כמה חתולי רחוב יש בישראל? המדינה פשוט לא יודעת

כמה חתולי רחוב חיים בישראל? למרות שמדובר באוכלוסייה עצומה, התשובה פשוטה: אין למדינה מספר מדויק.

הערכות שונות מדברות על בין חצי מיליון לשני מיליון חתולי קהילה החיים במרחב הציבורי. דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיולי 2025 העריך את מספרם בין חצי מיליון למיליון וחצי, בעוד שמשרד החקלאות העריך כי בישראל חיים כמיליון חתולים משוטטים.

מעולם לא נערכה בישראל ספירה לאומית מקיפה, ואין מאגר מידע ארצי שממפה את החתולים, את מוקדי המחיה שלהם ואת שיעור החתולים שכבר עוקרו או סורסו.

עוד בנושא:
היא נראית כל כך חמודה, אבל מדובר ב"חתולה הכי קטלנית בעולם"
"נלה", חתולת חולות יפהפייה, הגיעה מהמדבר לספארי. צפו
חשבה שהיא אימצה חתול רחוב, עד שהגיעה לוטרינר וגילתה מה זה באמת

דוח חדש של עמותת "תנו לחיות לחיות", המבוסס על נתוני חופש מידע לשנים 2025-2024, מצביע על פער משמעותי בין היקף התופעה לבין היכולת של המדינה להתמודד איתה.

בישראל מתקיימים מבצעי TNR - לכידה, עיקור או סירוס, חיסון והחזרה למקום המחיה. משרד החקלאות מתקצב את הפעילות בכ-4.5 מיליון שקל בשנה, אך לפי הדוח מדובר בהיקף שמאפשר טיפול בכ-18 אלף חתולים במימון ממשלתי מלא, או בכ-24 אלף עד 36 אלף חתולים כאשר הרשויות המקומיות משתתפות במימון.

הבעיה, לפי העמותה, אינה רק תקציבית. אין תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח, התקצוב אינו רציף, שיטות הדיווח שונות בין הרשויות ואין מדדים אחידים שבאמצעותם ניתן לבדוק אם הפעילות אכן מצמצמת את אוכלוסיית החתולים.

הנתונים שנאספו ברשויות ממחישים עד כמה מספר הניתוחים לבדו עלול להטעות. בירושלים בוצעו 2,851 עיקורים וסירוסים בשנת 2025, לעומת 2,479 בתל אביב-יפו ו-3,165 בנתניה.

גם בערים נוספות נרשמה פעילות משמעותית: 1,848 ניתוחים בראשון לציון, 1,360 באשדוד, 2,192 באשקלון, 1,057 בבת ים ו-1,288 בהרצליה.

בערים קטנות יותר נרשמו לעיתים שיעורי פעילות גבוהים בהרבה ביחס לגודל האוכלוסייה. בחוף הכרמל בוצעו 1,153 ניתוחים, בעכו 805, בנהריה 600 ובמעלות-תרשיחא 750. באילת בוצעו 822 ניתוחים.

הדוח מציג נתונים גם מרשויות רבות נוספות. בכפר סבא בוצעו 1,189 ניתוחים בשנת 2025, במודיעין-מכבים-רעות 465, בקריית ביאליק 1,100, במטה אשר 400, במשגב 500, בלב השרון 380 ובחוף השרון 209.

בבית שאן בוצעו 250 ניתוחים, באבן יהודה 197, באריאל 300, בהוד השרון 507, במזכרת בתיה 181 ובכפר ורדים 120.

הפערים גדולים מאוד, אך הדוח מדגיש כי אי אפשר לקבוע מכך איזו רשות "מצליחה" יותר. רשות אחת יכולה לבצע פחות ניתוחים אך להתמקד בשכונה מסוימת ולהגיע בה לכיסוי גבוה, בעוד רשות אחרת יכולה לבצע אלפי ניתוחים כשהם מפוזרים על פני שטח גדול.

לפי תרחיש המחשה שמציג הדוח, אם מניחים חתול אחד לכל 20 תושבים, הרי שכדי להגיע לכיסוי של 70% יש צורך בכ-35 ניתוחים לכל 1,000 תושבים. לשם המחשה, בירושלים הנתון עומד על כ-2.6 ניתוחים לכל 1,000 תושבים בשנה, בתל אביב-יפו על כ-5.9 ובנתניה על כ-12.5.

מנגד, ברשויות קטנות יותר נרשמו שיעורים גבוהים בהרבה. בחוף הכרמל מדובר בכ-31.8 ניתוחים לכל 1,000 תושבים, במעלות-תרשיחא כ-32.3, ובמגילות ים המלח כ-32.9.

הדוח מדגיש כי 35 ניתוחים לכל 1,000 תושבים אינם מכסה שנתית ואינם "ציון" לרשות, אלא תרחיש שנועד להמחיש את סדרי הגודל בלבד.

בכל הנתונים שנאספו זוהו לפחות 9,524 פעולות עיקור וסירוס בשנת 2025. אלא שמספר הניתוחים לבדו אינו מעיד על הצלחת הפעילות. כדי לבלום את גידול האוכלוסייה נדרש להגיע לשיעור עיקור וסירוס של כ-70%-80% מהחתולים באזור מסוים. בלי לדעת כמה חתולים חיים בכל מוקד, כמה כבר טופלו וכמה חדשים נכנסים לאוכלוסייה - אי אפשר לדעת אם היעד הושג.

הדוח מצא גם כי רוב החתולים שטופלו היו כבר בוגרים, כלומר חלק ניכר מהטיפול מתבצע לאחר שהחתולים הגיעו לבגרות מינית ואף הספיקו להשתתף במחזורי רבייה.

העמותה ניסתה למפות את פעילות העיקורים והסירוסים לפי אזורים, אך נתוני הרשויות אינם אחידים. בחלק מהמקרים קיימת כתובת מדויקת, ובמקרים אחרים מופיע רק תיאור כללי כמו שכונה, פארק או מוסד.

כתוצאה מכך, קשה לזהות באופן אמין מוקדים שבהם יש ריכוז גבוה של חתולים או אזורים שבהם כמעט לא בוצעה פעילות.

המסקנה המרכזית של הדוח היא שספירת מספר הניתוחים אינה יכולה להחליף ניהול אוכלוסייה אמיתי. כדי להתמודד עם התופעה נדרשים ספירה ומיפוי של חתולי הקהילה, תכנון רב-שנתי, תקציב רציף ומדידה של התוצאות.

עד שזה יקרה, ישראל תמשיך להשקיע מיליוני שקלים בעיקור וסירוס - מבלי לדעת בדיוק כמה חתולים חיים ברחובות, כמה מהם כבר טופלו והאם האוכלוסייה באמת מצטמצמת.