אלו המדינות שבהן תמיד מצפים מתיירים לטיפ (ואלו שממש לא)

אחת השאלות שמבלבלות מטיילים יותר מכל היא כמה טיפ להשאיר - ואם בכלל. בעוד שבחלק מהמדינות מדובר במחווה של הערכה, במקומות אחרים מתן טיפ עלול לגרום לאי נעימות, ואפילו להיתפס כפגיעה בכבודו של נותן השירות.

במדינות כמו יפן, למשל, שירות טוב נחשב לחלק בלתי נפרד מהעבודה. עובדים במסעדות, בתי מלון ומוניות אינם מצפים לטיפ, ולעיתים אף ירדפו אחרי הלקוח כדי להחזיר כסף שנשאר בטעות על השולחן. גם בדרום קוריאה ובחלקים מסין לא נהוג להעניק טיפ, למעט אזורים תיירותיים שבהם עובדים רגילים יותר למבקרים מחו"ל.

גם באוסטרליה ובניו זילנד אין תרבות טיפ מפותחת. השכר בענפי השירות גבוה יחסית, ולכן אין ציפייה שהלקוחות ישלימו את הכנסתם של העובדים. אם בכל זאת קיבלתם שירות יוצא דופן, אפשר להשאיר סכום קטן כאות תודה, אך הדבר אינו חובה.

לעומת זאת, בארצות הברית המצב הפוך לחלוטין. במסעדות נהוג להשאיר בין 15% ל-20% מהחשבון, ולעיתים אף יותר כאשר השירות היה מצוין. גם נהגי מוניות, שליחים, ספרים, בל בויז ועובדי בתי מלון מצפים לטיפ כחלק משגרת העבודה.

בקנדה נהוגה גישה דומה, וגם שם טיפ של כ-15%-20% במסעדות נחשב לסטנדרט. במדינות רבות באמריקה הלטינית מקובל להשאיר טיפ, אך בחלק מהמקרים כבר מתווספים לחשבון "דמי שירות", ולכן כדאי לבדוק לפני שמשלמים פעמיים.

באירופה התמונה מגוונת יותר. בצרפת, איטליה, ספרד וגרמניה דמי השירות כלולים פעמים רבות בחשבון, אך עדיין נהוג לעגל את הסכום או להשאיר כמה אירו נוספים אם הייתם מרוצים מהשירות. במדינות סקנדינביה, לעומת זאת, טיפ אינו הכרחי, משום שהעובדים נהנים משכר גבוה יחסית.

בבריטניה כדאי לבדוק אם נוסף לחשבון "דמי שירות". אם לא, נהוג להשאיר כ-10%-15%. בפאבים, לעומת זאת, בדרך כלל לא משאירים טיפ על כל משקה שמזמינים.

במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ובהן מצרים, ירדן ומרוקו, טיפים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. לעיתים מצפים לקבל סכום קטן כמעט על כל שירות - החל מסבל במלון, דרך נהג מונית ועד מי שמכוון אתכם לחניה או מוזג לכם משקה.

גם בטורקיה נהוג להשאיר טיפ במסעדות, בבתי מלון ובבתי קפה, בדרך כלל בשיעור של 5%-10%, בהתאם לרמת השירות.