אומרים "אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו". ואנחנו אומרים: גם בחופשתו. כי אין ספק שטיולים מוציאים מבני אדם את האופי האמיתי שלהם. האדם שאתם מכירים כטיפוס רגוע ונינוח הופך פתאום לפריק של תכנון מאורגן וקשיח, ומישהו שתמיד אומר "אני זורם עם הכל", מגלה פתאום דעות מוצקות לגבי כל מסעדה, מלון ונסיעה במונית. וככה, אותה חופשה שהייתה אמורה להיות מלאה בצפייה בשקיעות, התענגות על פינוקים קולינריים וכיף ספונטני - עלולה להפוך פשוט לסיוט מתמשך. אתר Times of India מתאר את עשרת הטיפוסים שממש לא כדאי לצאת איתם לטיול בחו"ל (או בכלל).
עוד נוסעים שאתם לא רוצים לנפוש איתם:
סקר בינלאומי: אלו התיירים הכי גרועים בעולם (ולא תאמינו מה עם הישראלים)
מחרבנים את החופשה: למה הסינים הם התיירים הגרועים בעולם?
גם ככה שונאים אותנו בעולם, אז התייר הישראלי מספק עוד סיבה
המתכנן הכפייתי
מטייל כזה מתכנן את החופשה שלו כאילו מדובר במבחן רציני ומכריע גורלות. כל דקה בחופשה שלו מחושבת: ארוחת הבוקר היא בול ב-8:00 בבוקר, הביקור במוזיאון מתוכנן ל-9:15, השוק ב-10:40 ונקודת התצפית לשקיעה בדיוק ב-18:23. כל עצירה לא מתוכננת בדרך נתפסת כמעשה בגידה. ואם אתם מציעים כבדרך אגב לעצור בבית קפה יפהפה שגיליתם, הוא ינעץ בכם מבט כועס כי לפי גיליון האקסל שלו - "אין לזה זמן".
המאחר הכרוני
אתם עומדים בלובי של המלון עם התיק, בקבוק המים ומשקפי השמש, מוכנים כבר לצאת. אבל בצד השני, הדילמה איזו משתי החולצות הכמעט-זהות כדאי לבחור - עדיין בעיצומה. זהו סוג האדם שיכול להפוך את מה שאמור להיות התארגנות של עשר דקות לתעלומה של 45 דקות. וכך, חוויית הטיול שלכם מורכבת מרכבות שפוספסו, מריצות לתפוס טיסות ברגע האחרון ומשמיעה חוזרת ונשנית של המשפט "רק עוד שתי דקות".
במאי הרשתות החברתיות
הם לא סתם מצלמים תמונות, הם "מפיקים תוכן". ארוחת הבוקר שלכם היא נושא לסשן צילומים. הקפה שלכם צריך להיות מתועד משלוש זוויות שונות. השקיעה דורשת שישה טייקים כי מישהו נכנס לתוך הפריים. ובין פוזה לפוזה, אתם תתחילו לשכוח אם אתם בחופשה או בצילומי קמפיין אופנה.
בלש התקציב
נכון, לחסוך כסף בטיול זה דבר חכם. אבל עבור המטייל הזה, כל דולר או אירו הם עולם ומלואו. הוא יודע במדויק את הבדלי המחירים בין בקבוק מים בשדה התעופה לבין אותו בקבוק בחנות שנמצאת שלושה רחובות משם. הוא אפילו ילך 40 דקות ברגל תחת השמש הקופחת רק כדי לחסוך עלות של כוס תה אחת.
הטיפוס של "אני זורם עם הכל"
בהתחלה הם נראו כמו השותפים הכי שווים לטיול. "איפה נאכל?" - "בכל מקום". "מה נעשה היום?" - "הכל זורם לי". עם זאת, ברגע שהבחירה נעשית, מתרחש הקסם: "אה, בעצם לא ממש היה לי חשק לזה". באותו רגע אתם מבינים שללא ידיעתכם, לקחתם על עצמכם את התפקיד של מתכנני טיולים במשרה מלאה.
מטייל "אזור הנוחות"
הם נוסעים למדינה אחרת אבל מקווים שהכל יישאר בדיוק כמו בבית. עבורם, המטבח המקומי "שונה מדי", המסורות המקומיות "מוזרות מדי", ואפילו מזג האוויר "חם מדי", "קר מדי" או פשוט "יותר מדי משהו". לטייל איתם זה כמו לקחת מישהו לטיול בעולם הגדול - רק כדי לחפש עבורו את מה שמוכר וידוע מהבית.
הקניין הסדרתי
נכנסתם לשוק או לקניון רק ל"מבט חטוף". עברו שלוש שעות, אתם מחזיקים את השקיות, עומדים מחוץ לחנות החמישית ומהרהרים בבחירות שעשיתם בחיים שלכם. הם, בינתיים, ממשיכים להגיד "רק עוד חנות אחת". אגב, מטיילים מנוסים מבינים שאסור לסמוך על שלוש המילים האלו בשום מצב.
מכונת האנרגיה
האדם הזה מתעורר לפני הזריחה במצב רוח של מישהו שצרך 12 כוסות קפה. התוכנית היומית כוללת טרקים, סיורים, אוכל רחוב, ביקור במוזיאונים, חופים ואפילו יציאה בלילה - והכל ביום אחד. בקיצור, עד הצהריים, כבר יש לכם ספקות רציניים אם הרגליים שלכם מסוגלות לזוז עוד מטר אחד.
המטייל העייף תמידית
בדיוק ההפך ממכונת האנרגיה. הם מבקשים כל הזמן "עוד חמש דקות" לישון בכל בוקר. הפעילויות תמיד נדחות, מתקצרות או אפילו מבוטלות כליל. חדר המלון הופך בהדרגה ליעד התיירותי המועדף עליהם. בשלב מסוים, אתם מתחילים לתהות למה הם בכלל טרחו לנסוע, אם כל מה שהם רצו זה להעביר זמן איכות עם הווילונות.
המטייל המבולגן
דרכון? כן, הוא שם איפשהו. כרטיס טיסה? אולי. המזוודה? אף אחד לא יודע איפה היא. איכשהו, האדם הזה הופך כל דבר פשוט להרפתקה קטנה ומורטת עצבים. אתם יוצאים לדרך עם מזוודה אחת, וחוזרים עם ים של כישורים נוספים בניהול משברים.