איך מעתיקים ממקומו מקווה טהרה בן כ-2,000 שנה, שרוחבו כ-4 מטרים ומשקלו 25 טונות? מסתבר שזה אפשרי, אבל רק אם מתכננים כל פרט - ולא עושים טעויות.
במבצע הנדסי-שימורי מורכב, העבירו לאחרונה משמרי מינהל השימור של רשות העתיקות מקווה מתקופת בית שני שהתגלה בשכונת כרמי גת בקריית גת. המקווה הועתק ממקומו באופן זמני כדי להגן עליו מפני פגיעה במהלך עבודות הפיתוח בשכונה. לאחר השלמת העבודות הוא צפוי לחזור לאתר, ולהשתלב בשטח ציבורי פתוח בלב השכונה החדשה.
המקווה התגלה בחפירה שניהלה רשות העתיקות במימון רשות מקרקעי ישראל, שמימנה את כלל עלויות חפירות ההצלה בשכונה בסכום של כ-28 מיליון שקל. הגילוי סיפק עדות ברורה לקיומו של יישוב יהודי במקום לפני כ-2,000 שנה. בחפירת היישוב התגלו גם כלי מידה מאבן - כלים שעל פי ההלכה אינם מקבלים טומאה, ולכן היו נפוצים בשימוש בקרב יהודים בתקופת בית שני.
לדברי אלנה קוגן זהבי, מעין מרגוליס ושירה ליפשיץ, מנהלות ומנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "היישוב היהודי שגילינו כאן הוא הראשון והיחיד המוכר באזור זה. בשפלת יהודה מוכרים אמנם יישובים יהודיים רבים מהתקופה הרומית, אבל בתפר שבין שפלת יהודה לצפון הנגב - לא היה ידוע עד עכשיו על יישוב יהודי".
על פי הממצאים בחפירה, היישוב ננטש ככל הנראה בימי מרד בר כוכבא. רק כ-500 שנה מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, התחדש היישוב במקום - הפעם בהרכב אוכלוסייה אחר.
25 טונות, ארבעה מטרים ורגע אחד שאסור לפשל בו
עם התקדמות עבודות הפיתוח, ניצבו אנשי מינהל השימור של רשות העתיקות בפני משימה חריגה: להעתיק מבנה עתיק השוקל כ-25 טונות, שרוחבו כ-4 מטרים, ולהעביר אותו בשלמותו אל אוצרות המדינה.
ארבעה אנשי מינהל השימור עבדו במשך כשבועיים סביב המקווה, שהיה טמון באדמה. תחילה הם חפרו סביבו וחשפו אותו מכל צדדיו. לאחר מכן בוצעו מתחתיו קידוחים צפופים, שאליהם הושחלו קורות פלדה. הקורות חיזקו את המבנה ואפשרו לנתק אותו מהקרקע.
אבל גם הטיח העתיק שעל דופנות המקווה דרש טיפול מיוחד. כדי למנוע ממנו להתקלף בגלל הרעידות הצפויות בזמן ההנפה וההובלה, הוא כוסה בגזות ובחומרי הדבקה. המבנה כולו דופן וחוזק בחומר מוקצף, כדי שיוכל לעמוד בהרמה ובטלטלות הדרך.
אלא שגם אחרי שהמקווה נותק מהקרקע, האתגר היה רחוק מסיום. בגלל המרחק בין נקודת העמידה של המנוף לבין המקווה, נדרש מנוף ענק בעל כושר הרמה של 300 טונות כדי להניף מבנה שמשקלו 25 טונות בלבד. הרוחב החריג של המקווה - כ-4 מטרים - חייב גם שימוש בעגלה ייעודית להובלת מטענים רחבים.
ההובלה לבית גוברין הפכה למבצע בפני עצמו. כדי לאפשר למטען הרחב לעבור, הכביש נסגר לתנועה, ורכבי ליווי נסעו לפני המשאית ומאחוריה.
"אם הוא מתפרק - איבדנו את המקווה"
"ברגע שמרימים מבנה כזה, אין דרך חזרה", אומר אייל קאחו, משמר בכיר ברשות העתיקות שהוביל את המבצע. "אם הוא מתפרק - איבדנו את המקווה. לכן צריך לחשוב על כל פרט מראש. יום לפני מבצע כזה אתה לא ישן. אתה בלחץ, כי האחריות היא שלך ואין מחיר לטעויות. גם אחרי 36 שנה ברשות העתיקות, בכל פעם האדרנלין עולה מחדש".
כעת המקווה העתיק נמצא באוצרות המדינה, שם יישמר עד להשלמת עבודות הפיתוח. לאחר מכן הוא צפוי לעשות את הדרך חזרה - הפעם לא כמבנה שמסתתר באדמה, אלא כממצא ארכיאולוגי שיוצג לציבור בלב השכונה.