים הכי חמודים שפגשתם מזה זמן רב (אם בכלל פגשתם אי פעם דורבנים).


עוד טיולים למטייל העצל:
טבילה בעין מבוע: המים הכי קרים בגלקסיה
דו-שיח בנחל שיח: לדבר אל המעיין
פתח תקווה הסודית: טיול עירני בעיר מנומנמת


ומה הקשר בין דורבנים לציפורים? בחייכם, אל תהיו קטנוניים. פשוט תיהנו מהערב. והערב הזה הולך באמת להיות שונה באופן מיוחד.

לפני הכל, הקדמה הכרחית: המרחב הנפלא הזה, הנראה כמו נווה מדבר בלב העיר (ולכן: נווה עיר), הוקם לפני 20 שנה בידי משוגעים לדבר, חובבי טבע וצפרות אמיתיים. הם בנו כאן מחסות לצפייה בציפורים - שהחלו להגיע בעקבות העצים, הצמחים, מקורות המים ושאר הפינוקים שהמתינו להן בלב המרחב העירוני הצחיח.

בתוך זמן קצר הפכה התחנה למוקד עלייה לרגל לחובבי טבע עירוני - מושג שהולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות. התחנה רובצת על שטח טבעי של כחמישה דונמים, במרכז קריית הלאום של ירושלים. הוסיפו לכך את העובדה שהתחנה מצויה מתחת לציר הנדידה הפופולרי של מיני ציפורים רבים, העושות את דרכן מאפריקה לאירופה ובחזרה, פעמיים בשנה כמובן - וקיבלתם נוסחה מנצחת.

ואגב, אם אחרי הביקור כאן תהיו ממש בעניין, תוכלו להצטרף לפעילויות בתשלום או מאידך - לפעילות התנדבות בתחנה. פה מציעים, בין השאר, קורס טיבוע ציפורים (וגם צפייה בטיבוע), תצפיות מודרכות, סיורים שונים, חוגים לילדים ועוד. באופן אישי, אני מכיר את התחנה לחקר ציפורי ירושלים מזה שנים רבות, אבל רק לאחרונה גיליתי שבימי הקיץ עורכים כאן "ספארי לילה עירוני". שזה גם ספארי, גם לילה וגם עיר - יופי של אלטרנטיבה לעוד ערב משמים מול הטלוויזיה.

זיקית (צילום: מערכת וואלה! NEWS, איל שפירא)

מציצים, הגרסה הירושלמית

הגענו כשעה לפני הסיור, רק כדי להתפנק על אחת מנקודות התצפית בתוך המסתור - מה שמאפשר לכם להיות רואים ואינם נראים. המסתור האפלולי, שכרזות מאוירות עם ציפורים מעטרות אותו, צופה לעבר גן קסום שבו מקווי מים ושקתות מעוצבות, צמחייה ארץ-ישראלית קלאסית, מפלון זעיר ותחושה של בריחה אמיתית מהמציאות - בדיוק הדברים שבזכותן שווה לצאת מהבית.

השעה 18:00, וציפורים כבר כמעט ולא רואים בשעה זו. אז אם אין ציפורים - תראו דורבנים. כעת אנחנו ממתינים להם. מישהו אפילו השאיר עבורם ארוחת ערב מפתה: ערימת תירס, בוטנים ואבטיח. שילוב קולינרי קצת מוזר, אבל מצד שני - גם דורבן הוא לא הדבר הכי נורמלי שפגשתם בחייכם.

דקותיים עוברות, ומישהו מגיע עם שני ילדים ושקית מלאה צנוניות. הוא מתיישב לידנו ומשליך אל החצר את הצנוניות בתנועה של אחד שמבין. מסתבר שהוא מגיע הנה לפחות כמה פעמים בשבוע, אחרי העבודה, כדי לקבל מנה של רוגע לנפש. מה אתה עושה?", אני שואל. "רואה חשבון", הוא עונה בהתנצלות.

"ציפורים יש לי גם ליד הבית", הוא אומר אחרי דקות ארוכות של שקט, "אבל פה? פה זה אורגינל. כמו להיות בשוק". שמעו, אני מתחיל לחבב את הרואה חשבון הזה.

פוחלצים של דורסים בתחנה לחקר ציפורים בי-ם (צילום: מערכת וואלה! NEWS, איל שפירא)

אם לא יבואו הדורבנים, לפחות יישאר לנו האבטיח

ואז מופיע לצדי אבנר, מי שמתגלה כמדריך סיור הספארי לילה וחובב טבע מושבע. מאוד מושבע. "אפילו בנינו לדורבנים מאורה, אבל משפחת ארנבונים הרסה אותה", הוא אומר בעצבות. "אתה מבין, בישראל ארנבונים נחשבים מין פולש", הוא ממשיך, ולי נדמה שהעצב שלו הופך לזעם קלוש. אני מנסה להחליף נושא. "המון אוכל השארתם לדורבנים, אה?" אבנר מניף יד בביטול ומפטיר. "הדרורים כבר אכלו להם חלק גדול". מסתבר שהדורבנים ממש קרובים לליבו של אבנר.

החושך יורד. אנחנו יושבים וממתינים בסבלנות לדורבנים. צפרדעים מתחילות לקרקר במקהלה קאמרית נהדרת, כזו שאפילו ציניקנים עירוניים לא יישארו אדישים כלפיה. בינינו, אני חושב שזה פלייבק, אבל לא משתף אחרים במחשבות שלי. אוהבי טבע - כמו גם טבעונים ומאכילי חתולים - אינם מצטיינים בהומור עצמי מפותח.

