מקווה בן 2000 שנה נחשף מתחת לאחת הכנסיות החשובות בעולם

עדות ארכיאולוגית ראשונה מסוגה לחיים בתקופת הבית השני בגת שמנים, נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות בשיתוף עם חוקרי מכון המחקר הפרנציסקני בסמוך לכנסיה המודרנית. במקום התגלה מקווה טהרה מלפני 2000 שנה - התקופה שבה, לפי האמונה הנוצרית, פעל ישוע בירושלים. כמו כן, נחשפו בעמק הקדרון שלמרגלות הכנסיה שרידים מרשימים של כנסייה ביזנטית.

לדברי הקוסטוס, האח פרנצסקו פאטון, ראש "משמורת ארץ הקודש" (הקסטודיה דה טרה סנטה) של המסדר הפרנציסקני: "גת שמנים הוא אחד המקומות הקדושים החשובים ביותר בארץ הקודש. במקום הזה, המסורת מציינת את התפילה הכנה של ישוע ואת הבגידה בו. מדי שנה, מבקרים מיליוני צליינים במקום הזה ומתפללים בו. החפירות האחרונות שנערכו באתר, אישרו את המסורת הנוצרית העתיקה המקושרת למקום. עבורנו ועבור המשמעות הרוחנית הקשורה למקום, הדבר חשוב מאוד. בעונג רב, אני מברך על שיתוף הפעולה הפורה הזה בין משמורת ארץ הקודש, בית הספר הפרנציסקני לחקר ארץ הקודש ורשות העתיקות, ואני מקווה שנוכל למנף את ההישג המדעי לשיתופי פעולה עתידיים".

בשנים האחרונות מקדמת הקסטודיה דה טרה סנטה פיתוח תיירותי בכנסיית גת שמנים ובעמק הקדרון שלמרגלותיה, לרווחת התיירים והצליינים. הפיתוח כולל מרכז מבקרים ומנהרה תת קרקעית, שתחבר בין הכנסייה לגן. בעקבות גילוי עתיקות במהלך עבודות הפיתוח, החלה רשות העתיקות בחפירת הצלה ארכיאולוגית במקום, על ידי עמית ראם ודוד יגר ובשיתוף פעולה עם חוקרי מכון המחקר הפרנציסקני (Studium Biblicum Franciscanum).

כנסיית גת שמנים (הידועה גם ככנסיית היגון או ככנסיית כל העמים), הנמצאת למרגלות הר הזיתים המפורסם, הינה אחת הכנסיות החשובות ביותר לנצרות, ומדי שנה פוקדים את המקום אלפי צליינים.

הכנסייה המודרנית נבנתה במקום שבו, על פי המסורת הנוצרית ישוע נבגד והוסגר. על פי האמונה הנוצרית ישוע נהג להתפלל על הר הזיתים והתפלל בגת שמנים בלילה שלפני צליבתו. במקום המיוחס לאירועים אלה מתקופת בית שני, נבנתה בשנת 1924-1919 הכנסייה הציורית, הבולטת בנוף של העיר העתיקה. בשעת הנחת יסודות הבניין נחשפו שרידי כנסיות מהתקופות הביזנטית והצלבנית. ואולם, לא נמצא ולו שרידי ארכיאולוגי בודד מתקופת הבית השני, פרק הזמן בו על פי האמונה הנוצרית פעל ישוע במקום.

במהלך כריית המנהרה החדשה למבקרים, ומטרים בודדים מהכנסייה המודרנית, נתגלה באופן מפתיע חלל תת קרקעי, שזוהה כמקווה טהרה מימי הבית השני.

לדברי עמית ראם, ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות: "מציאת מקווה הטהרה, מאששת בסבירות גבוהה את השם העתיק שניתן למקום - גת שמנים. לרוב, מקוואות טהרה מתקופת בית שני, נמצאו במבני מגורים ובמבני ציבור, או בסמוך למתקנים חקלאיים ולקברים. במקרה הזה, המקווה נמצא בשטח הפתוח. מציאתו במנותק ממבנים מעידה, כנראה, על קיומה של תעשיה חקלאית במקום לפני 2000 שנה - אולי של ייצור שמן או יין. דיני הטהרה ביהדות, חייבו את העוסקים במלאכת ייצור השמן והיין להטהר. אם כן, מציאת המקווה עשויה להוות עדות לסיבה שבגללה קיבל המקום את שמו העתיק - 'גת שמנים', מקום בו יצרו שמן בטהרה ליד העיר".

עוד נמצאו בחפירה שרידי כנסייה לא ידועה, שהוקמה בסוף התקופה הביזנטית (מאה 6 לספירה) והמשיכה בשימוש גם במהלך התקופה האומאית (מאה 8 לספירה). את הכנסייה עיטרו פריטי אבן מגולפים במלאכת מחשבת, המעידים על חשיבותה. להערכת מנהלי החפירה, דוד יגר ועמית ראם, הכנסייה מנציחה את אחד מהאירועים הרבים המיוחסים למקום בברית החדשה.

בכתובת ביוונית שנמצאה משולבת ברצפת הכנסייה ופוענחה על ידי ד"ר לאה די סגני מהאוניברסיטה העברית וד"ר רוסריו פיארי (Rosario Pierri) מהמכון הפרנציסקני, נכתב: "לזכרם וגאולתם של אוהבי ישוע, אלוהים שקיבל את הקורבן של אברהם, קבל את מנחתם של משרתיך ומחק את חטאיהם". הארכיאולוג דוד יגר, מוסיף: "מעניין לראות שהכנסייה פעלה, ואולי אף נוסדה, בזמן שירושלים הייתה תחת שלטון מוסלמי ויש בכך עדות שתנועת הצליינות הנוצרית המשיכה גם בתקופה זו".

במהלך ימי הביניים נבנתה במקום אכסנייה או מנזר רחב ממדים, עם מספר רב של חדרים, מערכות מים משוכללות, ושני בורות מים גדולים שעל דפנותיהם עיטורי צלב מכוירים. החוקרים מזהים כי האתר נחרב במאה ה-12, כנראה כתוצאה של הכיבוש האיובי (1187). על פי המקורות ההיסטוריים, הורה צלאח א-דין, הסולטאן האיובי, לפרק את הכנסיות ואת המבנים בהר הזיתים, ולהשתמש באבניהם לשיקום חומות העיר.

לדברי עמית ראם, "החפירה בגת שמנים היא דוגמא מובהקת לארכיאולוגיה ירושלמית במיטבה, המשלבת מסורות ואמונות שונות עם ארכיאולוגיה ועדויות היסטוריות. השרידים הארכיאולוגים שנמצאו, ישולבו במרכז המבקרים הנבנה במקום ויוצגו לתיירים ולצליינים, בתקוה שיחזרו לפקוד את ירושלים במהרה".