פעם זה היה אזור של פחם, פלדה, עשן ומפעלים. היום מגיעים לכאן בשביל אמנות, טבע ונוף. הגאזומטר באוברהאוזן שבצפון-מערב גרמניה הוא אולי הדוגמה הכי טובה למהפך שעובר חבל הרוהר.
המבנה הענק, הנמצא כחצי שעה נסיעה מצפון-מזרח לדויסבורג, נבנה בכלל כדי לאחסן גז שנוצר כתוצר לוואי בתעשיית הפלדה והקוק (לא, לא מה שאתם חושבים, אלא חומר בעירה שחור שיוצרים מפחם ומשמש בתעשיית המתכת). במשך 61 שנה הוא עשה בדיוק את זה, עד שהוצא משימוש ב-1988. אלא שאז, במקום לשלוח אותו לגרוטאות, תושבי העיר החליטו לשמור עליו. היום, אחרי 30 תערוכות וכ-12 מיליון מבקרים, אפשר לומר שהם צדקו.
והתערוכה שמוצגת בו עכשיו עוסקת דווקא בדבר שהכי רחוק שאפשר לדמיין מפלדה, תנורים וגז (שכמובן מעלים אסוציאציות של שואה לישראלים), אבל הפעם מדובר בדבר אחר לגמרי (שגם הוא מעלה אסוציאציה): יערות. תערוכת "עולמות היער" (Mythos Wald בגרמנית) היא שיר אהבה לטבע, שלפעמים ממש כמו שיר - הוא מרגש, עצוב ושמח כאחד.
ממיכל גז לאולם תערוכות ענק
הגאזומטר הוזמן בשנת 1929 עבור חברת Gutehoffnungshütte (אל תנסו לקרוא את זה), והיה מיכל הגז הגדול ביותר באירופה שאגר גז מתעשיית ייצור הפלדה והברזל. הוא התנשא לגובה של 117.5 מטרים והפך במהרה לאחד הסמלים של אוברהאוזן ושל האזור התעשייתי כולו. ב-1988 הסתיים השימוש בו. על השולחן היו אז כמה רעיונות, בהם הפיכת השטח לקניון ואפילו פירוק המבנה. אבל תושבי אוברהאוזן לא רצו לוותר על מה שהיה במשך עשרות שנים המבנה הגבוה והבולט בעיר. הם הצליחו לשכנע את מקבלי ההחלטות לשמר אותו, ובשנים 1993-1994 עבר הגאזומטר הסבה לחלל תערוכות, בתכנונו של האדריכל יורג שטיינר.
התערוכה הראשונה נפתחה ב-1994 והצלחתה עזרה לממן את המשך השיפוץ והתחזוקה. מאז הפך הגאזומטר לאחד מאתרי התרבות הבולטים באזור. 12 מיליון המבקרים שכבר עברו כאן ב-30 תערוכות הם כנראה ההוכחה הטובה ביותר לכך שמיכל גז יכול לעשות קריירה שנייה.
גם המבנה עצמו הוא חלק מהאטרקציה. בתוך הגאזומטר קובע הדיסק ששימש בעבר ללחץ הגז בגובה 4.20 מטרים, וכך נוצר שטח תערוכה של כ-3,000 מ"ר. שתי גרמי מדרגות מפלדה מובילות אליו, וחלק ממבנה התמיכה הפך ליציע עם כ-500 מקומות ישיבה.
בסך הכול יש במבנה יותר מ-7,000 מ"ר של שטח שימושי. למי שלא מתלהב מ-592 מדרגות, יש מעלית זכוכית פנורמית שמטפסת בתוך המבנה עד סמוך לגג. מעלית נוספת, חיצונית, מובילה ממש לגג. ומשם, ביום בהיר, אפשר לראות עד 35 ק"מ - ממפעלי הפלדה שלאורך הריין ועד אצטדיון "פלטינס ארנה" (שבו משחקת קבוצת הכדורגל שאלקה - ב-2010 ניצחה את הפועל ת"א 3:1 בליגת האלופות). בשנת 2019 הוכר הגאזומטר כ"ציון דרך של אמנות ההנדסה" על ידי לשכת המהנדסים הגרמנית.
ואז נכנסים ליער
התערוכה הנוכחית נפתחה במרץ 2026 ועוסקת ביערות, בבעלי החיים שחיים בהם וביחסים המורכבים בין האדם לטבע. במרכז התערוכה ניצב שלד עצום של אייל עם קרניים ענקיות. מסביבו מוצגים בעלי חיים אמיתיים שעברו פחלוץ, בהם דוב גריזלי, זאב וחזירי בר.
יש כאן כ-160 תמונות ענק, 20 מסכי וידאו, שישה פודקאסטים ואפשרות לשכור הדרכה קולית. אחד החללים המעניינים הוא חדר הסאונד, שבו אפשר לשמוע כיצד "מתעורר" העולם. קולות של בעלי חיים ממדינות שונות יוצרים מעין זריחה עולמית - בכל מקום חיה אחרת מתחילה את היום.