אז ממשיכים לחכות. מישהו אומר שאם לא יבואו הדורבנים, לפחות יישאר לנו האבטיח, ונוכל לחגוג עליו. יכול להיות שהמישהו הזה היה אני. יכול להיות שלא. תעלומה.
ואז הם הגיעו! קבוצה של שלושה או ארבעה דורבנים, ואפילו לבקן אחד - עם פנים לבנות וקוצים לבנים שבהקו באור הפנסים שלנו. הם ניצבו לצד ארוחת הערב המאולתרת (פלוס צנוניות), ממש שני מטר מאיתנו, ולעסו בקולי קולות. והילדים? הם השתוללו מעונג. נראה שהספארי כבר התחיל.

אם אין ציפורים - בלילה תראו חיות אחרות. 3 דורבנים מכרסמים אבטיח (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

מה זה "קליפוד" ואיך מחדדים את השמיעה?

אבנר מאגד סביבו את שאר המשתתפים בסיור ומתחיל לדבר בהתלהבות רבתי. הוא מסביר שלא רק לא רק ציפורים מאכלסות את מרחב התחנה, אלא גם צבי יבשה, סרטני נחלים, נחשי מים, קיפודים, צפרדעי נחלים, כמה מיני נחשים, עטלפי פירות ועטלפי חרקים, לטאות שונות, כמות אדירה של זיקיות ומה לא. "אנחנו מגנט לבעלי חיים", הוא אומר בגאווה. האמת? צודק.

אבנר ממשיך עם הרצאה תזזיתית אך מרתקת על טבע עירוני, על נדידת עופות וגם מספר כמה סודות מעולם הטיבוע. ויש לו אפילו עזרים שעמם הוא מדגים את דבריו: גולגולות של יונקים קטנים, פוחלצי ינשופים ושאר עזרים לימודיים שתמצאו בכל בית ממוצע. כאשר הוא מדבר על יונקים, הוא אכן מראה גולגולות של תן, שועל ואחרים. ואז הוא מרים גולגולת קטנה במיוחד ושואל באיזו חיה מדובר. "ברדלס" צווח ילד אחד.
"לא, זה של חתול", עונה אבנר בשקט. אח, ילדים עירוניים.
(יכול להיות שזה היה הילד שלי. ויכול להיות שלא. תעלומה).

בהמשך אבנר מציג בפנינו אלמנט מעט סוריאליסטי. "וזה, למי שלא מכיר: קליפוד. כלומר, קליפה של קיפוד, מה שנותר אחרי ש"קיפוד הלך לעולמו". מצחיק. הומור של זואולוגים.

השעה 19:00 וקצת, ומגיע הזמן לצאת לסיור. אבנר מבקש לשמור על שקט מוחלט, כדי שנצליח לגלות כמה שיותר בעלי חיים. הוא גם מלמד את כולנו להניח את כפות הידיים מאחורי האוזניים, לקפל אותן מעט - והפלא ופלא - השמיעה שלנו משתפרת פלאים! נסו בעצמכם. כן, ממש עכשיו. אל תתביישו.
בשטח עצמו בילינו כשעה וחצי, הולכים בדממה אחרי המאסטר אבנר, ממתינים למוצא פיו, ובעיקר - לגילויים שלו.

היה מדליק, מצחיק ומוזר. אפילו נכנסו לשטח המחקר של התחנה, אזור טבעי רחב ידיים הכולל ביצה קטנה ופלגי מים קלושים. במהלך הזמו הזה גילינו עולם ומלואו: המוני חרקים מעופפים ועכבישים שעיניהם מנצנצות באפלה, קרפדות קולניות, עטלפים גדולים ואפילו דורסי לילה לא מזוהים שעברו מעל הראש כמו רוחות רפאים חרישיות.

היתה גם זיקית ירוקה שנחה על ענף, וניכר כי היא כבר רגילה היטב לצווחות ה"וואו" של הילדים. והמבוגרים. והיה אפילו עקרב, שהתחבא מתחת לאבן ("רק אני מרים אבנים!" הזהיר אבנר). עקרב קטן, עם זנב מעוקל לעילא, שזכה לחלק נכבד מהרייטינג. כי אם כבר תכנית ריאליטי - אז כזו אנחנו רוצים.

שלא רק לא רק ציפורים מאכלסות את מרחב התחנה. גולגולות של יונקים אחרים בשמורה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, איל שפירא)

מודיעין שלום

התחנה לחקר ציפורי ירושלים שוכנת צמוד לבניין הכנסת, ברחוב רוטשילד. אם אינכם שרים או חברי כנסת, מומלץ לחנות ברחוב קפלן הסמוך ולהגיע בהליכה של דקות ספורות. הכניסה ללא תשלום, וניתן להגיע גם כאשר אין במקום פעילות. הסדנאות והפעילויות המיוחדות - בתשלום סמלי. לפרטים נוספים: 052-3869488.
תאריכי הספארי לילה הבאים: 19, 24 ו-26 באוגוסט. בתשלום: 25 שקלים למבוגר, 20 שקלים לילד.

לא לוותר: רווקים? הגיעו לכאן עם דייט בשעות הערב המוקדמות, וחכו לדורבנים, לקיפודים, לצפרדעים וגם לדורסי הלילה. היא/הוא לא ישכח/תשכח לכם את זה. לעולם.

לעשות רושם על החבר'ה: גג מרכז המבקרים במקום הוא "גג חי" - כחצי מטר של אדמה הונחה על הגג, ובה נטמנו מאות פקעות שונות שפורחות בחורף ובאביב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully