אחת החידות הגדולות של מגילות מדבר יהודה אולי סוף סוף נפתרה

מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב מציע פתרון לחידה היסטורית שהעסיקה חוקרים במשך עשרות רבות של שנים: האם לוח השנה הייחודי של כת קומראן, המבוסס על שנה בת 364 ימים, שימש בפועל את חברי הכת, או שמא היה מודל רעיוני בלבד?

המחקר מציע כי הלוח אכן היה בשימוש מעשי בראשית ימי הכת ואף עמד במרכז המחלוקת שהובילה להתבדלותה, אך בהמשך ננטש בשל בעיה מובנית שהפכה אותו לבלתי ישים לאורך זמן ובעקבות התקרבות להנהגה החשמונאית של אלכסנדר ינאי.

המחקר נערך על ידי פרופ' אשבל רצון מהחוג לפילוסופיה יהודית ומהחוג להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב, ופורסם בכתב העת תרביץ.

לוח השנה של קומראן היה שונה מהלוח הירחי-שמשי שעל פיו התנהלו החיים היהודיים בתקופת בית שני. הוא כלל 364 ימים בדיוק - מספר המתחלק באופן מושלם בשבעה. המשמעות הייתה שכל שנה כללה 52 שבועות מלאים, ולכן כל חג חל תמיד באותו יום בשבוע. מבחינת חברי הכת היה זה ביטוי לסדר אלוהי מושלם: חג הפסח, למשל, היה חל תמיד באותו יום בשבוע, וכך גם שאר המועדים. ללוח היתה גם משמעות פוליטית שכן הוא היווה מרד בקביעת הזמנים של ההנהגה המדינית והדתית במקדש. חברי הכת האמינו שהאל קבע כבר את הזמנים עוד בבריאה ואל לבני אדם להתערב בכך.

אולם דווקא השלמות המתמטית הזו יצרה בעיה קשה. השנה האסטרונומית האמיתית ארוכה בכיום ורבע מהשנה בת 364 הימים. הפער נראה זניח, אך הוא מצטבר במהירות. כדי להמחיש זאת, אם קהילה הייתה ממשיכה להשתמש בלוח כזה במשך עשרים שנה, החגים היו זזים בכמעט ארבעה שבועות ביחס לעונות השנה. לאחר כמה עשרות שנים חג האביב היה עלול להיחגג בחורף, ובהמשך אף בסתיו. עבור קהילה שראתה בחגים גם אירועים חקלאיים הקשורים לקציר, לביכורים ולעונות השנה, מדובר בבעיה מהותית.

כדי להבין את המשמעות, אפשר להשוות זאת לשעון שמאחר בדקה אחת ביום. בתחילה איש אינו מבחין בבעיה, אך לאחר חודשים ושנים השעה המוצגת בו כבר אינה משקפת את המציאות. כך, לפי המחקר, קרה גם ללוח קומראן: הוא היה אידיאלי מבחינה רעיונית ומתמטית, אך לאורך זמן התרחק יותר ויותר ממחזורי הטבע שעליהם ביקש לשלוט.

עד היום הציעו חוקרים פתרונות שונים לקושי הזה. היו שטענו כי חברי הכת הוסיפו מדי פעם ימים או שבועות ללוח, ואחרים סברו שהלוח כלל לא הופעל בפועל אלא שימש מסגרת תיאורטית בלבד. פרופ' רצון טוענת כי שתי האפשרויות אינן נתמכות במגילות. לדבריה, העדויות מלמדות שהלוח נתפס על ידי חברי הכת כמרכיב מרכזי בזהותם הדתית וכאחד ממוקדי המחלוקת עם הממסד הירושלמי.

המחקר מצביע על כך שכמעט עשרים מגילות מקומראן עוסקות בלוחות שנה ובאסטרונומיה - מספר חריג המעיד על חשיבותו העצומה של הנושא עבור הקהילה. ספר היובלים, שהיה אחד החיבורים המרכזיים בספריית קומראן, אף תוקף בחריפות את הלוח הירחי המקובל ומציג את לוח 364 הימים כלוח המקורי שנמסר למשה בסיני.

על בסיס מכלול העדויות מציעה פרופ' רצון שחזור היסטורי חדש. לדבריה, הלוח היה מעשי ופעיל בשלב מוקדם של התגבשות הכת, במאה השנייה לפני הספירה, ותרם להחרפת העימות עם ההנהגה הדתית בירושלים. אולם עם חלוף השנים הפכה הסטייה המצטברת מן העונות לבעיה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. ומצד שני, עלייתו לשלטון של אלכסנדר ינאי הפכה את ההנהגה החשמונאית למקובלת עליהם בשל תמיכתו בהלכה הקרובה לשלהם ובשל התנגדותו להנהגה הפרושית. ההתקרבות להנהגה הפוליטית והדתית של הזמן סיפקה לחברי הכת "סולם לרדת מהעץ" ואפשרה להם לזנוח את השימוש המעשי בלוח ולעבור ללוח שהיה מקובל במקדש. הם השאירו את הלוח כרעיון תיאורטי שהיה נכון בעת הבריאה ואולי יחזור לשימוש באחרית הימים.

פרופ' רצון מסכמת: "לוח השנה של קומראן נתפס במשך שנים כאחד המאפיינים המרכזיים של הכת, אך גם כאחת החידות הגדולות בחקר מגילות מדבר יהודה. המחקר מציע שהוויכוח אינו חייב להיות בין לוח מעשי ללוח תיאורטי: ייתכן שהלוח שימש בפועל בתקופה מסוימת, אך עם התמורות הפוליטיות איבד את תפקידו המעשי והפך לאידיאל דתי וסמל זהות. כך ניתן להבין הן את מרכזיותו במגילות והן את היעלמותו ההדרגתית מן המציאות ההיסטורית."