פעם 90 אחוז מגרמניה היה יער
היער הוא גם מסע בזמן. במסורות הגרמאניות העתיקות הוא נתפס כמקום קדוש וכחיבור בין האדם לטבע. אצל האחים גרים, לעומת זאת, הוא כבר הפך למקום קצת פחות סימפטי - עם זאבים, מכשפות ושודדים שמחכים למי שהחליט לצאת לטיול בלי גוגל מפות.
אבל ככל שהציוויליזציה התפתחה, היער הפך ממשאב מיתי למשאב כלכלי. עצים שימשו לבנייה, לכלים ולחומר בעירה, ושטחים מיוערים נכרתו כדי לפנות מקום לחקלאות.
לפי דירק בוטגר, מנהל השיווק של הגאזומטר, בסביבות שנת 600 כ-90 אחוז משטחה של גרמניה היה מיוער. "כיום מדובר בפחות מ-25 אחוז", הוא מספר כשאנחנו פוסעים בין חללי התערוכה. המחסור בעץ הוביל במאה ה-18 לניהול מתוכנן של היערות. במאות ה-19 וה-20 הועדפו במיוחד אשוח ואורן, שגדלים מהר ומספקים עץ איכותי.
אלא שגם כאן הטבע מצא דרך להזכיר לאדם שהוא לא מנהל את העסק לבד. יערות חד-מיניים פגיעים יותר לבצורת, לשינויי האקלים ולמזיקים כמו חיפושית הקליפה. לכן כיום עוברים בגרמניה יותר ויותר ליערות מעורבים, שמסוגלים להתמודד טוב יותר עם התנאים המשתנים.
עץ בן 3,200 שנה
אחד המוצגים הבולטים בתערוכה הוא "הנשיא", עץ סקויה ענק בקליפורניה - כנראה אחד העצים הגדולים על פני כדור הארץ: העץ בן כ-3,200 שנה, גובהו כ-75 מטרים וקוטר גזעו מגיע לכ-28 מטרים. כדי להבין את המספר הזה: העץ הזה כבר היה כאן כשבני האדם עוד לא המציאו את הכתב.
התערוכה מציגה לא רק את עוצמת הטבע, אלא גם את הנזק שהאדם גורם לו - בירוא יערות, הרס בתי גידול ופגיעה במערכות אקולוגיות. אבל היא לא מסתפקת בנזיפות ומציגה גם פתרונות. אחת הדוגמאות היא אדם שהפך טלפונים סלולריים ישנים למכשירי ניטור רעש. הם מוצבים ביער, מזהים רעשים חריגים ויכולים לשלוח התראה לפקחים כנגד ציידים או אנשים שמזיקים ליער ולחי בו.
התערוכה יוצאת גם מגבולות גרמניה ומגיעה ליערות הגשם הטרופיים - מהמערכות האקולוגיות העשירות ביותר בכדור הארץ. הם מאחסנים כמויות עצומות של פחמן, משפיעים על האקלים ומספקים בית למספר עצום של מינים. אלא שהם נהרסים בקצב מהיר בגלל חקלאות, מרעה, שמן דקלים וכרייה.
היעלמות היערות פוגעת גם בקהילות ילידיות רבות שחיות בהם. לצד התמונה הקודרת מציגה התערוכה גם יוזמות להגנת יערות, ובהן הקרן להגנת יערות שהוקמה במסגרת ועידת האקלים COP30 והתקיימה בנובמבר 2025 בעיר בלם שבברזיל, בלב יער האמזונס. המסר פשוט: כדי להציל את היערות לא מספיק לשתול כמה עצים. צריך מדיניות, שטחים מוגנים, שינוי בהרגלי הצריכה, חינוך ותמיכה בקהילות המקומיות.
מגז טבעי ל"יער" שמזהיר מפני העתיד
התערוכה כבר משכה כ-402 אלף מבקרים מאז פתיחתה והיא תוצג עד נובמבר 2027. מחיר הכניסה הוא 14 אירו למבוגר, 11 אירו לילד ו-32 אירו למשפחה.
ומי שמגיע לכאן יכול לשלב את הביקור עם קניון "צנטרום", אחד ממרכזי הקניות הגדולים באירופה, שנמצא ממש ליד הגאזומטר ונראה היטב מהתצפית שעל הגג. בסביבה נמצא גם פארק שעשועים חדש ("פארק התות") שנפתח לפני כחודש.
אבל גם בלי קניון ובלי מתקנים, הגאזומטר שווה את העצירה. יש משהו כמעט סמלי בכך שבמבנה שנבנה כדי לאחסן גז מתעשיית הפלדה נמצא כיום "יער". מקום שנראה פעם כמו שריד לעידן התעשייתי הפך לאתר שמספר את הסיפור של הטבע - ובעיקר מזהיר אותנו לא להפוך את היער הבא לעוד שריד.