כמו כל דבר בחיים, גם חיי הנוודות לא מושלמים ובטח שלא מתאימים לכל אחד. אנשים רבים יקראו את הכתבה ולא יבינו איך ב-11 השנים האחרונות אני חי בלי רכוש, מבלי לדעת מה צופן העתיד - או אפילו מה אזכה לאכול בארוחת הערב שלי. מצד שני אם תמיד חלמתם לעשות משהו שונה, להכיר תרבויות חדשות, לטפס על הרי געש, לשחות עם לוויתנים, לחצות את סיביר על גבי רכבת סובייטית ישנה, לחיות בכפרים של מערב אפריקה או להתנדב עם ילדים במזבלה בפיליפינים, אז הכתבה הזאת נכתבה במיוחד בשבילכם.
עוד מסעות מדהימים מסביב לעולם:
להגשים חלום: האיש שביקר בכל המדינות בעולם עד גיל 37
גם אנחנו רוצים: הזוג שמצטלם במקומות היפים בעולם
לחופש נולדה: הישראלית שעושה את העולם
מאוהבים ומטיילים: הזוג שחי את החיים שכולנו היינו רוצים
אנשים רבים חושבים שטיול בעולם הוא בריחה מהמציאות, אבל ההיפך הוא נכון. המסע בעולם מלמד אותנו להתמודד עם הפחדים שלנו, לא לברוח מהם. המסע בעולם גם מלמד אותנו הרבה על היסטוריה, תרבויות, אנשים, מאכלים, דתות וגאוגרפיה. ואני אף פעם לא אהבתי את בית ספר. אבל בשנה אחת של טיול למדתי יותר ממה שניסו ללמד אותי 12 שנים והכל תוך כדי תנועה בדרכים ועם לא הרבה כסף.
איך יש לי כסף לזה?
השיחה הנפוצה שלי עם אנשים ששומעים את הסיפור שלי תמיד מתחילה בטענה שגם שהם היו רוצים לטייל בעולם, אבל אין להם זמן או כסף. התשובה שלי היא שזמן יש לכולנו. מהבחינה הזו כולנו נולדנו שווים. מבחינתי ניצול הזמן הנכון מתחיל בלחיות בהווה. אין סיבה לחכות לרגע הנכון, כי כאשר חיים בהמתנה, הרגע הנכון לעולם לא יגיע.
כשאתה נווד, העבודה ואורח החיים שלך משרתים את האינטרסים האישיים שלך ולא ההיפך. הזמן שלך, הוא בבעלותך המלאה. ובאשר לכסף? חוסר בו לא צריך למנוע מכם לטייל בעולם. בלא מעט מקרים, עזבתי את הארץ עם כמה מאות דולרים בארנק בלבד, והסתדרתי בזכות עבודות מזדמנות, חברים חדשים שהכרתי וכישורים שלמדתי לאורך הדרך.
ב-11 השנים האחרונות הצלחתי לטייל ב- 115 מדינות בכל היבשות בתקציב של פחות מ- 3,000 שקלים לחודש - סכום שכל אחד יכול לחסוך די מהר, בכל עבודה. הסוד הוא פשוט - לא לקנות כלום, לישון אצל מקומיים ולבשל.
אבל היות שטיול בעולם עדיין עולה כסף, הנה כמה טיפים שאספתי לאורך השנים שיוכלו לעזור לאלה מכם שרוצים גם הם לעזוב הכל, ולו רק לכמה חודשים.
בית הוא איפה שהתיק נמצא
ביתו של הנווד הוא תיקו האישי. כנווד, אתה לומד לחיות חיים מינימליסטים ומלאים, כשגורם האושר בחייך הוא צבירת חוויות ולא צבירת חפצים.
רוב הזמן אני לן אצל מקומיים, חברים, חברים של חברים, משפחה של חברים, קאוצ'סרפינג, חברים שרכשתי בפייסבוק, "עוקבים" שלי, ובמקרים מסוימים אפילו אנשים שפגשתי באותו הרגע ברחוב.
כך למשל קרה לי ביפן, ארץ שידועה כיקרה מאוד לטייל בה, אולם הצלחתי לחיות בה בעלות של פחות מ-20 דולר ליום. אחרי שנחתתי בשדה התעופה העליתי פוסט בפייסבוק בו ציינתי כי אני מחפש מקום לישון בו במדינה. שעתיים לאחר מכן מצאתי מיטה. מאותו הפרסום, במשך כל הטיול שלי ביפן התארחתי אך ורק אצל אנשים מקומיים. בקזחסטן למשל עשיתי קאוצ'סרפינג. באירופה, ישנתי אצל חברים, במערב אפריקה פתחתי את האוהל שלי לצד הדרך או על חופים לבנים וכרגע אני מתנדב בחווה אקולוגית במלטה.
אנשים רבים אומרים לי שלא נעים להם לישון אצל אחרים בשל תחושה של "ניצול". אם תראו במארח שלכם כ"מיטה לעת מצוא" אז ברור שתרגישו לא בנוח לישון בביתם. גם להתארח צריך לדעת. מפתיע ככל שזה ישמע, לרוב, כשאני מתארח אצל אנשים, הם מבקשים ממני להישאר עמם עוד כמה ימים מעבר למתוכנן. הסיבה לכך פשוטה: אני חולק עמם את כל מה שיש לי להציע, ואין זה חשוב מה יש לי לחלוק באותו הרגע.
כשאני מתארח בבית "זר", אני תמיד משאיר את הפינה שלי מסודרת, אני עושה קניות ומבשל, אם יש משהו שביכולתי לסייע בו אני תמיד שמח ונהנה לעשות כן. זהו מנהג אלמנטרי המצופה מכל אדם, אולם כאשר אנו מדברים על "התארחות מכבדת", כאמור, אנו מדברים על לחלוק את מה שיש.
הדבר העיקרי אותו אני חולק עם מארחי, הוא את חוויותיי. ה"רכוש" הכי יקר שברשותי, שוב ושוב, רק שהפעם אני מצרף אורח משלי. עתה, המארח נהיה לאורח.
אוכל מקומי במחירים זולים
לאורך כל מסעותיי בעולם שמרתי על כשרות, עם השנים הפכתי לצמחוני והיום אני טבעוני. בכל מקום בעולם הצלחתי לבשל בעזרת מוצרי בסיס, כגון פירות וירקות העונה, או שנהניתי מאוכל מקומי במחירים זולים. זו אחת הדרכים העיקריות להכיר את המקום בו אתה נמצא ולהרגיש בו בבית. בנוסף זאת דרך נהדרת להכיר חברים חדשים בהוסטל, לקבל בירה בחינם וכמובן להגיד תודה למארחים שלך.
לעבוד תוך כדי תנועה
נכון שעל מנת לטייל בעולם צריך כסף, אבל בפירוש לא נדרשת כמות כסף גדולה שאנשים נוטים להעריך שהם צריכים. גם אם יש לכם מעט חסכונות ואתם חולמים על טיול, הדרך להגשים אותו מתחילה ברכישת כרטיס טיסה: פשוט עשו את זה, לכו ורכשו כרטיס טיסה. באופן זה עשויים לקרות אחד משני תרחישים: האחד, אתם תטיילו לכמה זמן שהכסף מספיק לכם ותחזרו הביתה לפי המתוכנן. לחילופין, התרחיש השני הוא שתרצו להמשיך ולטייל עוד זמן. דעו לכם, שלצורך מימושו, תמיד תוכלו למצוא עבודה בכל מקום אשר תהיו.
איך מוצאים עבודה? בקלות. בכמה חודשי טיול בודדים, יש פוטנציאל למידה גבוה במיוחד כך שגם אם תרצו או לא, אתם תלמדו המון. אתם תכירו אנשים ותרכשו כלים שיעזרו לכם למצוא עבודה איפה שלא תהיו. כך תוכלו להרוויח כסף באמצעות עבודות זמניות, ולממן באמצעותן את המשך הטיול. תשתמשו בפייסבוק שלכם, וחפשו עבודה באינטרנט, תשאלו אם צריך עזרה בקהילה היהודית, תמיד אפשר גם לעבוד בחווה, הוסטל או בר מקומי בעבור לינה ואוכל (שני אתרים מומלצים שתוכלו להיעזר בהם הם woofing, work away)
למדתי שכאשר אין לי ברירה ואני רוצה להמשיך לטייל, תמיד ימצא הפתרון. זהו תרחיש הרבה יותר נפוץ ממה שתחשבו. אני ורבים אחרים שפגשתי לאורך הדרך, מצליחים לממן באופן זה מספר חודשים של טיולים באמצעות שבועות בודדים של עבודה. פגשתי כותבים, מורים, צלמים, מדריכי סקי, מלצרים, מעצבי אתרים, אנשי מכירות ונגני רחוב שפועלים בדיוק באופן זה. לעבודה זמנית בהקשר זה יש יתרונות רבים, וביקוש גבוה.
כך למשל, לטיול הראשון שלי יצאתי מיד לאחר שהשתחררתי מצה"ל, וטיילתי במזרח למשך כמה חודשים. כמו רבים אחרים, נהניתי כל כך ולא רציתי להפסיק לטייל עד שלבסוף הגיע החלק בו נגמר לי הכסף. בשלב זה החלטתי שאני לא מסוגל לוותר על החופש שלי, אז טסתי לאוסטרליה עם 80 דולר בארנק ועם אמונה שאסתדר. ואכן כך היה. אחרי יומיים התחלתי לעבוד בתור גנן. תוך חודשיים כבר התחלתי לעצב גינות בעצמי. כאשר עזבתי את אוסטרליה היה לי מספיק כסף כדי להמשיך ולטייל במזרח ובצפון אמריקה למשך חודשים ארוכים.
לא חשוב כמה זמן לוקח לכם לחסוך לטיול שלכם, או כמה זמן אתם נמצאים בעבודה זמנית. כדי שתוכלו לחזור לדרכים תמיד תזכרו שמסע בעולם, להבדיל מ"חופשה" הוא לא תגמול לעבודה, הוא דרך חיים.
מהניסיון שלי אתם יכולים למצוא עבודה ולהרוויח כסף במדינה רחוקה רק בגלל שאתם חושבים שונה ורואים דברים בצורה אחרת. אתם מיוחדים. תנצלו את זה.
אני למשל עיצבתי גינות יבשות, מכרתי ציורי שמן, ניקיתי בתים של אנשים עשירים לפסח, ייבאתי מוצרים מסין לאפריקה, מכרתי צילומים שלי וכיום אני מתפרנס מהרצאות שאני מעביר בתקופת החגים ברחבי הארץ. תמיד מצאתי את הדרך שאני אוהב כדי להתפרנס ולממן את הטיולים שלי ברחבי העולם.
אנשים טובים באמצע הדרך
הטיול לבד הוא זמן נהדר להתחבר למה שחשוב באמת וזו הזדמנות אמיתית להכיר את עצמך. בכל פעם שאני מגיע למקום חדש כל החושים שלי עובדים. אני חד, אני מקשיב, אני לומד, אני מרגיש שאני מתפתח, סופג את הסביבה ונעשה חזק יותר. בכל פעם שאני מגיע למקום חדש, אני מקבל תזכורת שאני יכול לשרוד בכל מקום. גם לבד.
רוב האנשים הם טובים, אבל באמת. אחד השינויים הבולטים שהנוודות שינתה בי, היא נטרול של דעות קדומות, האוחזות בכולנו. במסעותיי בעולם רכשתי חברים כמעט מכל מקום בעולם, גם ממקומות שעשויים להיראות כפחות אטרקטיבים ליצירת קשרי ידידות, במיוחד עם ישראלי. כך למשל, טיילתי במשך שבוע עם בחורה איראנית באזרבייג'ן. ודווקא שם גיליתי שלא כל האיראנים רוצים להרוג אותנו.
דוגמאות כאלו לא חסרות, והן נצברות בשפע במהלך 11 שנות מסע. כיום יש לי חברים בקמרון, בערב הסעודית, באיראן, בטוניס, בפלסטין, אפגניסטן ובעוד המון מקומות בעולם.
מטיילים הם האומה האהובה עליי בעולם. אני מטייל בעולם כבר 11 שנים. מעולם לא נשדדתי או הייתי קורבן לאיזשהו מקרה אלים אחר. אתם יכולים אולי לחשוב שאני המטייל הכי בר מזל בעולם. לדעתי יותר סביר שרוב האנשים הם פשוט אנשים טובים.
ללמוד לקבל ובעיקר לתת
בשנה שעברה הגשמתי את החלום שלי לטייל במעל 100 מדינות, ולמזלי מיד לאחר מכן מצאתי חלום חדש, או יותר נכון החלום מצא אותי: אני אמשיך לטייל, תוך הקמת מיזמי התנדבות עם נזקקים מסביב לעולם.
הרעיון התחיל בפיליפינים לפני שנה וחצי, כשפגשתי שלושה בעלים של חברה אמריקאית שחיפשו דרך לתרום את הכסף שלהם. "אנחנו לא רוצים לתרום את הכסף לארגון גדול או באינטרנט, אנחנו מפחדים שהכסף יתבזבז על משכורות, שחיתות ועוד מיליון דברים אחרים", הם אמרו. "אנחנו רוצים שהתרומה שלנו תהיה משהו אישי, שנכיר את הילדים, שנדע בדיוק לאן הכסף שלנו הולך".
