ים של פריחה: 10 צמחי חוף שתמצאו בקיץ

ביאליק, המשורר הלאומי שלנו, תיאר באחד משיריו את ישראל "ארץ האביב בה ינווה עולמים" ואכן תמיד באחת הפינות הגלויות או הנסתרות של הארץ יש פריחה. בימים האלו, מסתיימים גלי הפריחה של החורף והאביב, השדות משנים את צבעם ליבש וזהב וברוב בתי הגידול משתלט הקיץ. ואילו בחוף הים זו שיא עונת הפריחה, בהתחשב בעובדה שרובינו מגיעים לים בעיקר בקיץ, תודו שזה נחמד.


עוד על פריחה בוואלה! תיירות:
בא לי לצעוק אני פריחה: 10 פרחי אביב נפוצים
לוטם בריבוע: הפרחים התאומים של האביב


מה הסיבה? אנחנו יכולים רק לשער. הדעה הרווחת בין החוקרים היא שהסיבה היא הרוחות שעל שפת הים. בחורף הרוחות עזות וקשה למאביקים, הדבורים והפרפרים, להגיע אל הפרחים. ואילו בעונה זו של ראשית הקיץ, הרוחות רגועות יותר וגם יש פחות אטרקציות במקומות אחרים. עוד אמצעי מלחמה של הפרחים נגד הרוח הוא פריחת הלילה. מינים רבים של פרחי חוף פורחים בלילה, שאז הרוחות נחלשות וכמעט נעצרות ואנחנו מרויחים הרבה פרחים גדולים ובהירים שנראים טוב בלילות.

אז אלו שחופי הים הולכים להיות הבית השני שלהם בחודשים הקרובים, כדאי שירימו את הראש ויסתכלו קצת מסביב - יש פריחה גם בקיץ. הנה עשרה מצמחי חוף הים שייתכן ותראו בין המטקות לכסא נוח.

הניצן של נר הלילה מזכיר נר בצורתו, עם השקיעה הוא נפתח בבת אחת (שווה להשאר בחוף בערב ולצפות), הוא ממשיך ופורח עוד 24 שעות, אלא אם כן הוא מואבק קודם לכן ואז מרשה לעצמו לנבול.

נר הלילה הוא צמח חדש באזורנו. הוא הגיע לכאן רק לפני כ-200 או 300 שנה, כנראה מחופי אמריקה. איך הגיע? ייתכן שעם שקים וסחורות משם. הסיפור שאני מכירה הוא על סוזי וג'וני: בטרם יצא ג'ון, אהובה המלח, להפלגה ארוכה מאמריקה לארץ הקודש, נתנה לו פרח צהוב וביקשה: "בכל פעם שתרד לחוף קח אתך את הפרח וזכור לשמור לי אמונים". זה עבד בחופי אנגליה, צרפת ואפילו באיטליה, אבל כשירד בחוף יפו וראה את פטמה, זרק ג'וני את הצמח לחולות ורץ אחריה.

היכן צומח: נפוץ מאוד, כמעט בכל חופי הארץ. לעיתים משמש כצמח נוי בגינות הסמוכות לים.

הצפרנית הבשרנית, כמו מינים רבים של צפורנית, היא ורודת פרחים. לא לחינם זכתה לשם צפורנית בשרנית, כיוון שהעלים שלה עבים ובשרניים. בדרכם שלהם הם מזכירים לנו שתנאי המחייה על חולות חוף הים דומים לתנאי המחייה בחולות של המדבר.

ואם הזכרנו את החולות, לצפרנית יש דרך מקורית להילחם בהם. על העלים (לא בושה לקחת מגדלת ולהתבונן מקרוב) יש לה שערות בלוטיות שבקצה שלהם יש דבק, גרגרי החוף נדבקים לעלים וככה גם עושים להם צל וגם מגינים עליהם מפני שחיקה על ידי הגרגרים שנשאים ברוח.

היכן צומחת: נפוצה פחות מנר הלילה, לרוב בחופים חוליים.

מנתור שלושת החודים קיבל את שמו מהצורה של הפרי: בקצה שלו יש שלוש קרניים. למנתור פרחים ורודים, בעלי ארבעה עלים כיאה למשפחת המצליבים, אחד מצמחי החוף החביבים עלי.

הכבוד שלי אליו הוא לא רק בשל היופי אלא בעיקר בשל הריח. בעונת הפריחה של המנתור, בחוף אכזיב, בחוף שקמונה ובמקומות נוספים, לקראת הערב, מתמלא החוף בריח מתוק שאי אפשר לשכוח. המנתור מתכוון למשוך אליו את פרפרי הלילה אבל גם אנשים נמשכים.

היכן צומח: מין חופי נדיר יחסית. תמצאו אותו, כאמור, באכזיב, בשקמונה ומי מכיר אותו ממקומות נוספים?

הפרגה הצהובה מופיעה בחופים שלנו בעיקר במקומות שבהם היו ערים צלבניות. יש הטוענים שהיא הגיעה עם הצלבנים, ויש הטוענים שהיא סתם אוהבת חורבות ומקומות עתיקים בגלל שיש שם הרבה חומר אורגני.

הפרח של הפרגה הוא בעל ארבעה עלי כותרת צהובים-זהובים, נפתח השקם בבוקר ונסגר אחרי הצהריים. הפרגה הצהובה נפוצה בחופי הים התיכון, גם באירופה אפילו יותר מאשר אצלינו.

היכן צומחת: הפרגה הצהובה חובבת חורבות וצלבנים באכזיב, בעכו, בשקמונה, בקיסריה ובמקומות נוספים.

גם את צמחי החרחבינה החופית אפשר למצוא בחופי מערב הים התיכון. בביקור האחרון בספרד פגשתי כמה פרטים יפים. בכלל זה סוג של כיף לפגוש בחו"ל את הפרחים שלנו, בחופי יוון זה קורה לעיתים קרובות.

העלים של החרחבינה הם רחבים, גלדניים ומכוסים בשעווה שמקנה להם גוון כחלחל שמשתלב יפה מאוד עם הפרחים הכחולים. ואם פעם תיטרף ספינתכם לאי מבודד שגדלה בו החרחבינה, תוכלו לאכול את השורשים ואת העלים הצעירים.

היכן צומחת: חרחבינה חופית היתה פעם נפוצה יותר וכיום הולכת ומתמעטת האוכלוסייה שלה: באכזיב, בעתלית ובמקומות מעטים נוספים.

סביון יפו הוא מין אנדמי, שגדל רק אצלינו, בישראל. הוא שונה מהסביון האביבי (הרגיל) במספר תכונות, בראשן הבשרניות של העלים, שהם עבים וגלולים לאחור. ושנית, בעונת הפריחה, הסביונים של מרכז הארץ מזמן גמרו לפרוח וסביון יפו רק עכשיו מתחיל.

ולמה נקרא שמו יפו? כיוון שכאן פגש אותו דינסמור, שהגיע לארץ מאירופה בתחילת המאה ה-20 לחקור את הצמחים שגדלים בפלשתינה. באותם ימים נמל יפו היה הנמל הבינלאומי של ארץ ישראל וכאן הוא פגש בסביון המיוחד הזה, וכדרכם של חוקרים, אהב להיות הראשון שמתאר אותו למדע.

היכן צומח: נפוץ מאוד בחופי ישראל, יפו, וינגייט ומכמורת. לעיתים רואים צורות מעבר בין סביון אביבי לסביון יפו.

אהל הגבישים הוא צמח מיוחד במינו. הוא מתחיל את הדרך בראשית החורף בעלים ירוקים ומסיים את השנה בעלים בגוון ירוק-אדמדם, והם מכוסים גבישים המתנוצצים בשמש.

קשה להחליט אם העלים או הפרחים יותר יפים. לגבישים יש גם תפקיד פזיולוגי, לא רק יופי. הצמח צובר בתוכם את עודפי המלחים שלו, הם מלאים תמיסה מלוחה. מקורו של הצמח הוא מדרום אפריקה וכיום הוא הרחיב את התפוצה העולמית שלו וגדל בכל ארצות הים התיכון.

היכן צומח: אהל הגבישים ביסודו מעדיף את הסלעים. נפוץ בשדות ים, בקיסריה, באפולוניה ובאתרים נוספים.

עדעד כחול מגיע לבתים שלנו בדלת הכניסה, כיוון שהוא צמח נוי ארוך חיים. עלי הכותרת שלו לבנים (צבע שבולט בלילה) אולם עלי הגביע שלו כחולים. לא שיגרתי. גם הוא פורח בימים האלו.

בעבר הוא היה נפוץ יותר, לא רק בחוף אלא גם על גבעות הכורכר של השרון. הפיתוח המואץ באזור לא השאיר לו סיכוי והוא נעלם ממקומות רבים שבהם גדל בעבר. כיום הוא מוכרז כצמח מוגן ומי שרוצה לקטוף ולהביא אותו הביתה יכול לעשות זאת רק בחנויות הפרחים.

היכן צומח: עדעד כחול, צמח מוגן מלווה אחת לאחת את הערים העתיקות של החוף, מראש הניקרא ועד פלמחים.

לפופית החוף שייכת גם היא לפרחים הלבנים שפורחים בלילה. כדי להקל על הפרפרים להגיע אליה, הפרחים נמוכים מאוד, ממש זוחלים על החול כיוון שקרוב לאדמה הרוח נמוכה מאוד.

היא מצטיינת בעלים בשרניים (כבר אמרנו שהחוף הוא קצת מדבר) וגם בגבעולים ארוכים מאוד, שאורכם מגיע לעשרה מטרים ולפעמים אפילו יותר. הגבעולים הארוכים מרגיעים את החול ומייצבים אותו, וככה יש ללפופית תפקיד חשוב באקולוגיה.

היכן צומחת: לפופית קשורה לחופים חוליים, מעיין צבי, שדות ים, מכמורת, פולג, אפולוניה וחופים נוספים.

בעבר קראו לצמח הזה חופית, חופית נמוכה, אבל החוקרים החליטו שהוא יותר מדי דומה לדרדר ושינו את שמו לדרדר נמוך. חופית הוא גם שמן של נערות רבות, מעניין כמה מהן מכירות את הצמח שעל שמו הן קרויות?!

הגובה הנמוך הוא לא עניין של גינדור, שהרי אמרנו שבחוף הים הרוחות עזות ועל כן נוח יותר למאביקים לגשת לצמחים שצמודים לאדמה. החופית נדירה יחסית בחופים, ומי שרוצה לראות אותה פורחת מוזמן לחוף הצפוני של עתלית, היא ממתינה שם.

היכן צומח: החופית, כיום דרדר נמוך, נדירה מאוד בחופים. אני מכירה אותה מעתלית צפון ואולי הקוראים יוסיפו לנו אתרים נוספים.

ד"ר רחלי עינב היא בוטנאית ואקולוגית המתמחה בטבע של ישראל, בחי ובצומח, ביבשה ובים. מנהלת חברת יעוץ סביבתי Blue Ecosystems עורכת תסקירי השפעה על הסביבה, חוות דעת וייעוץ בנושאי שמירת טבע ואגרו אקולוגיה ותוכניות ניטור. einavr@blue-ecosystems.com