בדצמבר 2014 קרס צינור הנפט של קצא"א בקו אילת-אשקלון, שכיום נקרא קו אירופה אסיה, וכ-5,000 מ"ק של נפט גולמי זרמו אל לב שמורת עברונה שבערבה הדרומית. הנפט שטף ערוצי נחלים לאורך כ-7 קילומטרים וצבע בשחור כ-144 דונם בשמורה. האסון הסביבתי, מהחמורים בתולדות המדינה, הוביל להליך משפטי ממושך שבסיומו נפסקו מקצא"א פיצויים של יותר מ-100 מיליון שקלים, מהם כ-20 מיליון שקלים שהופנו ישירות לרשות הטבע והגנים לצורך שיקום השמורה.
כיום, 12 שנים לאחר האסון, מתבצע בשטח אחד מפרויקטי השיקום המורכבים שנעשו בישראל לטיפול בזיהום נפט בשמורת טבע במדבר צחיח. "לא היה כזה פרויקט שיקום של נפט שזורם בשמורת טבע ובמדבר צחיח-קיצון", אומרת ד"ר ניצן שגב, אקולוגית הערבה, שמלווה את הפרויקט. "אנחנו מקווים כי קילוף הקרקע יאפשר לשמורה להתאושש מהנזק הכבד שנגרם לה".
כשהאדמה הופכת לאספלט
שמורת עברונה היא בית גידול ייחודי ורגיש בשולי מלחה - אזור שבו ריכוז המלחים בקרקע גבוה במיוחד ורק צמחים בעלי יכולת הסתגלות גבוהה מסוגלים להתקיים בו. בשל התנאים הקשים, השמורה היא ביתם של מיני צמחים נדירים.
בלב השמורה משגשגת סוואנה של מאות עצי שיטה, בהם שיטה סלילנית ושיטה סוככנית. העצים הם מיני מפתח במערכת האקולוגית המקומית ומקיימים סביבם מארג חיים עשיר, מחרקים ועד עדר של כ-200 צבאי נגב ובעלי חיים נדירים נוספים.
מיד לאחר דליפת הנפט בוצעו פעולות חירום שכללו שאיבת מצבורי נפט ופינוי פירות שיטה מורעלים, במטרה למנוע מבעלי החיים להיחשף אליהם. אלא שהנפט שחדר לעומק של עשרות סנטימטרים בקרקע החרסיתית הותיר אחריו נזק ארוך טווח.
מחקרים וניטור שנערכו בשמורה העלו כי הנפט הגולמי מונע נביטה ופוגע באופן קשה בהתפתחות שורשי הצמחים, גם בריכוזים נמוכים מאוד. עדות לכך נמצאה גם בשרידי נפט מדליפה קודמת, שאירעה באזור בשנת 1975 ונותרה בשטח עד היום.
לצד הרעילות, הנפט יצר על פני הקרקע שכבה אטומה וקשה. בקרקע נקייה מי הגשמים מחלחלים ונספגים במהירות, אך בקרקע המזוהמת המים אינם מצליחים לחדור פנימה. במקום זאת הם זורמים במהירות על פני השטח השחור, יוצאים מהאזור ואינם מאפשרים לצמחייה להתחדש.
החיידקים לא הצליחו - ועכשיו הגיע תור הכלים ההנדסיים
בשלב הראשון נעשה ניסיון חדשני לטיפול פיזיקלי-ביולוגי באמצעות חברה פרטית. הרעיון היה לפרק את שרשראות הפחמן של הנפט בעזרת חיידקים מפרקי נפט, שהוזנו לקרקע באמצעות מערכת השקיה.
בפיילוט שנערך בשטח של דונם אחד נרשמה הצלחה של יותר מ-70% בהפחתת ריכוז הזיהום. אולם כאשר השיטה הורחבה לשטח הגדול וההטרוגני של השמורה, התוצאות היו שונות לחלוטין והירידה בכמות הנפט עמדה על פחות מ-50%.
ברשות הטבע והגנים החליטו שלא להסתפק בכך ועברו לתוכנית שיקום אקטיבית: סילוק הקרקע המזוהמת מלב השמורה.
במסגרת הפרויקט יפונו כ-30 אלף טונות של קרקע מזוהמת, בעומק של 20 עד 40 סנטימטרים, אל אתר מורשה על ידי המשרד להגנת הסביבה.
העבודה מתבצעת בזהירות רבה, בשל הרגישות של השטח ובעיקר של עצי השיטה. כלי צמ"ה ומיני-באגרים נעים בין העצים, מקלפים בערוצים הצרים את שכבת החומר הנקי שמכסה את הזיהום ומניחים אותה בצד. לאחר מכן מגרדים באופן מדויק את שכבת הקרקע המזוהמת בנפט, תוך ניסיון להימנע מפגיעה בשורשי העצים, ולבסוף מחזירים את החומר הנקי למקומו.
העבודות מלוות במחקר הידרוגיאומורפולוגי צמוד, שנועד לשמור על תוואי הערוצים הטבעי ולמתן את השיפועים בגדות.
מחכים לגשם הגדול
עד כה נוקו כ-10 דונמים מתוך 144 הדונמים שנפגעו, והעבודות צפויות להימשך עוד מספר חודשים.
"ברגע שאתה מוציא את הרעל, אתה מחזיר את המצב לקדמותו, הכי קרוב שיש", אומר שחר ישכרוב, ממונה תשתיות במחוז דרום ברשות הטבע והגנים, שמנהל את פרויקט השיקום. "אנחנו מסדירים את השטח והטופוגרפיה בשביל שהמים יחזרו לזרום".
ברשות מדגישים כי לא תובא קרקע חדשה מחוץ לשטח השמורה. במקום זאת, לאחר סילוק הזיהום, התוכנית היא לאפשר לתהליכים הטבעיים לעשות את שלהם.
התקווה היא שבחורף הקרוב יסייעו השיטפונות בהמשך מלאכת השיקום: המים ימצאו מחדש את ערוצי הזרימה הטבעיים, יזרמו בשטח, יחלחלו לקרקע וישקו את האזור הנרחב שנפגע. סחף הנחלים אמור להשלים בהדרגה את הקרקע החסרה, על בסיס התשתית הנקייה שהוכנה בשטח.
"אנחנו מקווים שהטבע יעשה את שלו", אומרים ברשות, "ושהשמורה תחזור לתפקד כמערכת אקולוגית משגשגת".