הם נתנו לי סכום גדול של כסף, איתו הקמתי מיזמי התנדבות בפיליפינים, בקוריאה, יפן, אוקראינה, הודו וגם בארץ. אפילו טסתי לקמרון שבמערב אפריקה ועזרתי לבנות שם בית ספר יסודי. בכל המיזמים לקחתי חלק פעיל, בעיקר בעבודה התנדבותית עם הילדים והצלחתי להביא מתנדבים (אפילו ישראלים) שפעלו במסגרת התנדבותית בפרויקטים שלי מסביב לעולם.
במיזם האחרון שלי עם אותה חברה אמריקאית, במסגרתו בנינו בית ספר יסודי בקמרון, נגמרו משאבי המימון שהם נתנו לי. כאשר הייתי בארץ לפני כמה חודשים בסבב של הרצאות, חברים אמרו לי שאני חייב לחפש מימון חדש. "אין לי מה לחפש מימון, המימון יגיע אלי". עניתי להם. וצדקתי.
כמה שבועות לאחר מכן בהוסטל באוזבקיסטן פגשתי את מייגן - מטיילת קנדית שנראתה כמו כל שאר המטיילים בתקציב נמוך - נושאת את קצת הציוד שברשותה בתיק גב ישן, ישנה באוהל, מכבסת את בגדיה בכיור ומבשלת למחייתה פעמיים ביום.
מייגן התעניינה מאוד במיזמים שלי ושאלה כיצד תוכל לעזור. הצעתי לה להתנדב, אבל היא ביקשה לתרום כסף. למרות שהסברתי לה שאני מעדיף לעבוד מול חברות שתורמות יותר כסף, היא לא וויתרה ושאלה אותי: "אבל מה אם מישהו פרטי רוצה לתת לך הרבה כסף?". חייכתי אליה חיוך קטן ואמרתי "אם את מוכנה לתרום לפרויקטים שלי 40,000 שקל, אני אקבל אותם בברכה." עכשיו היה התור שלה לחייך, "את האמת חשבתי יותר בכיוון של 80,000 שקל". בהתחלה חשבתי שהיא צוחקת. הייתי המום, כאשר היא המשיכה לחייך הבנתי שהיא רצינית.
לעזור גם לאחרים
חודש לאחר מכן הקמתי מיזם בבית יתומים, בבישקק שבקירגיזסטן שנותן בית ל-120 ילדים אשר בחלקם ננטשו על ידי הורים אלכוהוליסטים ובחלקם עברו התעללות קשה. המקום מתפקד בקושי באמצעות 8 אנשי צוות.
חרף התרומה הכספית והתועלות השונות שהצלחנו למצוא לה, הדבר שהילדים המקסימים האלה הכי צריכים, הוא תשומת לב. כאשר שיחקתי, צבעתי חוברות וצחקתי איתם, הבנתי שזה הדבר שהם צריכים באמת - מישהו שיהיה איתם, שייתן להם חיבוק, חיוך או סתם מילה טובה. בית היתומים בבישקק זקוק עדיין למתנדבים. החזון שלי הוא שכל ישראלי שמטייל בעולם יקדיש חלק קטן מהמסע שלו להתנדב במקום בו הוא מטייל. אחרי הכל אנחנו השגרירים הכי טובים של ישראל.
אל תפחדו מהעתיד
תתגאו במסע שלכם, הדרכים הן בית הספר הכי טוב שיהיה לכם. היו גאים ובטוחים במסעותיכם. סביר להניח שהם אלה שיבליטו אתכם מעל השאר. אל תפחדו לעזוב את עבודתכם, ואל תחשבו שהמסע יפגע לכם בעתיד. ההיפך הוא הנכון. תכתבו בקורות החיים שלכם על המסעות שלכם בעולם, ממילא סביר להניח שמי שיקרא אותם יתרשם (ובטח גם יקנא בכם).
אם אני הצלחתי לטייל בעולם כמעט בלי כסף כל אחד יכול. אל תדחו את החלומות שלכם, ככה הם לעולם לא יתגשמו. תאמינו בעצמכם ותחשבו חיובי. דבר אחד אני יודע, שעל ההחלטות שלי אני לעולם לא אתחרט.
רוצים לעקוב אחר פלג ומסעו בעולם? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלו